אגדות וכותרות ברכות פרק תשיעי

מאת: ארי אֵלון ת
Facebook
Twitter
LinkedIn

 

                                       המצורע את והמצורע הב הולכים בסוף השיירה ומביאים את הבשורה

(… מַעְבְּרוֹת נַחֲלֵי אַרְנוֹן מְנָא לָן? – דִּכְתִיב (במדבר כא יד) "עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה` אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן")

תָּנָא: "אֶת וְהֵב בְּסוֹפָה" – (את והב) שְׁנֵי מְצֹרָעִין הָיוּ, וְהָיוּ מְהַלְּכִין בְּסוֹף מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וְכִי הֲווּ חַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, אַתּוּ אֱמוֹרָאֵי, עַבְדֵי לְהוּ נְקִירוּתָא וְטַשׁוּ בְּהוֹן. אַמְרֵי: כִּי חַלְפֵי יִשְׂרָאֵל הָכָא נִקְטְלִינָן לְהוּ, וְלָא הֲווּ יַדְעֵי דְּאָרוֹן קָא מַסְגִי קַמַּיְהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וַהֲוָה מֵמִיךְ לְהוּ טוּרֵי מִקַּמַּיְהוּ. כֵּיוָן דְּאָתָא אָרוֹן, דַבִּיקוּ טוּרֵי בַּהֲדֵי הֲדָדֵי וּקְטַלִינוּן, וְנָחַת דְּמַיְיהוּ לְנַחֲלֵי אַרְנוֹן. כִּי אַתּוּ אֶת וְהֵב, חָזוּ דְּמָא דְּקָא נָפִיק מִבֵּינֵי טוּרֵי, אַתּוּ, אָמְרוּ לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, וְאָמְרוּ שִׁירָה, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב (במדבר כא טו) `וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב` (ברכות נד א)

 

                                   הַבָּא עַל אִמּוֹ בַּחֲלוֹם יְצַפֶּה לְבִינָה, עַל אֲחוֹתוֹ יְצַפֶּה לְחָכְמָה (החלום הארוטי ופשרו התלמודי)

 הַבָּא עַל אִמּוֹ בַּחֲלוֹם יְצַפֶּה לְבִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ב) "כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא".

הַבָּא עַל נַעֲרָה מְאֹרָסָה, יְצַפֶּה לְתוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים לג) "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב", אַל תִּקְרֵי, "מוֹרָשָׁה", אֶלָּא, "מְאֹרָשָׂה".

הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ בַּחֲלוֹם, יְצַפֶּה לְחָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (משלי ז) "אֱמֹר לַחָכְמָה, אֲחֹתִי אָתְּ".

הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ בַּחֲלוֹם, מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא. וְהַנֵי מִילֵי דְּלָא יָדַע לָהּ וְלֹא הִרְהֵר בָּהּ מֵאוֹרְתָּא…

הָרוֹאֶה רִמּוֹנִים בַּחֲלוֹם, זוּטְרֵי – פָּרִי עִסְקֵיהּ כְּרִמּוֹנֵי. רַבְרְבֵי – רַבִּי עִסְקֵיהּ כְּרִמּוֹנָא. פַּלְגֵּי, אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא יְצַפֶּה לְתוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (שיר ח) "אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח, מֵעֲסִיס רִמֹּנִי". וְאִם עַם הָאָרֶץ הוּא, יְצַפֶּה לְמִצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם דּ) "כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ". מַאי "רַקָּתֵךְ"? אֲפִלּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּךְ מְלֵאִים מִצְוֹת כְּרִמּוֹן…

הָרוֹאֶה אַוָּז בַּחֲלוֹם, יְצַפֶּה לְחָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (משלי א) "חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה", וְהַבָּא עָלֶיהָ, הַוֵי רֹאשׁ יְשִׁיבָה. אָמַר רַב אַשִׁי, אֲנִי רְאִיתִיהָ וּבָאתִי עָלֶיהָ וְסַלְקִית לִגְדֻלָּה…

הָעוֹלֶה לַגַּג בַּחֲלוֹם, עוֹלֶה לִגְדֻלָּה. יָרַד, יוֹרֵד מִגְּדֻלָּתוֹ. אַבַּיֵי וְרָבָא דְאַמְרֵי תַּרְוַיְיהוּ, כֵּיוָן שֶׁעָלָה, עָלָה. הַקּוֹרֵעַ בְּגָדָיו בַּחֲלוֹם, קוֹרְעִין לוֹ גְּזַר דִּינוֹ.

