האותות והאתונות /שמואל א י/מיכאל פדידה

מאת: מיכאל פדידה; ציור- גבי זילברמן ת.פרסום: 23/11/15
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

נדמה לי, שכל מי שקרא בפעם הראשונה  את סיפור האותות ששמואל נתן לשאול, תמה ושאל את עצמו: מהם   המסרים   ששמואל רצה להעביר לשאול  דרך האותות  על פרטיהם המרובים ומדוע הוא חשף אותו אליהם? כי על פניו הדברים לא ברורים  לגמרי והם סתומים במידה מסויימת, ולכן הם  מבקשים דיון ארוך יחסית לפענוח הצפנים שמוסתרים בהם .( יש להעיר, ששמואל כינה באזני שאול  את שלושת האירועים "אותות" (שמואל א`, י,ז) ויש להניח שגם שאול תהה  לפשרם , כאשר הוא שמע אותם   לראשונה).

שאול מופתע מה"תיק" שנפל עליו. הוא בסך הכל הגיע לשמואל במקרה (וגם זה לפי הצעת הנער שליווה אותו), כדי שהרואה  (מגיד העתידות ומגלה נסתרות) יתן  להם את הנ.צ.  של המקום בו מצויות  האתונות האובדות.  אולי גם התעוררו אצלו ספקות ביחס לתוקף של המינוי שלו למלך ראשון לישראל, כי שמואל פרש עליו  מסך של חשאיות.  באותו שלב – רק שמואל ושאול ידעו על משיחתו למלך. אולי זו נבואה שלא תתגשם?  זהו הרקע  לסיפור האותות (או ליתר דיוק - האתונות והאותות ).

שמואל צפה מראש התרחשות של שלושה  אותות,  שהסיכויים  שהם יקרו הם קטנים והנה הם מתממשים בדיוק כפי שהוא  ניבא. בעקבות זה , שאול  אמור להשתכנע  ששמואל אכן רואה עתידות , כפי שנערו אמר לו, כאשר שכנע אותו לפנות לשמואל בענייו האתונות האובדות: "כל אשר ידבר בוא יבוא". לכן ההסתברות  גם גבוהה שהוא יהיה המלך הראשון.(כדברי רש"י, ד"ה כי תבאנה האותות האלה לך: "ותדע כי דברי אמת וכשם שבאו לך אותות הללו, כך יתקיים דבר המלוכה"). הפונקציה של האותות האלה דומה לזו של אותות אחרים במקרא: סימן  פלאי מאלהים  שנותן תוקף לניבוי  שלו (או שליחיו) , שאכן  הוא יתגשם .( למשל, המבחן המוצלח של הגיזה והטל שערך  גדעון, שיכנע אותו שאכן הוא יושיע את ישראל , כפי שאלהים דיבר - שופטים ו, לו-מ ). שמואל  גם מנבא  שבסוף האות השלישי, שאול  יהיה לאדם אחר. במלים אחרות – שאול היה אמור לעבור תחנות אחדות בטקס מעבר בן יום אחד, שישנה  את הזהות העצמית שלו מעובד אדמה שרודף אחר אתונות  (שאין לו רקורד מרשים כדוד המלך)  למועמד שמתאים  למלוך.

ליתר דיוק, שאול החל להשתנות, מהרגע שהוא עזב את ביתו ויצא למסע חיפושים נרחב, בן ארבעה ימים  לפחות. זו היתה, כנראה, הפעם הראשונה שהוא ערך מסע ארוך מחוץ לביתו, בו התוודע  לנופים חדשים  ולאורח ההחיים של העם, וזכה להכיר  את שמואל פנים אל פנים. הוא גם זכה  לעבור את  חווית המפגש עם נערות  זרות היוצאות לשאוב מים, כמו יעקב ומשה. אלא שבניגוד לאירועים ההירואים שליוו את המפגשים  שלהם, המפגש של שאול איתן הוא די ארצי ויומיומי. הוא  נתקל בנערות דברניות שהאריכו בדברי הההסבר שלהן על מקום הימצאו של  שמואל, כדי להחזיקו עוד כמה דקות בנוכחותן, שכן הוא היה גבוה באופן יוצא דופן. בהחלט אתנחתא קומית בתוך העלילה, שחז"ל עמדו עליה ושיש לה בסיס בטקסט עצמו. (רש"י, לפי המדרש : "מאריכות היו בדברים כדי להסתכל ביופיו של שאול").

