אגדות וכותרות ברכות פרק ראשון

מאת: ארי אֵלון ת.פרסום: 25/04/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

מִיוֹם שֶׁשָׂרַף אֵת הֵיכָלוֹ ה` הוּא הוֹמְלֶס הַשׁוֹאֵג כַּאֲרִי וְאוֹמֵר: אוֹי לִי שֶׁשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי  

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הֲוֵי הַלַּיְלָה, וְעַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשׁוֹאֵג כַּאֲרִי, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כה ל) `ה` מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ, שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ`. וְסִימָן לַדָּבָר: מִשְׁמָרָה רִאשׁוֹנָה - חֲמוֹר נוֹעֵר, שְׁנִיָּה - כְּלָבִים צוֹעֲקִים, שְׁלִישִׁית - תִּינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ וְאִשָּׁה מְסַפֶּרֶת עִם בַּעְלָהּ...

אָמַר רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל אָמַר רַב: שָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת הֲוֵי הַלַּיְלָה, וְעַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר יוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשׁוֹאֵג כַּאֲרִי וְאוֹמֵר: אוֹי לִי שֶׁהֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי וְהֶגְלֵיתִי אֶת בָּנַי לְבֵין אוּמוֹת הָעוֹלָם (ברכות ג א)

 

מִיוֹם שֶׁגָלְתָה מִמִקְדָשָׁה שְׁכִינָה הִיא הוֹמְלֶסִית מְנָהֶמֶת כְּיוֹנָה וְאוֹמֶרֶת: אוֹי לִי שֶהֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי

 אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְנִכְנַסְתִּי לְחֻרְבָּה אַחַת מֵחָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם לְהִתְפַּלֵּל, בָּא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב, וְשָׁמַר לִי עַל הַפֶּתַח וְהִמְתִּין לִי עַד שֶׁסִּיַּמְתִּי תְּפִלָּתִי. לְאַחַר שֶׁסִּיַּמְתִּי תְּפִלָּתִי אָמַר לִי שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי, וְאָמַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי וּמוֹרִי. וְאָמַר לִי מִפְּנֵי מַה נִּכְנַסְתָּ לְחֻרְבָּה זוֹ? אָמַרְתִּי לוֹ לְהִתְפַּלֵּל, וְאָמַר לִי הָיָה לְךָ לְהִתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ, וְאָמַרְתִּי לוֹ, מִתְיָרֵא הָיִיתִי שֶׁמָּא יַפְסִיקוּנִי עוֹבְרֵי דְּרָכִים, וְאָמַר לִי הָיָה לְךָ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לָמַדְתִּי מִמֶּנּוּ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: לָמַדְתִּי שֶׁאֵין נִכְנָסִין לְחֻרְבָּה, וְלָמַדְתִּי שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בַּדֶּרֶךְ, וְלָמַדְתִּי שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה.

וְאָמַר לִי: בְּנִי, מַה קּוֹל שָׁמַעְתָּ בְּחֻרְבָּה זוֹ? וְאָמַרְתִּי לוֹ שָׁמַעְתִּי בַּת קוֹל שֶׁמְּנַהֶמֶת כְּיוֹנָה וְאוֹמֶרֶת: אוֹי לִי שֶהֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי וְהֶגְלֵיתִי אֶת בָּנַי לְבֵין הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים.

ואָמַר לִי: בְּנִי, חַיֶּיךָ וְחַיֵּי רֹאשְׁךָ, לֹא שָׁעָה זוֹ בִּלְבַד אוֹמֶרֶת כָּךְ, אֶלָּא בְּכָל יוֹם וָיוֹם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אוֹמֶרֶת כָּךְ, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְעוֹנִין `יְהֵא שְׁמֵיהּ רָבָּא מְבֹרָךְ` הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַעְנֵעַ רֹאשׁוֹ וְאוֹמֵר: אַשְׁרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁמְּקַלְּסִין אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ כָּךְ, מַה לּוֹ לָאָב שֶׁהִגְלָה אֶת בָּנָיו, וְאוֹי לָהֶם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם (ברכות ג א)

 

דוד הקרבי לומד גמרא בחזית, ומותיר לחכמי ישראל להתמודד עם מצוקות העורף

אָמַר דָּוִד: מֵעוֹלָם לֹא עָבַר עָלַי חֲצוֹת לַיְלָה בְּשֵׁנָה.

