אגדת האחים ומקום המקדש - מאת מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה ת.פרסום: 17/10/15
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

מאמר זה יעסוק באגדה מפורסמת בת 200  שנה  לפחות , שסופרה  על ידי ערבים ויהודים . הגירסה העברית הכתובה  הכי ותיקה  של האגדה היא זו שהופיעה בספר של הרב ישראל קושטא (1819-1897) , ספר מקראה לבני הנעורים- הראשון  מסוגו . הספר נדפס בדפוס בליבורנו  ב-1851 ונשא את השם " ספר מקוה ישראל" . ( המילה "ישראל " בשם הספר , מופיעה גם בספרים אחרים של קושטא ורומזת לשמו הפרטי ).

הרי נוסח הסיפור , לפי קושטא : "המקום אשר נבנה שם בית קדשנו ותפארתנו היה מאז שדה ירושה לשני אחים. ויהי לאחד מהם אשה ובנים ולאחיו אין לו אשה ובנים. וישבו יחדיו בבית אחד שלמים שקטים ושמחים בחלקתם אשר ירשו מאביהם ויעבדו את השדה בזעת אפיהם.

ויהי בימי קציר חטים ויאלמו אלומים בתוך השדה ויחבטו את השבלים. ויעשו שני עמרים שוים מן התבואה אשר לקטו, עומר אחד לכל אחד מהם ויניחום שם בשדה.

בלילה ההוא כשכב על מיטתו האח אשר אין לו אשה ובנים אמר בליבו: אני יושב לבדי ואין איש אתי להטריפו לחם חקו. לא כן אחי, כי יש לו אשה ובנים ולמה יהיה חלקי כחלקו. ויקם בעוד לילה וילך בסתר כגנב. ויקח אלומים מן העומר אשר לו ויתן אותם על עומר אחיו.

וגם אחיו אמר אל אשתו : לא טוב לחלק לשני חלקים שוים הדגן אשר בשדה, חציו לי וחציו לאחי, כי מנת חלקי טובה ממנו, אשר נתן לי יי אשה ובנים. והוא הולך ערירי ואין לו גילה ורנן כי אם התבואה אשר ילקוט בשדה. לכן בואי עמי אשתי ובסתר נוסיף מחלקנו על חלקו. ויעשו כן.

ויהי בבוקר ויתמהו האנשים בראות העמרים שוים כאשר בראשונה, ולא דיברו מאומה ביום ההוא. ויוסיפו לעשות כדבר הזה גם בלילה השני, גם בלילה השלישי והרביעי. ובבקר בבקר ימצאו העמרים שוים. ויחשב כל אחד בלבבו לחקור הדבר. וילך כל אחד בלילה לעשות מעשהו. ויקר איש אל אחיו ואלומותיו בידו. ויוודע הדבר, ויחבקו איש אל אחיו וישקו איש אל רעהו ויודו ליי אשר נתן לכל אחד מהם אח טוב מעללים הולך צדק ומישרים. והנה חפץ יי במקום ההוא אשר חשבו בו שני האחים המחשבה הטובה בו, עשו המעשה הטוב. לכן ברכו אנשי תבל ויבחרו בני ישראל לבנות בית ליי".( הנוסח של קושטא מנוקד ).

זהו תרגום כמעט זהה לאגדה שאלפונס דה למרטין, משורר ומדינאי צרפתי, ששמע אותה מפי ערבי ב-1832 בעת ביקורו בירושלים , במסע שהוא ערך בלבנט. כל המעיין  בדקדקנות בשתי הגירסאות  צריך לדעתי להגיע  למסקנה שהגירסה העברית היא תרגום של הגירסה הצרפתית  שמקורה ערבי, עם שינויים אחדים .( הגירסה העברית  הנ"ל הופיעה  שוב ב" ספר מעשה נסים"  שנדפסה בבגדד ב-1890 , בדפוס של  הרב שלמה בכור חוצין , עורך הספר). ( ראה הערה 1  ו-2).

נראה בעליל שקושטא "גייר " את הסיפור. העורך שלו כתב בהקדמה לספר,  שיש סיפורים בספר שהועתקו מצרפתית ( בלשון העברית של ימי הביניים ובעברית של המאה ה-19 להעתיק פירושו לתרגם). אבל לא רק שאין  רמז לכך שהאגדה המובאת בספר , היא ממקור ערבי, אלא שמהפתיחה  נוצר הרושם  שזה סיפור יהודי בלעדי, שמניח שקוראיו הם יהודים   :" המקום אשר נבנה  שם בית מקדשנו ותפארתנו , היה מאז שדה ירושה לשני אחים"  . (בסיפור פה , על מרד בר כוכבא , נפתח   כך : " אחר אשר נשרף בית מקדשנו ותפארתנו  על ידי טיטוס ") המקור של הביטוי המודגש  הוא ישעיהו סד ,  י :"  בית מקדשנו ותפארתנו ...היה לשריפת אש ". (במסכת מועד קטו כו א : " אמר רבי אלעזר הרואה...בית המקדש בחורבנו אומר (ישעיהו סד) בית מקדשנו ותפארתנו וגו` ").

נראה לי  שקושטא  עשה בחירות לשוניות  מכוונות בתרגומו לאגדה ,והרי אחדות מהן :       

-        במקור הערבי , שני האחים ירשו מאמם את השדה ואילו  הוא מספר שירשו את השדה מאביהם. (ביהדות האם אינה מורישה ואילו באיסלם הנשים יורשות להלכה , אם כי חלקן בירושה  ,קטן מזה של הגברים).

-        במקור הערבי מדובר על קציר בלבד (ולא על דיש ) ואילו קושטא  מספר שהאחים גם חבטו שבולים. יתכן שהוא רצה ליישב את הסיפור עם המסופר במקרא ששלמה בנה את בית המקדש בגורן של ארנן היבוסי :" . ויחל שלמה לבנות את בית ה` בירושלים בהר המוריה , אשר נראה לדויד אביהו , אשר הכין במקום דוד בגרן ארנן היבוסי"  ( דברי הימים ב , ג , א) . ( בגירסה הערבית של הנאואר  מדובר על דיש והאחים מחליפים ביניהם אותן מידות  נפח של חיטה ).