שלושת  האותות מסודרים  כמו   בטור אריתמטי. באות הראשון, שאול פוגש שני אנשים, באות השני – שלושה אנשים  ובאות השלישי – יש כנראה יותר משלושה אנשים, כי מדובר בחבל נביאים. מכאן ניתן להסיק שיש קשר בין האותות ושהם מסודרים בסדר עולה מבחינת המורכבות של המסר שלהם.

האות הראשון - באותו יום גורלי, שאול עורך מסע  מנקודה לנקודה,  במסלול גיאוגרפי ששמואל התווה לו  מראש. באות הראשון הוא פוגש ליד קבר רחל  איש שמבשר לו שהאתונות נמצאו. שאול היה תחת הרושם שכל עניין המלוכה נפל עליו  במפתיע  בגלל אירוע מקרי – חיפוש האתונות. והנה, מתברר  שהאתונות נמצאו. כלומר, כל האירוע   של האתונות שהלכו לאיבוד  אינו מקרי, אלא חלק מתוכנית אלהית להפגישו עם שמואל, שימשח אותו  למלך. ברגע ששאול פגש את שמואל, האתונות מילאו את תפקידן בעלילה והן נמצאו . יש להוסיף שהדבר הראשון ששמואל אמר לשאול, כאשר הוא פגש אותו, הוא שהאתונות נמצאו, עוד לפני ששאול שאל עליהן. שאול ודאי התפלא על  כך והחל לעמוד על כוחו של שמואל לדעת נסתרות: כיצד הוא זיהה אותו כשאול, הרי שאול לא הציג  את עצמו? מנין לו  שהם ערכו מסע חיפושים של שלשה ימים  אחר האתונות ושהן נמצאו?  אם כך, מדוע שמואל  כלל  את הבשורה על האתונות באות הראשון, הרי הוא כבר בישר זאת בעצמו לשאול?

יש הבדל בעיתוי של אותה בשורה ומכאן גם השוני ביניהן. כאשר , שאול שמע לראשונה שהאתונות נמצאו , שמואל לא סיפר לו עדיין שהוא נבחר על ידי ה` למלך. אך  כאשר הוא התבשר על כך  בפעם השניה,  הוא כבר נמשח למלך. והבשורה נכללה באות הראשון משני טעמים: ראשית, רק אז  הוא יכול להבין מדוע  האתונות אבדו, מדוע  הוא יצא למסע חיפושים אחריהן  ומדוע הוא לא מצא אותן . שנית, הוא  שומע  את אותה הבשורה מפי אדם אלמוני שהוא אינו מכיר והדבר פלאי: כיצד הוא ידע  שהוא שאול? האלמוני מאמת את מה ששמואל כבר אמר לו, דבר שמחזק בעיניו את ההכרה בכוחו לראות את הנולד.  

