אגדות וכותרות ברכות פרק שלישי

מאת: ארי אֵלון ת.פרסום: 25/04/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 

זאת התורה על רגל אחת (צַדִּיקִים בְּמִיתָתָן קְרוּיִים חַיִּים ורְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים)

 רַבִּי חִיָּא וְרַבִּי יוֹנָתָן הֲווּ שַׁקְלֵי וְאַזְלֵי בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, הֲוֵי קָשַׁדְיָא תְּכֵלְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹנָתָן,

אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא: דַּלְיֵיהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, לְמָחָר בָּאִין אֶצְלֵנוּ וְעַכְשָׁיו מְחָרְפִין אוֹתָנוּ.

אָמַר לֵיהּ: וּמִי יַדְעֵי כּוּלֵי הַאי? וְהָא כְּתִיב (קהלת ט ה) `וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה`.

אָמַר לֵיהּ: אִם קָרִיתָ לֹא שָׁנִיתָ, וְאִם שָׁנִיתָ לֹא שִׁלַּשְׁתָּ, וְאִם שִׁלַּשְׁתָּ לֹא פֵּרְשׁוּ לְךָ – `כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻתוּ` - אֵלּוּ צַדִּיקִים, שֶׁבְּמִיתָתָן קְרוּיִים חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כג כ) `וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַיִל רַב פְּעָלִים מִקַּבְצְאֵל, הוּא הִכָּה אֶת שְׁנֵי אֲרִיאֵל מוֹאָב, וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג` -

`בֶּן אִישׁ חַי` - אַטוּ כּוּלֵי עָלְמָא בְּנֵי מֵתֵי נִינְהוּ? - אֶלָּא `בֶּן אִישׁ חַי`, שֶׁאֲפִלּוּ בְּמִיתָתוֹ קָרוּי `חַי`.

`רַב פְּעָלִים מִקַּבְצְאֵל` - שֶׁרִבָּה וְקִבֵּץ פְּעָלִים לַתּוֹרָה,

`וְהוּא הִכָּה אֶת שְׁנֵי אֲרִיאֵל מוֹאָב` - שֶׁלֹּא הֵנִיחַ כְּמוֹתוֹ, לֹא בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְלֹא בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי.

`וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג` - אִיכָּא דְּאַמְרֵי, דְּתָבַר גְּזִיזֵי דְּבַרְדָא וְנָחַת וְטָבַל. אִיכָּא דְּאַמְרֵי, דְּתָנָא סִפְרָא דְּבֵי רַב בְּיוֹמָא דְּסִיתְוָא[1].

`וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה` - אֵלּוּ רְשָׁעִים שֶׁבְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כא ל) `וְאַתָּה חָלַָל רָשָׁע נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל`, וְאִי בָּעִית אֵימָא מֵהָכָא (דברים יז ו) `עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים, אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת` - חַי הוּא!, אֶלָּא `הַמֵּת` - מֵעִיקָרָא. (ברכות יח א)

 

החסיד, אשתו המקניטה, ושתי הרוחות בבית הקברות

 מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁנָּתַן דִּינָר לֶעָנִי בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה בִּשְׁנֵי בַּצֹּרֶת, וְהִקְנִיטָתוֹ אִשְׁתּוֹ, וְהָלַךְ וְלָן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, וְשָׁמַע שְׁתֵּי רוּחוֹת שֶׁמְּסַפְּרוֹת זוֹ לְזוֹ. אָמְרָה חֲדָא לַחֲבֶרְתָּהּ: חֲבֶרְתִּי, בּוֹאִי וְנָשׁוּט בָּעוֹלָם, וְנִשְׁמַע מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד מַה פּוּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם. אָמְרָה לָהּ: חֲבֶרְתִּי, אֵינִי יְכוֹלָה, שֶׁאֲנִי קְבוּרָה בְּמַחְצֶלֶת שֶׁל קָנִים, אֶלָּא לְכִי אַתְּ וּמַה שֶּׁאַתְּ שׁוֹמַעַת אִמְרִי לִי. הָלְכָה הִיא וְשָׁטָה וּבָאָה, וְאָמְרָה לָהּ חֲבֶרְתָּהּ: חֲבֶרְתִּי, מַה שָּׁמַעְתְּ מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד? אָמְרָה לָהּ: שָׁמַעְתִּי שֶׁכָּל הַזּוֹרֵעַ בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה - בָּרָד מַלְקֶה אוֹתוֹ. הָלַךְ הוּא וְזָרַע בִּרְבִיעָה שְׁנִיָּה. שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִלְקָה, שֶׁלּוֹ, לֹא לָקָה.