 -   האחים "מאלמים אלומים " ולא אלומות, כמו שקושטא נקט בתוך הספור שלו, שנזכרות בתהלים קכו, ו . בכך   יש רמז לחלום  יוסף: "והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה" ,בראשית לז, ז. (רש"י ואבן עזרא  מזכירים במקום את "נושא אלומותיו  " מתהלים ) .  כאשר   הם קמים בבוקר והם נוכחים   לדעת  שלא חל שינוי בכמות האלומות , קושטא מתרגם  :"ויתמהו האנשים"(ולא האחים). ברור שהוא  הכיר את הפועל להשתומם  , כי הוא השתמש בו בסיפור אחר בספר. הוא בחר בצירוף הנ"ל ,  כי מקורו בסיפור יוסף ואחיו: יוסף מושיב את אחיו , לפי סדר לידתם  ועל כך נכתב " ויתמהו האנשים"- בראשית מג,לג. בשני המקרים , קושטא מרמז ליחסים הלא תקינים שהיו בין יוסף ואחיו ואילו בין האחים בסיפור שוררת אחווה גמורה.

בגלל העובדות הנ"ל  ומשום שאינו מופיע בספרות חז"ל ולא הופיע בספרות הרבנית  עד לפרסומו ב"מקוה ישראל" ,  הייתה סברה  שהאגדה היא ערבית . ואכן יש  ספרי לימוד לילדים שבהם  היא מוצגת כאגדה ערבית .   אבל הספק מתעורר לנוכח העובדה הבאה: בעיתון "הצפירה " (יומון שהתפרסם בווארשה)  מ-11 באוגוסט 1897 ,  הופיעה רשימה קצרה תחת הכותרת "הגדות אם "    ( בחתימת א"ך -  איש הרוח  , כלומר סופר , בלשון העברית של סוף המאה ה-19 , במזרח אירופה. א"ך הינו אלברט (אברהם ) כ"ץ עורך "הצפירה" בברלין  ) .ברשימה  מופיע תרגום ,כנראה , של  יצירה קצרה של הסופר היהודי – גרמני ברטולד אורבך (יליד 1812 ) , שהופיעה באסופה לכבוד  חתונת הכסף של נסיך באדן , משנת 1881.  ביצירה מספר אורבך שאמו נהגה לספר להם את אגדת  האחים, כאשר הוא ואחיו נהגו לריב בילדותם. אמו שמעה את הסיפור בילדותה מפי רב שגר בשכנות הוריה. חשבון פשוט מראה שאמו שמעה את הסיפור בשלהי המאה ה-18 . כלומר עוד לפני פרסום האגדה על ידי למרטין בספרו – מסע במזרח ( הקרוב)  , משנת 1835. מכאן עולה אולי שהסיפור הזה מקורו יהודי , או למצער זהו סיפור שסופר גם על ידי יהודים וגם על ידי ערבים  ואין לדעת בודאות מהו מקורו. (  עמוס אילון הקדיש    לאורבך עמודים אחדים  , בספרו "רקוויאם גרמני" . הוא כותב שהיום לא  קוראים  כמעט את הסופר הזה  , אבל בשעתו הוא היה סופר פופולארי וטורגנייב השווה אותו לדיקנס ).

בגירסה של אורבך   יש תוספת מעניינת – שלמה המלך התלבט היכן להקים את המקדש ובעת שנדדה שנתו שמע קול שהפנה אותו  לאחים והוא  צפה באחים בעת שהם מעבירים אלומות זה לזה –אך לא במפגש ביניהם( אם כי ברור מהסיפור, שבדיעבד נודע לו  בודאי על המפגש הדרמטי והמרגש ביניהם) . ימים אחדים לאחר מכן  קנה שלמה משני האחים את השדה שלהם , שעליו הוא בנה את המקדש.

 ורד טוהר , מרצה לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר- אילן , שחקרה לעומק את שתי הגירסאות , עמדה על ההבדל ביניהן. בעוד שהגירסה הערבית מקדימה בהרבה את סיפור האחים לבחירת המקום על ידי שלמה לבניית המקדש  ומצמצמת את מעורבותו של שלמה בסיפור, הגירסה של אורבך מרחיבה את חלקו ומסמיכה מבחינת הזמן את הסיפור לבניית המקדש . כאמור  הגירסה של קושטא  ( שדומה ביסודה לגירסה הערבית ושהתפשטה אח"כ   בספרות לילדים ) קושרת בין הסיפור לבין ההחלטה המאוחרת  של בני ישראל  להקים במקום את בית

המקדש,  שכן ה` חפץ במקום בו נעשה המעשה הטוב. לגבי ההבחנה של ורד טוהר – לא נראה לי שזו הבחנה קריטית  . הדגשת חלקו  של שלמה בסיפור , רק מוסיפה  לו נופך. הבסיס של הסיפור הוא  אהבת האחים .והראיה היא  שאמו של ברטולד אורבך סיפרה את הסיפור כאשר הוא רב עם אחיו- כלומר שהדגש הוא על האחים. החשיבות של הופעת שלמה בסיפור  היא רק בזיהויו כסיפור יהודי.  אם כי גם למרטין מזכיר את שלמה בפתיח של האגדה. מה ביחס להנאואר( ראה הערה 2)  ? אצלו  אין בכלל איזכור  של  שלמה אע"פ שזה סיפור שסופר  לאחר 30 שנה , לסיפור שלמרטין שמע. הנאואר קושר את הסיפור לקבר דוד.הוא גם מתייחס לאללה. הנאואר ידע ערבית . למרטין  לא ידע כנראה ערבית והוא נעזר במתורגמן.