רַבִּי זֵירָא אָמַר: עַד חֲצוֹת לַיְלָה הָיָה מִתְנַמְנֵם כְּסוּס, מִכָּאן וְאֵילָךְ הָיָה מִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי.

רַב אַשִׁי אָמַר: עַד חֲצוֹת לַיְלָה הָיָה עוֹסֵק בְּדִבְרֵי תוֹרָה, מִכָּאן וְאֵילָךְ - בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת...

כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ שֶׁל דָּוִד, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ חֲצוֹת לַיְלָה, בָּא רוּחַ צְפוֹנִית וְנוֹשֶׁבֶת בּוֹ וּמְנַגֵּן מֵאֵלָיו, מִיָּד הָיָה עוֹמֵד וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה עַד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר.

כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר נִכְנְסוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אֶצְלוֹ, אמרו לוֹ: אֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ, עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין פַּרְנָסָה, אָמַר לָהֶם: יֵלְכוּ וְיִתְפַּרְנְסוּ זֶה מִזֶּה, אָמְרוּ לוֹ: אֵין הַקֹּמֶץ מַשְׂבִּיעַ אֶת הָאֲרִי וְאֵין הַבּוֹר מִתְמַלֵּא מֵחוּלְיָתוֹ, אָמַר לָהֶם: לְכוּ וּפִשְּׁטוּ יְדֵיכֶם בִּגְדוּד. מִיָּד יוֹעֲצִים בַּאֲחִיתֹפֶל וְנִמְלָכִין בַּסַּנְהֶדְרִין וְשׁוֹאֲלִין בָּאוּרִים וְתֻמִּים.

אָמַר רַב יוֹסֵף: מַאי קְרָא? - דִּכְתִיב (דברי הימים א כז לד) `וְאַחֲרֵי אֲחִיתֹפֶל יְהוֹיָדָע בֶּן בְּנָיָהוּ וְאֶבְיָתָר וְשַׂר צָבָא לַמֶּלֶךְ יוֹאָב`. `אֲחִיתֹפֶל זֶה יוֹעֵץ, וְכֵן הַכָּתוּב אוֹמֵר (שמואל ב טז כג) `וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ בַּיָּמִים הָהֵם כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ בִּדְבַר הָאֱלֹהִים` – ` בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע` זֶה סַנְהֶדְרִין, `אֶבְיָתָר - אֵלּוּ אוּרִים וְתֻמִּים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמואל ב כ כג) `וּבְנָיָה בֶּן יְהוֹיָדָע עַל הַכְּרֵתִי וְעַל הַפְּלֵתִי`. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָם כְּרֵתִי? - שֶׁכּוֹרְתִים דִּבְרֵיהֶם. `פְּלֵתִי` - שֶׁמֻּפְלָאִים בְּדִּבְרֵיהֶם (ברכות ג ב)

 

ידי דוד החסיד מלוכלכות בדם הלכות נדה - הוא מקדיש את חייו לטהר אשת-איש לבעלה

`לְדָוִד שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי` (תהלים פו ב) –

רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי יִצְחָק - חַד אָמַר, כָּךְ אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא חָסִיד אֲנִי? שֶׁכָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב יְשֵׁנִים עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, וַאֲנִי (שם קיט סב) `חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ,

וְאִידָךְ, כָּךְ אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא חָסִיד אֲנִי? שֶׁכָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב יוֹשְׁבִים אֲגֻדּוֹת בִּכְבוֹדָם, וַאֲנִי יָדַי מְלֻכְלָכוֹת בְּדַם וּבְשָׁפִיר וּבְשִׁלְיָא כְּדֵי לְטַהֵר אִשָּׁה לְבַעְלָהּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה, אֲנִי נִמְלָךְ בִּמְפִיבֹשֶׁת רַבִּי. וְאוֹמֵר לוֹ, מְפִיבֹשֶׁת רַבִּי, יָפֶה דַּנְתִּי? יָפֶה חִיַּבְתִּי? יָפֶה זִכִּיתִי? יָפֶה טִהַרְתִּי? יָפֶה טִמֵּאתִי? וְלֹא בֹשְׁתִּי. (ברכות ד א)

 

רבי יוחנן ששכל את עשרת בניו מתנגד בתוקף לדעה שיסורי שְׁכוֹל הם יסורי אהבה

 תָּנִי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים וְקוֹבֵר אֶת בָּנָיו, מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו.

אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: בִּשְׁלָמָא תּוֹרָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים, דִּכְתִיב, (משלי טז ו) `בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן` – `חֶסֶד`, זוֹ גְמִילוּת חֲסָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כא כא) `רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד`, `אֱמֶת` זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג כג) `אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר`, אֶלָּא קוֹבֵר אֶת בָּנָיו מִנַּיִן?

תָּנָא לֵיהּ הַהוּא סָבָא מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: אַתְיָא `עָוֹן` `עָוֹן` - כְּתִיב הָכָא, `בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן`, וּכְתִיב הָתָם (ירמיה לב יח) `וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם`.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נְגָעִים וּבָנִים אֵינָן יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה...

וּבָנִים לָא? - הֵיכִי דָּמִי? אִילֵימָא דַּהֲווּ לֵיהּ וּמַיְתּוּ, וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן `דֵּין גַּרְמָא דַּעֲשִּירָאָה בִּיר`[1],

אֶלָּא, הָא - דְּלָא הֲווּ לֵיהּ כְּלָל. וְהָא - דַּהֲווּ לֵיהּ וּמִיתוּ[2]  (ברכות ה ב)

 

אין על מה לבכות בחיים הללו מלבד על יופיו של רבי יוחנן שיבלה בעפר

 רַבִּי אֶלְעָזָר חָלַשׁ, עַל לְגַבֵּי רַבִּי יוֹחָנָן, חָזָא דַּהֲוָה קָא גָנִי בְּבַיִת אָפֵל, גַּלְיֵיהּ לְדַרְעֵיהּ וְנָפַל נְהוֹרָא, חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה קָא בָּכִי רַבִּי אֶלְעָזָר.

אָמַר לֵיהּ: אַמַאי קָא בָּכִית? אִי מִשּׁוּם תּוֹרָה דְּלָא אַפַּשְׁתְּ? שָׁנִינוּ אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם ; וְאִי מִשּׁוּם מְזוֹנֵי - לֹא כָּל אָדָם זוֹכֶה לִשְׁתֵּי שֻׁלְחָנוֹת ; אִי מִשּׁוּם בְּנֵי? -, דֵּין גַּרְמָא דַּעֲשִׂירָאָה בִּיר.

אָמַר לֵיהּ: לְהַאי שׁוּפְרָא דְּבָלִי בְּעַפְרָא קָא בָּכִינָא.

אָמַר לֵיהּ: עַל דָּא וַדַּאי קָא בָּכִית,

וּבָכוּ תַּרְוַיְיהוּ. [3] (ברכות ה ב)

 

מִנַּיִן שהקב`ה מַנִּיחַ תְּפִלִּין של ראש בפדחתו, ותְּפִילִין של יד בזרועו השמאלית?    

(מונוגמ-יה: בתפילין של הקב`ה כתוב "ישראל גוי אחד", ובתפילין של ישראל `ה` אחד`)

 אָמַר רַבִּי אַבִין בַּר רַב אַדָא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנִּיחַ תְּפִלִּין? - שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סב ח) `נִשְׁבַּע ה` בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ`, וְאֵין `יְמִינוֹ` אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג ב) `מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ`, וְאֵין `עֻזּוֹ` אֶלָּא תְּפִלִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט יא) `ה` עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן`, וּמִנַּיִן שֶׁהַתְּפִלִּין עֹז הֵם לְיִשְׂרָאֵל? דִּכְתִיב (דברים כח י) `וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה` נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ`, וְתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ.

אָמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַב חִיָּא בַּר אַבִין: הַנֵי תְּפִלִּין דְּמָארֵי עָלְמָא מַה כְּתִיב בְּהוּ?

אָמַר לֵיהּ: (דברי הימים א יז כא) `וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד`.

וּמִי מִשְׁתַּבַּח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּשִׁבָחַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל? אִין, דִּכְתִיב (דברים כו יז) `אֶת ה` הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם, וַה` הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם` - אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם.

אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, דִּכְתִיב (דברים ו ד) `שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה` אֱלֹהֵינוּ ה` אֶחָד`, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, שנאמר `וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ`.

אָמַר לוֹ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אַשִׁי: תֵּינַח בְּחַד בֵּיתָא, בִּשְׁאָר בָּתֵּי מַאי?