לְשָׁנָה הָאַחֶרֶת הָלַךְ וְלָן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, וְשָׁמַע אוֹתָן שְׁתֵּי רוּחוֹת שֶׁמְּסַפְּרוֹת זוֹ עִם זוֹ. אָמְרָה חֲדָא לַחֲבֶרְתָּהּ: בּוֹאִי וְנָשׁוּט בָּעוֹלָם וְנִשְׁמַע מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד מַה פּוּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם. אָמְרָה לָהּ חֲבֶרְתָּהּ: לֹא כָּךְ אָמַרְתִּי לָךְ, אֵינִי יְכוֹלָה, שֶׁאֲנִי קְבוּרָה בְּמַחְצֶלֶת שֶׁל קָנִים, אֶלָּא, לְכִי אַתְּ, וּמַה שֶּׁאַתְּ שׁוֹמַעַת, בּוֹאִי וְאִמְרִי לִי. הָלְכָה וְשָׁטָה, וּבָאָה וְאָמְרָה לָהּ חֲבֶרְתָּהּ: חֲבֶרְתִּי, מַה שָּׁמַעְתְּ מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד? אָמְרָה לָהּ, שָׁמַעְתִּי שֶׁכָּל הַזּוֹרֵעַ בִּרְבִיעָה שְׁנִיָּה, שִׁדָּפוֹן מַלְקֶה אוֹתוֹ. הָלַךְ וְזָרַע בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה. שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִשְׁדַּף וְשֶׁלּוֹ, לֹא נִשְׁדַּף. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: מִפְּנֵי מָה אֶשְׁתָּקַד שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לָקָה וְשֶׁלְּךָ לֹא לָקָה, וְעַכְשָׁיו - שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִשְׁדַּף וְשֶׁלְּךָ לֹא נִשְׁדַּף? סָח לָהּ כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ.

אָמְרוּ: לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁנָּפְלָה קְטָטָה בֵּין אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ חָסִיד, וּבֵין אִמָּהּ שֶׁל אוֹתָהּ רִיבָה. אָמְרָה לָהּ: לְכִי וְאַרְאֶךְ בִּתֵּךְ, שֶׁהִיא קְבוּרָה בְּמַחְצֶלֶת שֶׁל קָנִים. לְשָׁנָה הָאַחֶרֶת הָלַךְ וְלָן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, וְשָׁמַע אוֹתָן רוּחוֹת שֶׁמְּסַפְּרוֹת זוֹ עִם זוֹ. אָמְרָה לָהּ: חֲבֶרְתִּי, בּוֹאִי וְנָשׁוּט בָּעוֹלָם, וְנִשְׁמַע מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד מַה פּוּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם, אָמְרָה לָהּ: חֲבֶרְתִּי, הַנִּיחִינִי, דְּבָרִים שֶׁבֵּינִי לְבֵינֶךְ כְּבָר נִשְׁמְעוּ בֵּין הַחַיִּים. (ברכות יח ב)

 

הרבה אבא יש כאן (מפגש סוריאליסטי בין שמואל ואביו המת המתגלה כאדם מעשי ואוהב)

 אֲבוּהָ דִּשְׁמוּאֵל הֲווּ קָא מַפְקְדִי גַּבֵּיהּ זוּזֵי דְּיָתְמֵי. כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ לָא הֲוָה שְׁמוּאֵל גַּבֵּיהּ, הֲווּ קָא קָרוּ לֵיהּ בַּר אָכִיל זוּזֵי דְּיָתְמֵי.