האתונות האובדות – אירוע שכיח  וארצי  מעולם החולין, הופך בסיפור שלנו לאירוע שהתרחש בהתערבות האל, כדי להביא את שאול אל שמואל  וכדי להתחיל לשכנע את שאול שהוא נבחר על ידי ה`. ( יתכן ששאול נזכר  אז באתונו של בלעם, שה` פתח את פיה ואת חלקה בפרשת בלעם, בכוונת ה` המכוון). אבל האירוע הזה, היה אמור גם להבהיר לשמואל שאכן שאול הוא  בחירתו של האל, ואלהים שלח אותו אליו, בדרך פלאית. יש לשים לב שאלהים הודיע לשמואל על בואו הקרוב של שאול אליו, רק ערב המפגש ביניהם. שאול היה כבר יומיים במסע חיפושים אחר האתונות. כלומר שגם מנקודת הראות של שמואל, הייתה  כאן  פעולה מכוונת  של האל,  שהיא בבחינת  סוף מעשה במחשבה תחילה. ( המספר דאג לכך שהמידע הזה יגיע לקורא כמעט באותו זמן שהוא מגיע לשאול. כך שגם הקורא מתחיל להבין  שאירוע האתונות  שאבדו אינו מקרי, אלא כוון על ידי האל).

האות הראשון מתרחש בקבר רחל. בניגוד לדוד שיש לו אילן יוחסין ארוך  שמגיע עד יהודה( 10 דורות ) , לשאול יש  אילן יוחסין קצר(5 דורות בלבד). לכן  שאול התפלא, כאשר שמואל רמז לו על מינויו למלך: " הלא בן ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל ומשפחתי הצעירה מכל משפחות שבטי בנימין? " התרחשות האירוע בקבר רחל  הייתה אמורה  לטעת בו את ההכרה שהוא צאצא של אשתו האהובה של יעקב ולכן  הוא בעל יחוס מכובד, בניגוד להערכה של שאול שהוא בן לשבט קטן  ולמשפחה קטנה (צעירה)  ולא חשובה  במיוחד.

כאן המקום להעיר על הביטוי "מקטני שבטי ישראל" –שאול  משתמש בתואר קטן - לא במקרה - כדי לרמוז  שהוא קטון בעיניו ( כלומר בעל ביטחון עצמי נמוך ) בניגוד לרושם שמתקבל  מקומתו הגבוהה. יותר מאוחר, כאשר  שאול איכזב את שמואל והוא התחרט שמינה אותו למלך,  הוא אומר לו: "הלוא אם קטון אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה". במשפט עוקצני זה  שמואל רומז  לניגוד  בין קומתו הגבוהה של שאול  לבין ההערכה העצמית הנמוכה שלו. ( גדעון, שגם הוא נרתע תחילה מקבלת התפקיד שיועד לו  כמושיע ישראל, אומר: "במה אושיע את ישראל? הנה אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי". השפה העברית עשירה ולכן הבחירה של שאול בתואר קטן היא מכוונת ואינה מקרית). 

האות השני - אנשים שפוסעים  בדרכם אל אתר קדוש בבית- אל נותנים  לו שני כיכרות לחם  שהיו אמורים להינתן כמנחה לאלהים.  דבר זה מרמז  שהוא רצוי לה` כי הוא זכה לקבל חלק מהמנחה. בית אל ולחם קשורים עם יעקב. בבית אל יעקב חלם על הסולם  הארצי-שמיימי   ושם  הוא  נדר  שאם אלהים יתן לו לחם לאכול, ובגד ללבוש וישוב בשלום לבית אביו, הוא יבנה שם מזבח לה`. כשם שנדרו של יעקב התקיים, כך גם האות השני הוא ערובה לכך שמשיחתו של שאול למלך, תתממש. האות אמור  גם לטעת בשאול את ההכרה שהוא צאצא של בנו האהוב של יעקב  וכשם שבנימין  היה אהוב על אחיו (לימים האבות הקדומים של שבטי ישראל), כך שאול יזכה לקבל את התמיכה של  כל כל  השבטים במשיחתו הפומבית  הקרבה , כמלך ראשון לישראל.

האות השלישי הוא ספק אות . שמואל מנבא ששאול יפגוש חבל נביאים ויתנבא אתם. חבל הנביאים הזה פעל כנראה באותו מקום באופן קבוע, כך שלא היה צריך בכישורים של רואה כדי לדעת שיש שם חבל נביאים. אי הודאות בהתגשמות  האות חלה על ההצטרפות  של שאול לפעילות הדתית של הנביאים. כאן יש כבר רמז ששאול החל להפנים  שהוא המועמד למלוכה, כי הוא הצטרף לנביאים והתנהג כאחד מהם .( אמנם מתוך אקט כמעט בלתי רצוני, אבל גם מתוך בחירה). התגשמות  שני האותות הראשונים עשתה את שלה וסייעה להתגשמות האות השלישי. 