יש עדות של חוקר הפולקלור יום טוב לוינסקי , שנולד ב-1899 בזמברוב שבצפון מזרח פולין  (שהיא גם עיירת הולדתו של הרב שלמה  גורן) , שהוא  שמע את הסיפור מפי המלמד שלו בחדר   ב-1908  - בקירוב . המלמד הוסיף לאגדה : אלומות האחים הפכו לאבנים גדולות לבניין בית המקדש. (חבל שלוינסקי לא פירט בדיוק מהי הגירסה שהוא שמע בילדותו). לא ברור האם המלמד שאב את הסיפור מכלי ראשון או שני מהפרסום שנים ספורות קודם לכן ב"צפירה"  ,  או שהוא היה נפוץ  כמסורת במזרח אירופה , כשם שהיה נפוץ , כנראה , בגרמניה ואולי גם בארצות אחרות במערב אירופה , אולי  מפרסומו ב"מקוה ישראל" . אם כי כאמור , הוא היה ידוע בגרמניה עוד לפני פרסומו על ידי למרטין ואחר כך על ידי ישראל קושטא  ב"מקוה ישראל". במזרח אירופה ( החל מראשית המאה ה-20) ובארץ ישראל ( לפחות החל משנות העשרים של אותה מאה)  גירסת קושטא (בעריכתו של זאב יעבץ שהכניס בה שינויים אחדים ולא מהותיים , לדעתי ) הופצה במקראות לילדים  בעיקר ,לפחות עד שנות החמשים של המאה ה-20. בספר היסטוריה לילדים שיצא  ב-2010   הובאה גירסה דומה לזו של אורבך והיא הוגדרה כאגדה ערבית (יהודית לפשיץ , עודד ליפשיץ ועומר סרגי. היסטוריה. מקרא ומה שקרה. ספר מלכים א`. ספר לימוד לכיתות הגבוהות בבתי הספר היסודיים הממלכתיים. הוצאת יד בן צבי באישור משרד החינוך והתרבות . 2010. עמ` 142-143 ).  

בארה"ב ,הסיפור הופץ דרך ספרו של  לוי גינצבורג   The Legends of the Jews ( הספר תורגם לעברית ב-1966  ,בשם "אגדות היהודים" ) , שיצא בראשית המאה העשרים  והוא קשר אותו לפסוק בתהלים  קלג ,א :   "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". גינצבורג  מפנה בהערה לקושטא ולאורבך , אבל בעצם הגירסה שלו , דומה מאוד לגירסה של אורבך ולא לזו  של קושטא. חוקרים העירו שטענתו של גינצבורג שקושטא  שאב את הסיפור מאורבך  הינה מוטעית , כי גירסתו של אורבך פורסמה רק ב- 1881, 30 שנה לאחר הפרסום של קושטא ב"מקווה ישראל".

יש  להניח   שגם אם מקור הסיפור הוא ערבי,  הרי שהוא נכנס לפולקלור היהודי – בהיותו  סיפור תיקון למדרש בבראשית רבה. בספר בראשית בסיפור הרצח של הבל על ידי קין כתוב : " ויאמר קין אל הבל אחיו. ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" ( פרק ד , ח).פסוק זה סתום( מה אמר קין להבל?)  ואין תימה שהמדרש (בראשית רבא) מצא כאן מקום לפרש כממלא  פער בסיפור.  אחת הדעות במדרש היא כדלהלן :

"ר` יהושע דסכנין בשם ר` לוי אמר : שניהם נטלו  את המטלטלין ושניהם נטלו את הקרקעות  ועל מה היו מדיינין? אלא זה אומר בתחומי בית המקדש יבנה וזה אומר בתחומי בית המקדש יבנה . שנאמר ויהי בהיותם בשדה ואין שדה אלא בית המקדש ... `שנאמר ` "ציון שדה תחרש " –מיכה ג,יב -  ומתוך כך "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו ". הרצח הראשון נסב   , איפוא   , על ריב האחים שרצו שהמקדש יהיה בנחלתם ואילו בסיפור האחים המקדש נבנה במקום שבאה לידי ביטוי אחוות אחים מופלאה ושיותר מאוחר הוא נחרב בגלל שנאת חינם . (יש דעה מרחיקת לכת הסבורה  שהאגדה על  אחוות שני האחים  ומקום בניית המקדש יסודה באגדה על הריב הקדמון הנ"ל בין קין והבל , על אדמת מי ייבנה בית המקדש . ראה  המאמר של  שוארצבום  , וכן   ספרו של קוסמן שדן באופן נרחב על הקשר בין אגדת האחים והמדרשים על  מקום המקדש והמקום שבו אירע הרצח הראשון). 

מעניין שרש"י  נמנע  מלהביא את דעות המדרש (שלא  כהרגלו)   בבראשית רבה על תוכן הריב המילולי בין קין להבל , אע"פ שהכירו והוא פירש  :"  ויאמר קין אל הבל – נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתעולל עליו להורגו. ויש בזה מדרשי אגדה , אך זה ישובו של מקרא". לעניות דעתי , המדרש הנ"ל   אינו  המצאה פרועה , אלא הוא קולע  למהות הסיפור בבראשית  . בעל המדרש מתווכח עם דרשנים  אחרים  שסברו שהריב ביניהם היה על  בעלות משאבים חומריים  או על אחות תאומה  .הוא  סבר   לעומתם שהם נאבקו על   מידת הקירבה לה` . אלהים שעה למנחה של הבל וקין ערער על כך . המדרש שלעיל  נתן לכך ביטוי הולם על ידי הסברה שהם התווכחו  על השאלה : שטחו של מי ראוי לשמש כמקדש. כך שהמדרש ראוי  להערכה שהוא  דווקא  מתקרב ל"ישובו של מקרא". (ואכן במדרש פרקי רבי אליעזר מובעת  דעה שנכנסה קנאה  ושנאה בלבו של קין שלא נתקבלה  מנחתו  ולכן רצחו).(קראתי באיזשהו מקום , שרש"י  לא אימץ את המדרש , כי לא רצה שהרצח הראשון , יתפרש כנובע ממוטיב דתי של קין אלא יובן כהתגלמות של רשע וזדון בלבד).)קוסמן-ראה  הערה בבליוגרפית  – דן בהרחבה ביחס שבין הסיפור לבין מדרשי האגדה  על הרצח הראשון והמחבר  רואה באגדה "סיפור בבואה " לרצח הנדון  ).