אָמַר לֵיהּ:... כִּי מִי גּוֹי גָּדוֹל` (דברים ד ז), וּ`מִי גוֹי גָּדוֹל` (דברים ד ח) דְּדַמְיָן לַהֲדָדֵי - בְּחַד בֵּיתָא. `אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל` (דברים לג כט) `וּמִי כְּעַמְךָ` - בְּחַד בֵּיתָא. `אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים` (דברים ד לד) - בְּחַד בֵּיתָא, `וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן` (דברים כו יט) - בְּחַד בֵּיתָא. וְכוּלְהוּ כְּתִיבֵי בְּאֶדְרְעֵיהּ (ברכות ו א)

 

הגבול הרגיש שבין חלול שבת ואהבת תורה (המתח בין התורה המצוה והתורה הנלמדת)

 אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר רַב הוּנָא: הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת אַל יַפְסִיעַ פְּסִיעָה גַּסָּה.

אָמַר אַבַּיֵי: לָא אֲמָרָן אֶלָּא לְמֵיפַּק, אֲבָל לְמֵיעַל מִצְוָה לְמִרְהַט, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ו ג) `וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ה` `.

אָמַר רַבִּי זֵירָא: מֵרֵישׁ כִּי הֲוָה חֲזִינָא לְהוּ לְרַבָּנָן דְּקָא רַהֲטֵי לְפִרְקָא בְּשַׁבְּתָּא, אֲמִינָא, קָא מְחַלְלֵי רַבָּנָן שַׁבְּתָּא, כֵּיוָן דְּשָׁמַעְנָא לְהָא דְּרַבִּי תַּנְחוּם אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי `לְעוֹלָם יָרוּץ אָדָם לִדְבַר הֲלָכָה, וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יא י) `אַחֲרֵי ה` יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג`, אֲנָא נַמִי רָהִיטְנָא.

אָמַר רַבִּי זֵירָא: אַגְרָא דְּפִרְקָא - רִיהֲטָא. אָמַר אַבַּיֵי: אַגְרָא דְּכַלָּה - דּוּחְקָא.

אָמַר רָבָא: אַגְרָא דִּשְׁמַעְתָּא - סְבָרָא. (ברכות ו ב)

 

מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפַּלֵּל? (יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנַי שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמַי אֶת כַּעֲסַי)

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפַּלֵּל? שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נו ז) `וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי` – `תְּפִלָּתָם` לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא `תְּפִלָּתִי`, מִכָּאן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפַּלֵּל.

מַאי מְצַלֵּי? - אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנַי שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמַי אֶת כַּעֲסִי וְיָגוֹלוּ רַחֲמַי עַל מִדּוֹתַי וְאֶתְנַהֵג עִם בָּנַי בְּמִדַּת הָרַחֲמִים וְאֶכָּנֵס לָהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין.

תַּנְיָא: אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע: פַּעַם אַחַת נִכְנַסְתִּי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנַי וְלִפְנִים, וְרָאִיתִי אַכַּתְרִיאֵל יָהּ ה` צְבָאוֹת יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּא, וְאָמַר לִי: יִשְׁמָעֵאל בְּנִי, בָּרְכֵנִי. אָמַרְתִּי לוֹ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעֲסְךָ, וְיָגוֹלוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּוֹתֶיךָ וְתִתְנַהֵג עִם בָּנֶיךָ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים וְתִכָּנֵס לָהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וְנִעְנַע לִי בְּרֹאשׁוֹ.

וקָא מַשְׁמַע לָן שלא תהא בִּרְכַּת הֶדְיוֹט קַלָּה בְּעֵינֶיךָ. (ברכות ז א)

 

רק רגע - זעמו היומי הקטלני של הקבה וקנאתו הפתולוגית באֵלָה "שֶׁמֶשׁ"