ההצטרפות לנביאים בפעילותם העבירה לשאול את רוח ה` ("וצלחה עליך רוח ה` והתנבית עמם והפכת לאיש אחר" ( שמואל א, י, ו). שאול נכנס לסיטואציה ששינתה את זהותו והפכה אותו לאדם אחר, עשיר ברוח ה` ,שמתאים להיבחר למלך הראשון.

אולי שמואל העביר את שאול  את חויית ההתנבאות, כי רצה לעצב מלך שיש בו מהנביא, או שכפוף לנביא, כלומר אליו. שמואל התנגד ליסוד המלוכה ולכן הוא  רצה שלמלך תהיה הילה של נביא. למה הדבר דומה? להורים שרצו שיוולד להם בן ונולדה בת, וכפיצוי מה הם נותנים לה שם שביסודו הוא שם של בן   (ראובנה, למשל).

 

 כל האותות התרחשו בדיוק כפי ששמואל צפה. אבל  ההתרחשות של האות השלישי  הניבה תוצאה, שלא ברור אם נצפתה על ידי שמואל אם לאו ,כדברי  הכתוב : "ויאמר העם איש אל רעהו: מה זה היה לבן קיש? הגם שאול בנביאים?  ויען איש משם ויאמר: ומי אביהם?" שאול הוא בן של קיש, שאינו נביא. והוא יכול ליהפך לנביא לרגע, כי זה תפקיד שאינו  נמסר  מאב לבן. זהו המסר הגלוי. המסר הסמוי   הוא ששאול יכול להיות מלך, ללא תלות בתכונות אביו, שאין לו תכונות יוצאות דופן  ושלא היה מנהיג של שבטו. עצם העובדה שהוא המלך הראשון, מוציאה את אפשרות הסתמכות על מעמד אב, כתנאי למינוי. מסר זה הופנה  לשאול, כדי לחזק את  הביטחון האישי שלו, שהוא יכול למלא את תפקיד המלך.  אך הוא גם הופנה לכל העם: שאול יכול לשמש כמלך ,ללא קשר למעמד אביו, כשם שנביאים אינם בני נביאים. ( האות השלישי התרחש כבר בסביבת מגוריו של שאול, כי הנוכחים ידעו שהוא בן קיש ושאין לו עבר נבואי).

היות שהאות הראשון והשני התרחשו בדיוק, כפי ששמואל חזה, הטקסט לא שב   לתאר אותם בעת התרחשותם, אלא הסתפק בהערה כללית שהם  אכן  התרחשו. לעומת זאת, הוא מתאר שוב את  פרטי ההתרחשות של האות השלישי(למעט החלק המוסיקלי ), כי הוא  מתאר  את ההפתעה  שפקדה את  הקהל שצפה  בהתנבאות של שאול ואת תגובתו  .

שני האותות הראשונים באו להסיר ספיקות של שאול שאינו מתאים למלוך בגלל  שאין לו יחוס (שבטי ומשפחתי)  מפואר. האות השלישי אמור  לחולל שינוי עמוק בזהות העצמית של שאול ובאישיותו. שינוי כזה התבקש, כי מה`רזומה` שלו עד כה,  הוא לא נראה המועמד האידיאלי  לקבלת מינוי של מלך ישראל הראשון. הוא לא  הכין מספיק צידה למסע חיפוש האתונות, כי לאחר שלושה ימים, הלחם אזל. הוא גם לא נטל אתו כסף, למקרה שמלאי הלחם יאזל. ההצעה לפנות לרואה בעניין האתונות היא   של נערו  ולא שלו. גם הפנייה לנערות לקבלת מידע על הרואה,  נעשתה במשותף עם נערו. מצד שני,  הוא  מהיר תפיסה . מתוך דבריו  הסתומים של שמואל : "ולמי כל חמדת ישראל הלוא לך ולכל בית אביך ?", הוא הסיק ששמואל מייעד אותו למלוכה. הוא  היה ער לאקטואליה. הוא  ידע על הדרישה התקיפה של העם משמואל למנות מלך,אע"פ  שהוא התנגד לעניין בצורה נחרצת  וניסה לשכנעם לרדת מהרעיון על ידי נאום "משפט המלך".  לכן הוא קלע בול לרמז של שמואל.