נתן רפופורט יצר את הפסל " אחוות האדם "  בעקבות הסיפור  הנ"ל. הפסל הוצב   במאי  1987 בבית החולים " שיבא " בתל השומר , שלושה שבועות  לפני מותו של הפסל.  ארונו של הפסל הוצב ליד הפסל בתל השומר ומשם יצאה ההלויה לפתח תקוה – שם  הוא נקבר.       

  הפסל  רפופורט  (יליד 1911 ) התחנך בבתי ספר עבריים  בוארשה , אבל רק בבגרותו  המאוחרת הוא התוודע לסיפור, בגירסה דומה לזו של קושטא  . הרעיון המקורי שלו היה להציב את הפסל בגבול מצרים –ישראל  , לציון הסכם השלום בין שתי המדינות.  בגין וסדאת נתנו את הסכמתם לרעיון . סדאת הסכים כאמור להצבת הפסל בגבול שתי המדינות , אך ביקש גם שתקיים תפילה משותפת – בסנטה קתרינה.  אולם על אף תחינותיו  של הפסל  בנידון, הוא לא זכה לתמיכה כספית מממשלת ישראל  והדבר גרם לו לצער רב .  לכן הוא פנה  לבסוף בבקשת מימון  לעשיית הפסל למגן דוד אדום באמריקה. ( בסופו של דבר שני הרעיונות לציון סמלי של השלום : הצבת פסלו של רפופורט על גבול מצרים-ישראל ותפילה משותפת  בסנטה קתרינה, כפי שסדאת הציע – לא התממשו ).  יש להעיר , שגירסת האגדה שנמצאה בעזבונו של הפסל  היא זו שהייתה נפוצה  בספרות  העברית בעיקר בספרות לילדים (שהיא בעצם גירסת קושטא.  בפסל (וכן בשמו)  אין  סימני זיהוי לאומיים או דתיים.  (יתכן שהפסל לא ידע שאגדה זו קיימת גם במסורת העממית הערבית  .הענין דורש המשך בדיקה). . (המידע הנ"ל מופיע בספר מקיף  ויסודי על הפסל ויצירותיו . בתיה דונר. נתן רפופורט – אמן יהודי. ירושלים , יד יצחק בן צבי, גבעת חביבה יד יערי , 2014).

מן הראוי להקדיש  דיון למיקום המדוייק של הפסל בבית החולים תל השומר. הפסל הוצב  בחזית בניין מרכז  שירותי הדם של מגן דוד אדום  בשטח בית החולים. (הפסל נחנך ב-1987 , השנה שבה נחנך בניין מרכז הדם בתל השומר ). בנק הדם ניזון מתרומות דם של מתנדבים  . תרומת הדם  היא ביטוי  לאלטרואיזם ולאחוה האנושית (כפי שהיא באה לידי ביטוי אידיאלי  בסיפור  האחים  ),  שכן לא נוצר קשר בין התורם לבין  הפציינט   שלגופו יוחדר הדם של התורם והתורם אינו מקבל פיצוי כספי. (באנגליה תרומת הדם היא פעולה שאין בה גמול  כלשהו לתורם. בישראל , לעומת זאת , תורם הדם  מקבל תמורה מסויימת בכך שהוא או בני משפחתו הקרובים – יהיו זכאים לקבל ערויי דם , אם יזדקקו לזה , במשך שנה ממועד תרומת הדם. בארה"ב מתירים  לעתים לתת פיצוי כספי לתורם הדם ).  (יש להעיר , שבשם הפסל  יש רמז למשמעות הכפולה של המילה  אחווה : אהבת אחים ורעות אמיצה בין אנשים שאינם בהכרח קרובים . הצירוף " אחווה ואהבה ,  שלום ורעות " מוכר מ"שבע ברכות " . הפסל נקרא בויקיפדיה "אחוות אחים ", בעקבות   סיפור האחים , אך שמו  הוא אחוות האדם. באנגלית –brotherhood of man  (.

הערת סיום  (שמתייחסת גם לחומר שמובא בהערות) – הדעה הרווחת במחקר היא  שהאגדה היא במקורה ערבית ( שייבר ),אם כי יש גם הסבורים שהיא אגדה יהודית במקורה ( גינצבורג , יום טוב לוינסקי , שוארצבום   וקוסמן) . לעניות דעתי  ,לא ניתן להכריע באופן ודאי האם מקור אגדת האחים הוא יהודי או ערבי , אך ברור שהיא הייתה נפוצה בקרב ערבים ויהודים גם יחד,לפחות  החל מסוף המאה ה-18 .  בקרב הערבים הייתה  גירסה אחת ואילו בקרב היהודים  היו  שתי גירסאות – הראשונה דומה לזו שהייתה לערבים  (קושטא אימץ אותה מלמרטין  וממנו היא נפוצה  לעיראק , למזרח אירופה ,לארץ ישראל  , למדינת ישראל  )  .הגירסה  השניה היא זו של אורבך   , יעקו כהן , גינצבורג (ארצות הברית )  ויהודי טטואן- בה שלמה תופס  מקום חשוב בעלילה. ( גירסתם  של קופיש   ושל  יהודי טטואן עם שלמה והציפורים  דומה לגירסה השניה , אם כי לא ברור מנין הם  שאבו  את גירסתם ) . נראה שגירסת קושטא  הייתה נפוצה יותר   מזו של אורבך. 
-----------------------------

הערות

  1. ספרו של למרטין הופיע  בצרפתית ב-1835 .                                                                                                                                                       Alphonse de Lamartine. Voyage   en   Orient   .  Paris   ,  Hachette  , 1911-1913(1835).  pp. 371-372.   . הספר  תורגם לאנגלית בשנת  1850  . (קושטא השתמש במקור הצרפתי).