וּמִי אִיכָּא רִיתְחָא קַמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא? - אִין דְּתַנְיָא (תהלים ז יב) `וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם`. וְכַמָּה זַעְמוֹ? - רֶגַע, וְכַמָּה רֶגַע? - אֶחָד מַחֲמֵשֶׁת רִבּוֹא וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וּשְׁמוֹנֶה בְּשָׁעָה, וְזוֹ הִיא `רֶגַע`, וְאֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לְכַוֵּן אוֹתָהּ הַשָּׁעָה חוּץ מִבִּלְעָם הָרָשָׁע, דִּכְתִיב בֵּיה (במדבר כד טז) `וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן`. הַשְׁתָּא דַּעַת בְּהֶמְתּוֹ לָא הֲוָה יָדַע, דַּעַת עֶלְיוֹן הֲוָה יָדַע? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ לְכַוֵּן אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס בָּהּ. וְהַיְנוּ דְּאָמַר לְהוּ נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל (מיכה ו ה) `עַמִּי, זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל, לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה` `. מַאי `לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה` `? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, דְּעוּ כַּמָּה צְדָקוֹת עָשִׂיתִי עִמָּכֶם שֶׁלֹּא כָּעַסְתִּי בִּימֵי בִּלְעָם הָרָשָׁע, שֶׁאִלְמָלֵי כָּעַסְתִּי, לֹא נִשְׁתַּיֵּר מִשּוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט. וְהַיְנוּ דְּקָאָמַר לֵיהּ בִּלְעָם לְבָלָק (במדבר כג ח) `מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל, וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה` ` - מְלַמֵּד שֶׁכֹּל אוֹתָם הַיָּמִים לֹא זָעַם.

וְכַמָּה זַעְמוֹ? רֶגַע. וְכַמָּה `רֶגַע`? אָמַר רַבִּי אַבִּין, וְאִי תֵּימָא רַבִּי אֲבִינָא, רֶגַע - כְּמֵימְרֵיהּ. וּמְנָא לָן דְּרֶגַע רָתַח? שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ל ו) `כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ`. וְאִי בָּעִית אֵימָא מֵהָכָא (ישעיה כו כ) `חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם`.

וְאֵימַת רָתַח? אָמַר אַבַּיֵי, בְּהַנָךְ תְּלָת שָׁעֵי קָמַיְיתָא...

תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר: בְּשָׁעָה שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת, וְכָל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב מַנִּיחִין כִּתְרֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם וּמִשְׁתַּחֲוִים לַחַמָּה, מִיָּד כּוֹעֵס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. (ברכות ז א)

 

מעשה בתרנגול מעורר ששכח לעורר את חמתו של רבי יהושע בן לוי ברגע הקטלני  

 (וְאֵימַת רָתַח? אָמַר אַבַּיֵי בְּהַנָךְ תְּלָת שָׁעֵי קָמַיְיתָא, כִּי חִוְרָא כַּרְבַּלְתָּא דְּתַרְנְגוֹלָא וְקָאִי אֲחַד כַּרְעָא)... הַהוּא מִינָא דַּהֲוָה בְּשִׁיבְבוּתֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, הֲוָה קָא מְצַעֵר לֵיהּ טוּבָא בִּקְרָאֵי.

יוֹמָא חַד, שָׁקַל תַּרְנְגוֹלָא וְאוּקְמֵיהּ בֵּין כַּרְעֵיהּ דְּעַרְסָא וְעַיֵין בֵּיהּ,

סָבַר, כִּי מָטָא הַהִיא שַׁעְתָּא - אֲלַטְיֵיהּ.

כִּי מָטָא הַהִיא שַׁעְתָּא - נַיִים.

אָמַר: שְׁמַע מִינָהּ, לָאו אוֹרַח אַרְעָא לְמֶעֱבַד הָכִי – `וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו` כְּתִיב (תהלים קמה ט), וּכְתִיב (משלי יז כו) `גַּם עֲנוֹשׁ לַצַּדִיק לֹא טוֹב`. (ברכות ז א)

 

הקדוש ברוך הוא מכור לתלמוד תורה ואין לו בעולמו אלא דלת אמות של שמעתא

 אָמַר לֵיהּ רָבָא לְרַפְרַם בַּר פָּפָּא: לֵימָא לָן מַר מֵהַנֵי מִילֵי מַעַלְיָיתָא דְּאָמַרְתְּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא בְּמִילֵי דְּבֵי כְּנִשְׁתָּא.

אָמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַב חִסְדָּא: מַאי דִּכְתִיב (תהלים פז ב) `אֹהֵב ה` שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב`? - אוֹהֵב ה` שְׁעָרִים הַמְּצֻיָּנִים בַּהֲלָכָה יוֹתֵר מִבָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּמִבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת.

וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַמִי מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָא: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה בִּלְבַד.