 מעניין שהטקסט לא מספר לנו כיצד שאול הגיב להתגשמות של  שלושת האותות, כשם שהוא לא מספר לנו  ולו במילה אחת על תגובתו למשיחתו על ידי שמואל, אף על פי ששמואל נישק אותו באותו מעמד. אולי הוא  נאלם דום מגודל ההפתעה, שאחזה אותו. יש הזדמנות אחת שבה שאול היה יכול  להביע את  רחשי לבו, אבל הוא בחר  לשמור על שתיקה. לאחר שהוא שב עם נערו לביתו, דודו שואל  אותם :" לאן הלכתם?"  תשובתו של שאול: " לבקש את האתונות ונראה כי אין ונבוא אל שמואל". הקורא מבין ששאול נותן תשובה קצרה ומקוטעת, כי הוא חושש  לפלוט ולו ברמז משהו  הקשור לעניין המלוכה.  גם הדוד  חש ששאול נתן תשובה מקוטעת. לכן הוא  ממשיך לשאול  בתמימות : "ומה אמר לכם שמואל?". תשובת שאול: " הגד הגיד לנו כי נמצאו האתונות".   שאול משתמש בפרשת האתונות כסיפור כיסוי לסוד המלוכה הגדול ולקורא נותר רק לנחש מה היו תחושותיו באותה נקודת זמן.

תיתכן פרשנות אחרת לדו-שיח הנ"ל. כל האירוע של התנבאות שאול  היה אירוע  פומבי, שהתרחש בסביבת מגוריו של שאול,  ערב שובו .  סביר לחשוב  שאירוע יוצא דופן כזה, שהפך למשל ("הגם שאול בנביאים?") היכה גלים והגיע לידיעת הוריו ובני משפחתו. הם ידעו שהוא נפגש עם שמואל ואולי שיערו שהתנהגותו המוזרה, קשורה במפגש אתו . זו בדיוק הנקודה שהדוד רצה  לברר עם שאול( אולי בשליחות הוריו ). הדוד   לא פותח  בשאלה ישירה בעניין זה, אלא מציג שאלה תמימה: לאן הלכתם?  שאול מבין שהדוד חושד שיש  דברים בגו, ולכן הוא מזכיר את המפגש אבל  הוא מנסה להתחמק מפירוט העניין . התשובה   המקוטעת מגבירה את חשדו של הדוד  שהוא  מנסה להסתיר משהו ולכן הוא מציג לו את השאלה העיקרית: מה אמר לכם שמואל? שאול עונה ומדווח רק על עניין האתונות.

סיפור יציאתו של שאול  למסע שישנה את חייו, מתחיל באתונות שאבדו  והוא מסתיים בסיפור  הקצרצר של שאול לדודו  שנסב על  מציאתן.

המספר מעיר על הדו שיח בין שאול לדוד שלו: " ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר אמר שמואל". שאול הבין ששמואל ציפה ממנו שישמור על חשאיות משיחתו, אע"פ שהדבר לא נאמר לו  במפורש . ניתן לקרוא את הפסוק אחרת: ואת דבר המלוכה אשר אמר שמואל, לא הגיד לו. לפי קריאה זו, לא היה איסור מפורש שלא לגלות את עניין המלוכה, אלא זו הייתה החלטה של שאול לא לספר דבר וחצי דבר על העניין, כי חשש שאולי לא יאמינו לו או משום שהוא קיווה שהמינוי, לא יתממש בסופו של דבר ויוסיף לנהל את חייו השקטים כעובד אדמה, לצד אתונות וצמד בקר.