קושטא, בניגוד ללמרטין,  לא מזכיר את שלמה . אולם אם נעיין היטב בגירסת למרטין  ( שקושטא אימץ ) ונדייק , נראה שגם בגירסה המצוטטת של למרטין מפי הערבים ,לא נזכר שלמה .  הוא  נזכר רק בפתיח של למרטין לאגדה :"הנה איך הם (הערבים) מספרים ששלמה בחר את שטח המסגד". (הכוונה לשטח שעליו עמד בית המקדש ועל חורבותיו נבנתה "כיפת הסלע " ונקראה בפיו מסגד עומאר , בטעות   כי המבנה של כיפת הסלע אינו   מתפקד כמסגד .גם מארק טויין שביקר במקום ב- 1867 , קרא כך ל"כיפת הסלע " ).כלומר  , שאם נתייחס לאגדה המצוטטת נטו היא תהיה זהה כמעט לגירסה שקושטא כתב על פי למרטין. למרטין ניסח בסיפא : "והאנשים ברכו את המקום ובחרו בו כדי לבנות בית לאלהים" . וקושטא ניסח:" לכן ברכוהו אנשי תבל ויבחרוהו בני ישראל לבנות בית ליי".  התוספת של קושטא : בני ישראל בחרו את המקום ואילו בלמרטין מדובר באנשים , שקושטא תרגם "אנשי תבל").

2. הנאואר (  Hanauer  )  ,חוקר פולקלור נוצרי שחי בארץ ישראל   ,  שמע את הסיפור ב-1864 ( כ-30 שנה לאחר פרסום ספרו של למרטין)  משייח` מחמוד  , הממונה על הר ציון שבו קבר דוד   . בגירסה זו  אין איזכור  של  שלמה המלך או המקדש , אך המספר זיהה את הר ציון  ( ולא את הר הבית ) כמקום התרחשות העלילה, שבגללה  השדה התברך לעולם ועד . ( יש עוד הבדלים קלים בין שתי הגירסאות , עליהם יש לדון בנפרד ).ספרו של הנאואר הופיע באנגלית ב-1907  . הוא  תורגם לעברית : ג`יימס אדאורד הנאואר . אגדות מארץ הקודש – פולקלור מוסלמי , נוצרי ויהודי. המהדיר- רחבעם זאבי. משרד הבטחון –ההוצאה לאור .1987. עמ` 118-119.

הערה  בבליוגרפית  – המחקר הנגיש ביותר   בקשר לאגדת שני האחים   , הינו  של ורד טוהר. " של מי הסיפור הזה? הבניית אתוס לאומי באמצעות סיפור עממי במקראות ללימוד עברית ". הד האולפן החדש  , גיליון 103 ,חורף תשע"ה, 2015 , עמ` 120-129 . המאמר  זמין באינטרנט.( החוקרת עומדת לפרסם בקרוב מאמר שישווה  בין הגירסאות השונות ,בהרחבה ובצורה שיטתית ).

 הרשימה הנ"ל  מסתמכת עליו  ועל מחקרים נוספים , שהחשוב שבהם הוא :

Alexander  Scheiber.

" אגדה על מקום המקדש בירושלים " , in  Essays in Jewish Folklore and Comparative Literature . Budapest     .  Akademiai Kiado . 1985 ..    החלק בעברית ,  עמ`  18-28.

 מאמר זה פורסם  לראשונה ב-1952 .  בנספח למאמר , שנדפס שוב בספר מ-1985,  שייבר מספר  שנתגלה לו שמעשיה דומה לגמרי ידועה בקוריאה והוא מביא אותה בתרגום לעברית. מאמר זה  הוא המאמר הכי מקיף בנושא וכל החוקרים  שעסקו בסיפור מתייחסים אליו , אם כי הם לא  תמיד מסכימים אתו.

מאמר מעניין נוסף הוא של חיים שוארצבום   . "למקורותיה של האגדה על בחירת מקום מתאים לבניין בית המקדש בירושלים". ידע-עם ,1968 , כרך י"ג , מס` 33-34 , עמ` 41-45. המאמר  התפרסם גם בספרו  : ממקור ישראל וישמעאל.  תל אביב , דון. 1975. עמ` 103-110 . הוא סבור   שהאגדה שלנו  היא תיקון לאגדה הודית ישנה  על שני שותפים בחנות שאחד מהם הוא נוכל והשני   צדיק  , שתורגמה לערבית במאה השמינית  . מקור ערבי זה תורגם לעברית במאה ה-13  . האגדה היא אחד הסיפורים באוסף   ההודי שנקרא "כלילה ודמנה ".   הוא  החוקר  הראשון שקישר בין האגדה לבין המדרש על קין והבל שרבו על אדמת מי מהם , יבנה המקדש.