אָזַל אַבַּתְרֵיהּ לַחֲצַר מָוֶת, אָמַר לְהוּ: בָּעִינָא ,אַבָּא`.

אָמְרוּ לֵיהּ: טוּבָא `אַבָּא` אִיכָּא הָכָא.

אָמַר לְהוּ: בָּעִינָא `אַבָּא בַּר אַבָּא`.

אָמְרוּ לֵיהּ: `אַבָּא בַּר אַבָּא` נַמִי טוּבָא אִיכָּא הָכָא.

אָמַר לְהוּ: בָּעִינָא `אַבָּא בַּר אַבָּא אֲבוּהָ דִּשְׁמוּאֵל` הֵיכָא?

אָמְרוּ לֵיהּ: סָלִיק לִמְתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא.

אַדְהָכִי חַזְיֵיהּ לְלֵוִי דְּיָתִיב אַבְּרָאִי, אָמַר לֵיהּ: אַמַאי יָתְבַתְ אַבָּרָאֵי? מַאי טַעְמָא לָא סָלַקְתְּ?

אָמַר לֵיהּ: דְּאַמְרִי לִי, כָּל כִּי הֲנָךְ שְׁנֵי דְּלָא סְלִיקַת לִמְתִיבְתָּא דְּרַבִּי אָפֵס וְאַחֲלִישְׁתֵּיהּ לְדַעֲתֵּיהּ, לָא מְעַיְילִינָן לָךְ לִמְתִיבְתָּא דִּרְקִיעָא.

אַדְהָכִי וְהָכִי אָתָא אֲבוּהָ, חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה קָא בָּכִי וְאָחִיךְ,

אָמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא קָא בָּכִית?

אָמַר לֵיהּ: דְּלַעֲגָל אַתִּית.

מַאי טַעְמָא אַחִיכְתְּ?

דְּחָשִׁיבַת בְּהַאי עָלְמָא טוּבָא.

אָמַר לֵיהּ: אִי חֲשִׁיבְנָא נִעַיְילוּהוּ לְלֵוִי,

וְעַיְילוּהוּ לְלֵוִי.

אָמַר לֵיהּ: זוּזֵי דְּיָתְמֵי הֵיכָא?

אָמַר לֵיהּ: זִיל שַׁקְלִינְהוּ בְּאַמְתָּא דְּרֵיחַיָא, עִילָאֵי וְתַתָּאֵי - דִּידָן, וּמְצִיעֵי - דְּיָתְמֵי.

אָמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא עָבַדְתְּ הָכִי?

אָמַר לֵיהּ, אִי גַּנְבִי גַּנְבֵי, מִיגַנְבוּ מִדִּידָן. אִי אָכְלָא אַרְעָא, אָכְלָה מִדִּידָן.

(תרגום: אביו של שמואל היו מפקידים אצלו זוזים של יתומים. כשהלך לעולמו לא היה שמואל אצלו. היו מכנים אותו "הבן האוכל את כספם של היתומים". הלך אחריו לחצר מוות, אמר להם: "אני רוצה את אבא". אמרו לו: "הרבה אבא יש כאן". אמר להם: "אני רוצה את אבא בר אבא", אמרו לו: "גם אבא בר אבא יש כאן הרבה". אמר להם: "אני רוצה את אבא בר אבא אביו של שמואל – היכן הוא?". אמרו לו: "עלה לישיבת הרקיע". תוך כדי כך ראה את לוי שהוא יושב בחוץ. אמר לו "מדוע אתה יושב בחוץ – מה טעם לא עלית (לישיבת הרקיע)?". אמר לו: "(כשהגעתי לכאן) אמרו לי ש`(כעונש) על כל אותם שנים שלא עלית לישיבתו של רבי אפס והחלשת את דעתו לא נעלה אותך לישיבת הרקיע". בינתיים בא אביו. ראה (שמואל) שהוא בוכה ומחייך. אמר לו: "מפני מה אתה בוכה?" אמר לו: "מפני שבקרוב אתה מגיע לכאן". "ומפני מה אתה מחייך?" – "מפני שמחשיבים אותך הרבה מאד בעולם הזה". אמר לו: "אם חשוב אני שיכניסו את לוי" והכניסו את לוי. אמר לו: "הכסף של היתומים היכן?". אמר לו: "לך קח אותו באמת הריחיים – (המטבעות) העליונים והתחתונים שלנו והאמצעיות של היתומים". אמר לו: "מפני מה עשית כך?". אמר לו: אם יגנבו הגנבים – יגנבו משלנו, ואם תאכל אותם האדמה – תאכל משלנו".)    (ברכות יח ב)