וְאָמַר אַבַּיֵי: מֵרֵישׁ הֲוָה גָּרִיסְנָא בְּגוֹ בֵּיתִי, וּמְצַלִינָא בְּבֵי כְּנִשְׁתָּא. כֵּיוָן דְּשָׁמַעְנָא לְהָא דְּאָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַמִי מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָא, `מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה בִּלְבַד`, לָא הֲוָה מְצַלִינָא אֶלָּא הֵיכָא דְּגָרִיסְנָא.

רַבִּי אַמִי וְרַבִּי אַסִי, אַף עַל גַּב דַּהֲווּ לְהוּ תְּלֵיסַר בֵּי כְּנִשְׁתָּא בִּטְבֶרְיָא, לָא מַצְלוּ אֶלָּא בֵּינִי עַמּוּדֵי הֵיכָא דַּהֲווּ גַּרְסֵי. (ברכות ח א)

 

רבי מאיר, ברוריה והבריונים (ספור סתמאי מובהק על ההוא צורבא מרבנן וההוא אלמא)

הַנְהוּ בִּרְיוֹנֵי דַּהֲווּ בְּשִׁבְבוּתֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר, וַהֲווּ קָא מְצַעֲרֵי לֵיהּ טוּבָא. הֲוָה קָא בָּעִי רַבִּי מֵאִיר רַחֲמֵי עָלַיְיהוּ, כִּי הֵיכִי דְּלֵימוּתוּ. אָמְרָה לֵיהּ בְּרוּרְיָה דְּבִיתְהוּ: מַאי דַּעְתִּיךְ? מִשּׁוּם דִּכְתִיב, (שם קד לה) `יִתַּמּוּ חַטָּאִים" - מִי כְּתִיב `חוֹטְאִים`? - `חַטָּאִים` כְּתִיב, וְעוֹד, שַׁפִּיל לְסֵיפֵיהּ דִּקְרָא `וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם`, כֵּיוָן דְּ`יִתַּמּוּ חַטָּאִים` – `וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם`! אֶלָּא בָּעִי רַחֲמֵי עָלַיְיהוּ דְּלִהַדְרֵי בִּתְשׁוּבָה, `וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם`.

(תרגום: בשכונתו של רבי מאיר היו בריונים שהיו מרבים להתעלל בו. ביקש רבי מאיר רחמים (בתפילתו האישית) שימותו (הבריונים). אמרה לו ברוריה אשתו: מה דעתך? – הרי כתוב "יתמו חטאים" – האם כתוב "חוטאים"? – "חטאים" כתוב. ועוד: השפל לסוף הפסוק "ורשעים עוד אינם" – כיון שיתמו חטאים ורשעים עוד אינם! אלא בקש עליהם רחמים שיחזרו בתשובה (וממילא) "ורשעים עוד אינם". ביקש רחמים וחזרו בתשובה)   (ברכות י א)

 

חזקיה אינו משלים עם גזירת מותו ועם הגזירה שעתיד לצאת ממנו בן רשע

 אָמַר רַב הַמְנוּנָא: מַאי דִּכְתִיב (קהלת ח א) `מִי כְּהֶחָכָם וּמִי יוֹדֵעַ פֶּשֶׁר דָּבָר` - מִי כְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיּוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת פְּשָׁרָה בֵּין שְׁנֵי צַדִּיקִים, בֵּין חִזְקִיָּהוּ לִישַׁעְיָהוּ. חִזְקִיָּהוּ אָמַר: לֵיתִי יְשַׁעְיָהוּ גַּבָּאִי, דְּהָכִי אַשְׁכְּחָן בְּאֵלִיָּהוּ דְּאָזַל לְגַבֵּי אַחְאָב, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יח ב) `וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ לְהֵרָאוֹת אֶל אַחְאָב`. יְשַׁעְיָה אָמַר: לֵיתֵי חִזְקִיָּהוּ גַּבָּאִי, דְּהָכִי אַשְׁכְּחָן בִּיהוֹרָם בֶּן אַחְאָב, דְּאָזַל לְגַבֵּי אֱלִישָׁע. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? - הֵבִיא יִסּוּרִין עַל חִזְקִיָּהוּ וְאָמַר לוֹ לִישַׁעְיָה לֵךְ וּבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לח א) `בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת, וַיָּבוֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה` צְבָאוֹת, צַו לְבֵיתֶךָ, כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה`. מַאי `כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה`? – `מֵת אַתָּה` בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְ`לֹא תִחְיֶה` לָעוֹלָם הַבָּא.