במאמר זה , מופיעה  גם באופן מפורט הגירסה של יהודי טטואן  , שדיברו  ספרדית ולדינו  בניב מיוחד  כפי שהיא נשרשמה על ידי חוקר פולקלור ספרדי , ארקדיו דה לראיה פלצין.  למקרא גירסה זו , מתברר שהיא  דומה מאוד לזו שהופיעה בשיר של משורר  וצייר גרמני – אוגוסט קופיש ( מגלה "המערה הכחולה " בקאפרי, יחד עם עוד שניים )  שהתפרסם ב- 1836 , ושהובאה  במאמר הנ"ל של שייבר ושדומה  גם לגירסה של אורבך( שלמה הוא  דמות חשובה בעלילה ). שוארצבום לא ציין דמיון זה,שמעורר תמיהה על המקור של שתי הגירסאות הזהות האלה , שפרטים חשובים בהן – לא מופיעים בגירסאות  דומות אחרות של האגדה (אורבך) . בגירסת קופיש  ויהודי טטואן , שלמה מנסה לבנות את בית המקדש ללא הצלחה. בעודו מוטרד  הוא לומד  מציפורים (שהרי החכם מכל אדם ידע את שפת  החיות והעופות)  על שני האחים  , שמעבירים זה לזה שיבולים  , איש ללא ידיעת אחיו . בעקבות עצת הצפורים , שלמה מגיע לשדה האחים בדיוק ברגע שבו הם נתקלים זה בזה והם מבינים שכל אחד מהם דאג לרעהו.לקהילת טטואן , דוברת ניב של לדינו , היו קשרים עם קהילות ספרדיות אחרות (באיטליה  למשל) ולכן היינו מצפים שהגירסה שלהם תהיה דומה לגירסת קושטא . והנה מסתבר שהיא דומה דוקא  לגירסת קופיש הגרמני  . ( משיחה   שערכתי עם  איש ספר יליד טטואן –נודע לי שהוא  לא שמע את הסיפור בילדותו והוא נודע לו   בבגרותו ממקורות יהודיים( אולי מדרשה).  הוא גם  שלל  אפשרות של השפעה גרמנית על מסורת הסיפורים של יהודי טטואן ).

שייבר מניח שגירסת   אוגוסט קופיש  מבוססת על מקור ערבי  שלא שרד.שם השיר שלו ,  Die Sage von Salomons  Moschee,הסאגה של מסגד שלמה , מעיד לדעתו  שהיה לפניו נוסח שונה שמקורו ערבי.  לדעתי ,  אין להוציא מכלל אפשרות שהושפע מגירסה יהודית ששמע בברסלאו ( אז בגרמניה ) ,בפראג  ,  בוינה  , בנאפולי או ברלין  בהן הוא שהה , לפני 1836,  שנת כתיבת השיר . .גירסת קופיש פורסמה באסופה    Libanon  בוינה 1855  ,   שנערכה על ידי לודוויג   אוגוסט פרנקל . פרנקל ביקר בירושלים ב-1856 וכתב בגרמנית  ספר חשוב על היהודים בה .שם הספר – ירושלימה .הספר תורגם לעברית , זמן לא רב לאחר צאתו . (אין בספרו התייחסות לאגדת האחים ).  

 

 יש להוסיף שכהן יעקו מפרסם את האגדה בהונגרית ב- 1863 –בכתב עת יהודי  בלבוש שירי. בגירסה זו , שלמה מוטרד בשאלה היכן לבנות את בית המקדש . בחצות הלילה הוא יוצא לשדה והוא עד למפגש בין שני האחים.(כהן יעקו הושפע כנראה משירו של קופיש ישירות או דרך פרסומו  באסופה של פרנקל   . יש לזכור שכהן יעקו ופרנקל היו נתינים של הקיסרות ההבסבורגית –ששפתה הרשמית הייתה גרמנית).( איני יודע גרמנית ואשמח אם מישהו יתנדב לתרגמו לעברית. למיטב ידיעתי הוא לא תורגם לאנגלית או לעברית. תקציר של השיר מופיע במאמרו של שייבר). שייבר שמביא מידע זה , גם  כותב שאורבן באלאז` ההונגרי  מביא את האגדה בספרו מ-1861  על מסעו באסיה הקטנה וביוון  שאותה הוא שאב ממקור ספרותי – למרטין.(המחבר    מזכיר את שאטובריאן כמקור  האגדה ,אבל שייבר משוכנע שהמקור הוא למרטין , כי אגדה זו לא מופיעה בספר המסעות של שאטובריאן  ).

ראה גם :

יום – טוב לוינסקי. "היאך נקבע מקום המקדש?" .ידע-עם. 1968. כרך י"ג , מס` 33-34, עמ` 24-40 .בעמ` 37-38 הוא מספר ששמע את הסיפור   בגיל 9 .  ( מאמר זה הופיע  באותה חוברת שבה פורסם מאמרו של שוארצבום). 

אדמיאל קוסמן .מסכת השלום . הסכסוך הישראלי – ערבי לאור מקורות מדרשיים ורבניים.  ידיעות אחרונות , ספרי חמד.2014.   ביחוד עמ` 21-46 ,  ועמ` 312-319. הוא מביא בדיון שלו  סיכום בהיר   של   ספרות המחקר  על  אגדת האחים . הוא מצטט  שם  את דעת הרמב"ם (הלכות בית הבחירה ב ,  ב ) על אירועים שנתרחשו במקום שעליו הוקם בית המקדש ובין היתר הוא מונה את המזבח שהקריבו עליו קין והבל את מנחתם  : " ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגרן ארונה – הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק , והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן  התיבה והוא המזבח שעליו הקריב קין והבל ובו הקריב אדם הראשון כשנברא קרבן ומשם נברא.".(גם יוסף בן מתתיהו מספר  ב"קדמוניות"  , על מסורת שקושרת בין הר הבית , עקידת יצחק וגורן ארונה. ראה , יוסף בן מתתיהו. תולדות מלחמת היהודים ברומאים. ירושלים , כרמל.2009. נספח 8 – הר הבית בתפיסת יוספוס והמונחים שהוא נוקט כדי לציינו , עמ` 655- 658.)

