מעשה בעשרה אחים נוכלים שחזרו בתשובה והפכו לעשרה אחים כֵּנִים

מאת: ארי אֵלון ת.פרסום: 16/02/15
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

ילדים וילדות יקרים:

הידעתם כי בכל 929 פרקי התנ"ך מופיעה המלה "כֵּנִים" חמש פעמים בלבד, וכולן בפרק מ"ב בבראשית שהוא הפרק היומי שלנו? 

הידעתן כי מכל גבורי התנ"ך עשרת בני יעקב הם היחידים שזכו לתואר "כֵּנִים"? 

הידעתם כי עד שזכו לתואר הבלעדי "כנים" נחשבו בני יעקב לנוכלים דגולים שתורת ה"במרמה" היא אומנותם? [1]

מה אנחנו יכולים ללמוד מפרטים אלו על סיכוייהם של העבריינים הגדולים ביותר לחזור בתשובה שלמה וכֵּנה?

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

עשרים ושתיים שנה התאבל יעקב על יוסף. עשרים ושתיים שנה ניחמוהו עשרת בניו ניחומי מרמה נבזיים. משנה לשנה הם שכללו את עוצמת השקר - אף אחד לא שבר את קשר השתיקה. גם בינם לבין עצמם לא דיברו על הפשע - עשרים ושתיים שנה שמרו אמונים לסינדרום ה"במרמה" של בני יעקב.

אחרי עשרים ושתיים שנה ירדו עשרת הרמאים למצרים - ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות - על מנת לחזור ממנה עם מאגרי מזון שיאפשרו להם לשרוד את הרעב הכבד בארץ כנען. במעבר הגבול לא היססו עשרת הרמאים להגיד על עצמם "כֵּנִים אֲנַחְנוּ"[2] באזני יוסף אחיהם. יוסף, כידוע, היה השליט על ארץ מצרים[3], ועשרת הרמאים לא העלו בדעתם שהשליט שבפניו הם מתחזים לכנים, הוא בעל כתונת הפסים והדם. יוסף מחליט לערוך לעשרת הרמאים מבחן כנות יסודי. "בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ, הוא יאמר להם, "שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד וְיִקַּח אֶת אֲחִיכֶם (בנימין) וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם"...[4].

שלושה ימים ישים יוסף את אחיו בבית האסורים, כנגד שלושת הימים ששמו אותו בבור[5] - אולי יזכירו זה לזה במהלך שלושת הימים הללו את מה שעוללו לאחיהם, אביהם, אחותם ואמם?[6] אולי יהרהרו בינם לבין עצמם על פשר השקר הטמון בצירוף "כֵּנִים אֲנַחְנוּ"? עשרת האחים לא עמדו במבחן, ולא דברו ביניהם על שום פשע מיוחד. ביום השלישי הוציא אותם יוסף מהכלא, והציע להם מבחן כנות קל יותר: "אִם כֵּנִים אַתֶּם, אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם. וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם..."[7].

בשלב זה מתחיל מבחן הכנות והאמינות לשאת תוצאות. לאט לאט מתחילים עשרת הרמאים לקשר בין האירוע הנוכחי לבין פשעם הגדול. אחרי היסוסים רבים הם יתחילו לומר אחד לשני "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ"[8].

אך תחושת האשמה שבינם לבין עצמם, לא גרמה להם להכריז על כך ברבים[9], ובוודאי שלא גרמה להם לבוא אל אביהם ולומר לו: "אבא, אשמים אנחנו".

הם יצאו בחיפזון ממצרים, ומיהרו אל בית אביהם. כל הדרך תאמו ביניהם גרסה אחידה, ושיננו אותה שנן היטב, על מנת שלא ייכשלו בלשונם, ולא יינקשו בשינונם, ולא יאמר פיהם דבר שלא ברצונם.

כשהגיעו הביתה פרקו במחסן מכל טוב מצרים, ואחר כך באו להסביר לאבא לאן נעלם שמעון. על פי התיאום המתוכנן קבלו על עצמם יהודה וראובן, ה"אמינים" שביניהם, לומר לאבא את "כל הקורות אותם"[10] עם "האיש ההוא" השליט על ארץ מצרים.

"דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת וַיִּתֵּן אֹתָנוּ כִּמְרַגְּלִים אֶת הָאָרֶץ: וַנֹּאמֶר אֵלָיו כֵּנִים אֲנָחְנוּ לֹא הָיִינוּ מְרַגְּלִים: שְׁנֵים עָשָׂר אֲנַחְנוּ אַחִים בְּנֵי אָבִינוּ הָאֶחָד אֵינֶנּוּ וְהַקָּטֹן הַיּוֹם אֶת אָבִינוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ בְּזֹאת אֵדַע כִּי כֵנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם הָאֶחָד הַנִּיחוּ אִתִּי וְאֶת רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם קְחוּ וָלֵכוּ: וְהָבִיאוּ אֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֵלַי וְאֵדְעָה כִּי לֹא מְרַגְּלִים אַתֶּם כִּי כֵנִים אַתֶּם אֶת אֲחִיכֶם אֶתֵּן לָכֶם וְאֶת הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ"[11].

לכאורה שיחזרו הפושעים בפני אביהם בדיוק את "כל הקורות" בינם לבין יוסף[12]. לכאורה הם מגלים לאבא הרבה יותר פרטים כנים מאשר באותו יום שבו התייצבו בפניו עם כתונת הפסים והדם ורימו אותו מכף רגל ועד ראשו. אבל מאחורי הכנות הזאת מסתתרת נוכלות עוד יותר גדולה ועוד יותר נבזית. דוקא הפרטים ה"כנים" שהם מספרים לאביהם מבליטים את הפרט היחיד שהם לא גילו לו. דוקא הפרטים ה"כנים" הללו מסתירים מאבא את הוידוי שהתוודו בינם לבין עצמם באומרם  "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ"[13].

היכולת שלהם להסתיר מאבא את הפרט הכי חשוב מבליטה למרחקים את גאונותם הנבזית של נוכלים אלו. היא מזכירה לנו שוב כי עשרת הכֵּנִים הגלויים אינם אלא עשר כִּנִים נסתרות...

 

[1] ראי/ה על כך בהרחבה  "האם הטבח בשכם הוא כשלון מבצע "במרמה" או הצלחה שלו" -   http://arzi.co.il/article.php?id=108....     ראי/ה שם כיצד זכו נוכלים אלו לשם התואר `שְׁלֵמִים`, שהוענק להם על ידי הגברים הנאיביים של שכם העתידים להיטבח על ידם.  "וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה"   (בראשית לד יג) ; "וַיָּבֹא חֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּנוֹ אֶל שַׁעַר עִירָם וַיְדַבְּרוּ אֶל אַנְשֵׁי עִירָם לֵאמֹר: הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ" (שם שם כ-כא) עוד על אומנות הבמרמה הנבזית של עשרת האחים הללו ראי/ה לעיל במחלנים 929 לפרק לז http://arzi.co.il/imageview.php?id=246 בפרק "הפשע שהביא לעולם את יום כפור"...

[2] בראשית מב יא

[3] ראי/ה בראשית מב ו

[4] בראשית מב טו-טז

[5] "ויהי בבור שלושה ימים ושלושה לילות רעב וככה מכרוהו" – צוואת זבולון ד ד

[6] על פי ספר היובלים גרמו עשרת האחים למותן של בלהה ודינה שלא עמדו בעומס הצער על מותו המדומה של יוסף. ראי/ה על כך במחלנים 929 על פרק לד "דינה מתה מצער על מותו המדומה של יוסף" http://arzi.co.il/imageview.php?id=247

[7] בראשית מב יט-כ

[8] בראשית מב כא

[9] יוסף לא הצליח לגרום להם את מה שתמר גרמה ליהודה

[10] בראשית מב כט

[11] בראשית מב ל-לד

[12] `ויאמר אליהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם. ויאמרו אליו לא אדני ועבדיך באו לשבר אכל. כלנו בני איש אחד נחנו כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים. ויאמר אליהם לא כי ערות הארץ באתם לראות. ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד בארץ כנען והנה הקטן את אבינו היום והאחד איננו. ויאמר אליהם יוסף הוא אשר דברתי אלכם לאמר מרגלים אתם. בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה. שלחו מכם אחד ויקח את אחיכם ואתם האסרו ויבחנו דבריכם האמת אתכם ואם לא חי פרעה כי מרגלים אתם` (בראשית מב ט-טז)

[13] בראשית מב כא