אָמַר לֵיהּ: מַאי מַאי כּוּלֵי הַאי?

אָמַר לֵיהּ: מִשּׁוּם דְּלָא עָסַקְתְּ בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה,

אָמַר לֵיהּ: מִשּׁוּם דְּחַזָאִי לִי בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ דְּנַפְקֵי מִנָאִי בְּנִין דְּלָא מַעֲלֵי,

אָמַר לֵיהּ: בַּהֲדֵי כַּבְשֵׁי דְּרַחֲמָנָא לָמָּה לָּךְ? - מַאי דִּמִפְקַדְתְּ אִבָּעֵי לָךְ לְמֶעֱבַד, וּמַה דְּנִיחָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִעֲבִיד.

אָמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא הַב לִי בְּרַתָּךְ, אֶפְשָׁר דְּגַרְמָא זְכוּתָא דִּידִי וְדִידָךְ, וְנַפְקֵי מִנָאִי בְּנִין דְּמַעֲלֵי.

אָמַר לֵיהּ, כְּבָר נִגְזְרָה עָלֶיךָ גְּזֵרָה.

אָמַר לֵיהּ: בֶּן אָמוֹץ, כַּלֵּה נְבוּאָתְךָ וְצֵא! כָּךְ מְקֻבְּלַנִי מִבֵּית אָבִי אַבָּא - אֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם, אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים... (ברכות י א)

 

ספור בלהות על הילדים מנשה ורבשקה הרוכבים על כתפי אבא חזקיה בדרך ל"חיידר" [4]

לְסוֹף יָהַב לֵיהּ (ישעיה לחזקיה) בְּרַתֵּיהּ, נָפְקוּ מִינַיהוּ מְנַשֶׁה וְרַבְשָׁקֵה.

יוֹמָא חֲדָא רַכִיבִינְהוּ אַכַּתְפֵיהּ לְאַמְטוּיִינְהוּ לְבֵי מִדְרָשָׁא,

אָמַר חַד מִינַיְיהוּ: חָזִי רֵישָׁא דְּאַבָּא, לְמִטְוֵי בֵּיהּ גִּלְדָאנִי,

וְחַד אָמַר: חָזִי רֵישָׁא דְּאַבָּא, לִקְרוּבִי עֲלֵיהּ קָרְבָּנָא לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים,

וְחַבְטִינְהוּ (חזקיה) בְּאַרְעָא - מְנַשֶּׁה חָיָה, וְרַבְשָׁקֵה מֵת.

קָרִי אַנַפְשֵׁיהּ, (ישעיה לב ז) `וְכֵלַי, כֵּלָיו רָעִים`

תרגום: לבסוף נתן ישעיה לחזקיה את בתו, יצאו מהם מנשה ורבשקה.

יום אחד הרכיבם על כתפיו להביאם לבית המדרש,

אמר אחד מהם: ראוי ראשו של אבא לצלות עליו דגים,

ואחד אמר: ראוי ראשו של אבא להקריב עליו קרבנות לעבודת כוכבים.

חבטם (אבא חזקיה) ארצה - מנשה חי ורבשקה מת,

וקרא על עצמו (ישעיה לב ז) `וְכֵלַי, כֵּלָיו רָעִים`. (ברכות י א, על פי ה`עין יעקב` וכתבי יד)

 

[1] דין גרמא דעשיראה ביר - זה עצם של בן עשירי,שמת לו... וגברא רבא כרבי יוחנן לא באו לו יסורין שאינן של אהבה (רש`י)

[2] דהוו להו בנים ומתו - הוו להו יסורין של אהבה, שהאבלות מכפרת על עוונותיו (רש`י)

[3] תרגום: רבי אלעזר חלה. נכנס אליו רבי יוחנן ראה שהוא שוכב בבית אפל. חשף (רבי יוחנן) את זרועו ונפל אור. ראה שהיה בוכה רבי אלעזר. אמר לו: מדוע אתה בוכה? אם משום תורה שלא הרבית הרי למדנו: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכווין לבו לשמים! ואם משום מזונות - לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות. ואם משום בנים - זו העצם של בני העשירי. אמר לו: על היופי הזה שיבלה בעפר אני בוכה אמר לו: על זה ודאי אתה בוכה. ובכו שניהם

[4] הספור המטורף הזה איננו מופיע בדפוס התלמוד, אבל מופיע בכמה כתבי יד וגם ב`עין יעקב`...