יש להעיר ,  שלמיטב ידיעתי לא נערך מחקר  מעמיק  על "ספר  מקוה ישראל " של קושטא , בהקשר של ספריו האחרים וכן לא נכתבה עליו ביוגרפיה מקיפה . (מחקר על "ספר מקווה ישראל" יצטרך לבדוק בין היתר את המקורות עליהם קושטא הסתמך. עשיתי בדיקה  אחת כזאת על הסיפור של  לוליין שהופיע עם חבורת הקרקס שלו באלנסון (Alencon  ) שבחבל נורמנדי בצרפת והציל נפשות משריפה.  הוא בעצמו נכווה ובכל זאת הוא וחבורתו ערכו מופע , שהכנסותיו נמסרו למשפחה שהלוליין הציל מהאש. על כך הוא זכה באות כבוד   של המלך.  קושטא מספר שהלוליין ( לו הוא קורא  "מן האנשים השוחקים ורוקדים על העבותים")  הינו "איש ישראל ". במסמכי האקדמיה הצרפתית   על פרס  המידה הטובה ב-1836 , נזכר הלוליין מהסיפור תוך פירוט  גבורתו בהצלת אנשים מבתים בוערים . ( שם הלוליין אצל קושטא הוא יוסף פליג` –ללא דגש באות פ`,ואילו שמו בצרפתית הוא  -Joseph-Nicolas  Plege  ולכן התקשיתי לאתרו בגוגל) .  

לפי שם הלוליין , מתעורר ספק האם הוא היה יהודי. (על שאילתא שהפניתי לבית התפוצות  באתר שלו  על משמעות שם זה  - נעניתי  שאין מידע על השם הזה. דרך אגב , ניתן להפנות שאילתא  חינמית  באתר בית התפוצות   ,  לפירוש  של עד 4 שמות  משפחה ). האם יתכן שקושטא הפך אותו ליהודי רק על סמך העובדה  שהלה נולד בטרוייש ( Troyes )– טרואה- עירו של רש"י? אנו לומדים על עיר הולדתו של גיבור הסיפור , ממסמכי האקדמיה הצרפתית. פרט זה לא נזכר בסיפור לפי גירסת קושטא ,אם כי יתכן שהיה ידוע לו.מעניין שסיפור זה הופיע  בעיתון יומי בסן פרנסיסקו   ב-1857 , כאילו מדובר בסיפור שהתרחש באותה עת. ( שם העיתון  Daily Alta California .  

 

            עיתון זה מימן ב-1867 את שליחותו  העיתונאית של מארק טויין  לארצות הים התיכון  ולארץ ישראל  . הכתבות שנוגעות לארץ ישראל בלבד  תורגמו לעברית תחת הכותרת – מסע תענוגות לארץ הקודש.   תל אביב ,  הוצאת בית א. לבינסון . 1972. ב-2009 הופיע תרגום חדש , תחת הכותרת מסע תענוגות בארץ הקודש. הוצאת כנרת זמורה- ביתן דביר ).

יש   להמשיך בבדיקה של סיפור זה ושל סיפורים אחרים בספר. ואם אכן "גייר"  קושטא  ביודעין את  הלוליין , האם  הוא עשה זאת כדי להלהיב את דמיונם של הילדים ולהראות להם שיהודי יכול להיות גם לוליין בקרקס או שמא  כי הוא דמות מופת ? בספר מובאים סיפורי חיים של  אישים יהודים , אך רובם הינם  ספרדים   (כמו אבן עזרא, הרמב"ם , דון יצחק אברבנאל ). בחלק מהסיפורים על אישים , עשה קושטא שימוש בסיפורים עממיים מופלגים .הידעת, למשל ,  שרש"י (ששם משפחתו "ירחי") נדד בעולם והיה בין היתר "בארץ היונים והפלשתים  ...ומוסקוויא ... ופראגה " - בה הוא נשא לאשה בת של רב  ?

חלק מהסיפורים לקוחים מההויי  וההוייה של ילדים בני אותה תקופה. כך ,למשל  , יש סיפור על ילד שמצא מטבע על הרצפה בביתו והשתמש בה לניהול רמת חיים ראוותנית  :  הוא קנה  בוטנים ושקדים  וחילק אותם גם לחבריו .בסיפור אחר ,מסופר על שני תלמידים שבילו בטיול בשדות , במקום ללכת לבית הספר .הסיפור מזכיר סיפור דומה מהסרט "400 המלקות" של טריפו. יש כאן, איפוא , מקום למחקר להתגדר בו. הבעיה היא שמחקר מעמיק  דורש היכרות טובה עם יהדות איטליה  בכלל וילדיה בפרט , במחצית השניה של המאה ה-19,  אם כי ניתן בשלב ראשון לערוך ניתוח  טקסטואלי של המקראה.  לאחר שיחה שלי ב"בית המדרש  שלנו " על אגדת האחים  בסוף יוני 2015 , הביעה  יונה  ארזי בפני את פליאתה על כך שאיש לא ערך ניתוח מעין זה . הערה זו  נטעה בי את הרעיון לערוך ניתוח כזה ואני עסוק  עכשיו בכך  .הוא  יוכל לשמש, כאמור ,  בסיס לניתוח יותר מעמיק של היסטוריון של יהדות איטליה בכלל ושל ליוורנו – עירו של קושטא – בפרט.

 לאחר עבודה מעין בלשית  , הצלחתי לאתר כמעט את כל המקורות שקושטא הסתמך עליהם בחיבור המקראה ואני עסוק עכשיו בניתוח המקראה. אחד הממצאים המעניינים הוא שכמעט כל 100 הסיפורים שבמקראה , הם עיבוד של המקורות ולא  ציטוט מדוייק שלהם. הסיפור היחיד שדומה מאוד למקור הוא "אגדת האחים" . אם כי , כאמור  לעיל ,  גם בו נעשו שינויים אחדים, בעיקר לשוניים , שהוסיפו לסיפור משמעויות חדשות. כלומר , שהגדרת  הספר כמקראה ( במשמעות של אנתולוגיה או כרסטומתיה,  ), אינה  מדוייקת .(קושטא כתב את כל המקראה בלשון המקרא , גם במקרים שהוא הסתמך על מקורות של חז"ל. נקודה זו צריכה עיון     נוסף).