 

אמוראים (סתמאים) סוקרים את ספורי הנדוי המכוננים מהמשנה (עקביא, חוני ועוד)

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּעה מקומות בית דִּין מְנַדִּין עַל כְּבוֹד הָרַב, וְכֻלָּן שָׁנִינוּ בְּמִשְׁנָתֵנוּ. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר: הֵיכָא? אָמַר לֵיהּ: לְכִי תִּשְׁכַּח. נָפַק, דַּק וְאַשְׁכַּח תְּלָתָא! - הַמְסַפֵּר אַחַר מִטָּתָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וְהַמְּזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם. וְהַמֵּגִיס דַּעְתּוֹ כְּלַפֵּי מַעְלָה.

הַמְסַפֵּר אַחַר מִטָּתָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַאי הִיא? – דִּתְנָן: `הוּא הָיָה אוֹמֵר, אֵין מַשְׁקִין לֹא אֶת הַגִּיּוֹרֶת וְלֹא אֶת הַמְשֻׁחְרֶרֶת, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מַשְׁקִין. אָמְרוּ לוֹ: מַעֲשֶׂה בְּכַרְכְּמִית, שִׁפְחָה מְשֻׁחְרֶרֶת בִּירוּשָׁלַיִם, וְהִשְׁקוּהָ שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן. וְאָמַר להם `דּוּגְמָא הִשְׁקוּהָ`, וְנִדּוּהוּ וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ וְסָקְלוּ בֵּית דִּין אֶת אֲרוֹנוֹ.

הַמְּזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם מַאי הִיא? - דִּתְנָן, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: חַס וְשָׁלוֹם שֶׁעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל נִתְנַדָּה, שֶׁאֵין עֲזָרָה נִנְעֶלֶת עַל כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל בְּחָכְמָה וּבְטָהֳרָה וּבְיִרְאַת חֵטְא כַּעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל, אֶלָּא אֶת מִי נִדּוּ? אֶת אֶלְעָזָר בֶּן חֲנוֹךְ שֶׁפִּקְפֵּק בִּנְטִילַת יָדַיִם, וּכְשֶׁמֵּת שָׁלְחוּ בֵית דִּין וְהֵנִיחוּ אֶבֶן גְּדוֹלָה עַל אֲרוֹנוֹ, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַמִּתְנַדֶּה וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ, בֵּית דִּין סוֹקְלִין אֶת אֲרוֹנוֹ.

הַמֵּגִיס דַּעְתּוֹ כְּלַפֵּי מַעְלָה מַאי הִיא? - דִּתְנָן, שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל: צָרִיךְ אַתָּה לְהִתְנַדּוֹת, וְאִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ נִדּוּי, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְעוֹשֶׂה לְךָ רְצוֹנְךָ, כְּבֵן שֶׁמִּתְחַטֵּא לִפְנֵי אָבִיו וְעוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ, וְעָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר (משלי כג כה) `יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ, וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ`

ותו ליכא? והא איכא דתני רב יוסף: תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי להאכילן גדיים מקולסין בלילי פסחים; שלח ליה שמעון בן שטח: אלמלא תודוס אתה גוזרני עליך נדוי, שאתה מאכיל את ישראל קדשים בחוץ! - במשנתנו קאמרינן, והא ברייתא היא.