יש עוד פרט חשוב באות השלישי. שמואל צפה שהוא   יתרחש בגבעת האלהים, אשר שם נציבי פלשתים. בכך הוא רמז לו שתפקידו המרכזי כמלך יהיה להילחם בפלשתים . (רד"ק פירש ששמואל רמז לו שהוא יושיע את ישראל מיד פלשתים ). הרי  כל עניין  הקמת מוסד המלוכה נכפה על שמואל בגלל שהעם רצה במלך שילחם את מלחמותיו. מעניין שפרט זה לא נזכר במימוש האות. האם יש כאן הדחקה מצד שאול,  כי  הוא חש שמשימה זו  גדולה עליו? או שלמספר היה ברור שהוא  לא יכול היה שלא להבחין  בנציבי  הפלשתים ולכן לא טרח לדווח על כך?

לסיום  - שאול עבר  טקס מעבר מתוכנן  ואינטנסיבי בן יום אחד (מעין   מסע "כתר" ), שמזכיר טקסי מעבר, שנחקרו על ידי אנתרופולוגים. שמואל צפה שבאות השלישי, שאול יהפך לאדם אחר שירצה  לעטות זהות חדשה. אבל זה לא מה שבדיוק קרה. שאול לא השתכנע לגמרי  שהוא מתאים  לתפקיד המאיים וביום הטלת הגורל  הפומבית לבחירתו  כמלך הוא נמלט  ונחבא  אל  הכלים.  עצם העובדה  שמקום מחבואו התגלה  די מהר,  מראה שהוא בעצם  השלים עם המינוי. כי אם  הוא לא היה רוצה  שימצאו אותו, הוא יכול היה  למצוא מקום מחבוא  מוצלח  באחת המערות ולא בין הכלים בביתו. ניתן לדמיין את המחזה הגרוטסקי שבו נתקלו מחפשיו של שאול:  בחור גבה קומה משכמו ומעלה ,עם גפיים ארוכות, שאינו מצליח לצמצם את עצמו  בין עגלה, מחרשה וקילשון . (הציור הנלווה של ג`יימס סמתם  רומז   לפן הגרוטסקי של  הסיטואציה. יש לשים לב, ששאול  לא משתמש בערימת הקש  שבהישג יד, כדי להסוות את עצמו כהלכה ).

שאול נגרר איפוא כמעט בעל כורחו  למלא את תפקיד המלך הראשון, מלא חששות והיסוסים (ענוותנות  לפי הבנת חז"ל ). דוד, לעומת זאת,  נוטש את הכלים על יד שומר הכלים ( "היושב על הכלים"- הג`ובניק ), כדי להשתתף במערכה נגד גוליית ( שמואל א,יז, כב ). הוא  שאף לגדולות והדו קרב שלו עם גולית היה  הצעד  היזום  והפעיל הראשון, בשורה של צעדים רבים,  שיביאו אותו לכס המלוכה וליסוד שושלת בית דוד.

הערה:  משיחתו של שאול  למלך קשורה  באתונות. יתכן  שבגלל זה, נוצרה האמונה  העממית שהמשיח יבוא על עיר בן אתונות ("...הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות", זכריה ט, ט). על כך כתב טשרניחובסקי את השיר: שלוש אתונות (ראה את המלים בשירונט).

 

James Smetham, Saul "hiding among the stuff"

 

SAUL "HIDING AMONG THE STUFF"
Artwork Description
Dimensions: 5¼ x 4 7/8 in
Medium: pen and brown ink, watercolour and bodycolour with gum arabic
Creation Date: 1866
Signed