למעוניינים : חבר של קושטא – תרגם  יצירה  מעניינת של משורר  וסופר צרפתי בן המאה ה-  18. שם היצירה : אליעזר ונפתלי . שם הסופר Jean Pierre Claris de Florian :  (1755-1794).  אליעזר ונפתלי הם אחים תאומים , בני צדוק הכהן , ממשכן שילה . לא אוסיף פרטים , כדי לא לחשוף את לוז הסיפור. הספר תורגם לעברית 3 פעמים. התרגום הראשון נעשה בידי  חבר של קושטא .ניתן לקרוא אותו באתר – Hebrewbooks  , בספר ששמו "מוסר אב" , שפורסם בליוורנו ב-1853.( חלקו השני של הספר מוקדש לשיריו של קושטא.) בתרגום זה , לא תורגמה ההקדמה של הספר,שבה  הסופר  מספר באילו נסיבות הגיע אליו הספר במקורו העברי ושבעצם הוא רק תרגם אותו.( לא ברור האם   ההקדמה  אכן מתארת נאמנה דברים שקרו או שזו הקדמה דמיונית – ספרותית – שאמורה לשוות  אותנטיות ליצירה של הסופר . יש להמשיך לבדוק נקודה זו.אטרים ואומר שיש  כמה ממצאים , שמצביעים שזו יצירה מקורית של הסופר ולא תרגום שלה מעברית   ).  מי שרוצה לקרוא את ההקדמה ואת הספר  באנגלית , יגגל  eleazar and   naphtali   pdf      .   

 

) שלושת  התרגומים  של היצירה לעברית זמינים באינטרנט. בגירסה המתורגמת  של מרגוליס ,שכוללת גם את ההקדמה של פלוריאן, יש פתח דבר  שלו  ובה הוא מגן על התיזה  שהספר הוא תרגום של מקור עברי שאבד) .

קושטא חתום עם חברו המתרגם לפתח דבר על הספר. הדבר מעיד שקושטא ידע צרפתית . ידוע לנו ממקור נוסף , שהוא ידע צרפתית. .( הספר הנ"ל פורסם  כעשור לאחר מותו של דה פלוריאן, מתוך העזבון הספרותי שלו ).כאמור , החבר של קושטא  לא תרגם את ההקדמה ולא ברור מדוע. מוזר גם שלא צוייין  שהמחבר כלל  בכותרת של הספר – תורגם מעברית. ( כל העניין דורש עיון נוסף).

  בשולי המאמר  

המחקר באגדה שלנו עסק  בעיקר בשאלת המקור הלאומי של היצירה – ערבי או יהודי- ודן פחות בתוכנה  , שעל פניו הוא נראה פשוט . נראה לי שיש מה להגיד עליה :   בגירסה של אורבך  - האלמנט האגדי ברור – שלמה שומע "קול " שמוליך אותו לשדה האחים , וכשהוא מגיע לשם הוא לומד על מעשה האחווה הנפלא שלהם.  ( במסורת של יהודי טטואן – עוף השמים מוליך את הקול) . אולם גם   בגירסה הערבית ( ושל קושטא)  ,  יש לפחות פרט אחד שמכניס אלמנט פלאי , ומשווה לה נופך של אגדה : האחים מעבירים זה לזה בדיוק אותה כמות של אלומות . הכיצד? יחסי השויון והדדיות ביניהם הובילו באורח פלא לתוצאה הזו . כל אחד היה מוכן לוותר לאחיו , מתוך ראיית צרכיו של השני. (לכן לא יפלא שבסיפור בגירסת הנאואר – האחים הם תאומים). הויתור של האח הרווק מובן יותר מזה של האח הנשוי.לכן , בכל הגירסאות  של האגדה , הוא האח שמתחיל  ראשון  לחשוב על  צרכיו של אחיו הנשוי.  יש העצמה של האחווה בזה ששניהם ויתרו תוך חשיבה , אחד לטובת  השני. בנוסף לכך ,  שני האחים רצו לתת מתנה בסתר , שהיא נתינה לא תועלתנית , כי היא אינה יוצרת אצל המקבל  אי נעימות או התחייבות לעתיד לגמול לנותן. ( יש להעיר שגם אם האחים  היו מתכוונים לגנוב אחד מהשני , הייתה נוצרת אפשרות שבבוקר הם היו מוצאים שמספר האלומות שלהם שווה. הערה של נוית , בתי  ).

האחים התעקשו לחזור על פעולתם במשך ימים אחדים ,כאשר התברר להם לתמהונם – שהעברת האלומות  שלהם סוכלה באיזשהו אופן. הדבר מראה שהם לא פעלו מתוך התפרצות חולפת של רגש אחווה , אלא פעלו  מתוך שיקול  דעת ונחישות. (האח הנשוי  משתף את אשתו ואקט הנדיבות היה  גם על דעתה) .

בגירסאות האגדה שבהן שלמה המלך מעורב , אפשר לראות  אולי זיקה ספרותית בין  משפט שלמה לבין האגדה.  במשפט שלמה – יש גזר דין של חלוקה שווה : "ויאמר המלך גזרו את הילד החי לשניים ותנו החצי לאחת ואת החצי לאחת "(מלכים א, ג, כה). גם בסיפור שלמה צופה בחלוקה שווה. אולם בעוד שבמקרה שתי הנשים מדובר באחת שרוצה לגזול  ילד של רעותה והוא גוזר חלוקה שווה ,  כאן כל אח רוצה לוותר לאחיו ולעשות פעולה של נדיבות, שתיצור אי שויון ביניהם.

יש מן האירוניה בגירסה שבה שלמה הוא אישיות חשובה. החכם מכל אדם אינו יודע היכן להקים את בית המקדש.הוא נזקק לתיווך של הציפורים כדי לגלות את המקום שראוי לשמש מקדש. אמנם שלמה ידע  לפתור חידות ותעלומות , אבל הוא נזקק למעשה נדיבות של אנשים פשוטים (ששמם לא נודע  באגדה ) כדי לדעת מהו המקום.