ובמתניתין ליכא? - והא איכא הא דתנן: חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא, רבי אליעזר מטהר, וחכמים מטמאים, וזהו תנורו של עכנאי; מאי עכנאי? אמר רב יהודה אמר שמואל: מלמד, שהקיפוהו הלכות כעכנאי זה וטמאוהו; ותניא: אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר רבי אליעזר ושרפום לפניו, ולבסוף ברכוהו! - אפילו הכי, נדוי במתניתין לא תנן

אלא בעשרים וארבעה מקומות היכא משכחת לה? - רבי יהושע בן לוי מדמה מילתא למילתא, ורבי אלעזר לא מדמה מילתא למילתא. (ברכות יט א)

 

רב גידל רגיל להתייצב מול הנשים הטובלות ולטעון שאינן מהוות לגביו אובייקט מיני

רַב גִּידֵל, הֲוָה רָגִיל דַּהֲוָה קָא אָזִיל וְיָתִיב בְּשַׁעֲרֵי טְבִילָה.

אָמַר לְהוּ: הָכִי טְבִילוּ וְהָכִי טְבִילוּ.

אָמְרוּ לֵיהּ רַבָּנָן: לָא מִיסְתַּפִי מַר מִיֵּצֶר הָרָע?

אָמַר לְהוּ: דַּמְיָין בְּאַפִּי כִּי קַאקֵי חִיוְרֵי. (ברכות כ א)

 

רבי יוחנן רגיל להתייצב מול הנשים הטובלות ולטעון שאין להן אובייקט מיני אחר מלבדו

רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה רָגִיל דַּהֲוָה קָא אָזִיל וְיָתִיב בְּשַׁעֲרֵי טְבִילָה.

אָמַר: כִּי סַלְקָן וְאַתְיָין בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל מִטְּבִילָה לִיסְתַּכְּלָן בִּי, דְּלִהֲוֵי לְהוּ זַרְעָא שַׁפִּירִי כְּוָתִי.

אָמְרוּ לֵיהּ רַבָּנָן: לָא [קָא] מִסְתַּפִי מַר מֵעֵינָא בִּישָׁא?

אָמַר לְהוּ: אֲנָא, מִזַּרְעָא דְּיוֹסֵף קָא אֲתִינָא, דְּלָא שָׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא בִּישָׁא. (ברכות כ א)

 

מעשה בתלמיד אחד שהניח תפיליו בָּחוֹרִין הסמוכין לרשות הרבים ובאה זונה אחת ונטלתן

הנכנס לבית הכסא קבוע חולץ תפיליו ברחוק ארבע אמות, ומניחן בחלון הסמוך לרשות הרבים ונכנס. וכשהוא יוצא מרחיק ארבע אמות ומניחן, דברי בית שמאי. בית הלל אומרים: אוחזן בידו ונכנס; רבי עקיבא אומר:... אוחזן בבגדו ובידו ונכנס, ומניחם בחורין הסמוכים לבית הכסא; ולא יניחם בחורין הסמוכים לרשות הרבים, שמא יטלו אותם עוברי דרכים ויבא לידי חשד.

ומעשה בתלמיד אחד שהניח תפיליו בחורין הסמוכים לרשות הרבים, ובאת זונה אחת ונטלתן,

ובאת לבית המדרש ואמרה: ראו מה נתן לי פלוני בשכרי!

כיון ששמע אותו תלמיד כך, עלה לראש הגג ונפל ומת.

באותה שעה התקינו שיהא אוחזן בבגדו ובידו ונכנס. (ברכות כג א)

 

[1] ספרא דבי רב – הכוונה על פי הפרשנים לתורת כהנים. כך כותבים התוספות בד`ה `סיפרא דבי רב` – מ`הארי` דריש שהוא חמור שבספרים. כלומר, על הפסוק `וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג` דורש כאן הדרשן שבניהו היה תלמיד חכם כל כך עוצמתי עד שהוא השתלט על ה`חמוּר שבספרים`, כלומר על הספר הארי, כלומר על `תורת כהנים` ביום אחד של חורף...