הָעוֹמֵד עָרֹם בַּחֲלוֹם, בְּבָבֶל – עוֹמֵד בְּלֹא חֵטְא, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – עָרֹם בְּלֹא מִצְוֹת…

הַנִּכְנָס לַאֲגַם בַּחֲלוֹם, נַעֲשֶׂה רֹאשׁ יְשִׁיבָה. לְיַעַר, נַעֲשָׂה רֹאשׁ לִבְנֵי כַלָּה.

רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ חֲזוּ חֶלְמָא. רַב פָּפָּא דְעַיִּל לְאַגְמָא, נַעֲשֶׂה רֹאשׁ יְשִׁיבָה. רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ דְּעַיִּל לְיַעַר, נַעֲשֶׂה רֹאשׁ לִבְנֵי כַלָּה.

אִיכָּא דְּאַמְרֵי, תַּרְוַיְהוּ לְאַגְמָא עַיְלֵי, אֶלָּא רַב פָּפָּא דְתַלִּי טַבְלָא, נַעֲשֶׂה רֹאשׁ יְשִׁיבָה, רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ דְּלָא תַּלִּי טַבְלָא, נַעֲשֶׂה רֹאשׁ לִבְנֵי כַלָּה.

אָמַר רַב אַשִׁי, אֲנָא עַיְלִית לְאַגְמָא וְתַלָּאִי טַבְלָא, וְנַבְחִי בָּהּ נְבוּחֵי… (ברכות נז א)


                             רב ששת העוור רואה שש שש, ושורף בעיניו את עיניו של הַהוּא מִינָא בַּר בֵּי רַב

 רב ששת (סגי נהוא היה,) שמע שיוצאים כולם לראות את פני המלך, יצא הוא גם כן איתם.

אמר לו אותו מין שהיה לומד בבית המדרש: כדים הולכים לנהר מְחִתוֹת (כדים סדוקים) לאן?

אמר לו: עכשיו רואה אתה שיודע אני יותר ממך.

שמעו קול רעש אמרו לו בא המלך

אמר להם רב ששת: לא,

שמעו קול רעש אחר אמרו לו בא המלך

אמר להם רב ששת: לא,

שמעו קול דממה דקה,

אמר להם רב ששת: עכשיו ודאי בא המלך,

אמרו לו: מנין ידעת?

אמר להם: מלכות הארץ מעין מלכות הרקיע,

ומנין לנו שמלכות הרקיע עושה כך?

שכתוב: צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה` וְהִנֵּה ה` עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה` – לֹא בָרוּחַ ה` ; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ – לֹא בָרַעַשׁ ה` ; וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ – לֹא בָאֵשׁ ה` ; וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה (מלכים א יט יא-יב)

כאשר בא המלך פתח רב ששת ומברך,

אמר לו ההוא מינא בר בי רב: את מי שאינך רואה אתה מברך?

אמר מלה ובאו ניצוצות של אש ושרפו את עיניו

ויש שאומרים נתן בו עיניו ועשאו גל של עצמות. [1] (ברכות נח א)

 

                                         בשעה שסרקו את בשרו של רבי עקיבא במסרקות ברזל זמן קריאת שמע היה

 (וְאָהַבְתָּ אֵת ה` אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ (דברים ו ה) –

תניא, רבי אליעזר אומר: אם נאמר "בְכָל נַפְשְׁךָ" למה נאמר "בְכָל מְאֹדֶךָ"? ואם נאמר "בְכָל מְאֹדֶךָ" למה נאמר "בְכָל נַפְשְׁךָ"? – אלא: אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו – לכך נאמר בכל נפשך, ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו – לכך נאמר בכל מאדך.

רבי עקיבא אומר: "בְכָל נַפְשְׁךָ" – אפילו נוטל את נפשך…)

בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה,

והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל

והיה מכוון דעתו לקבל עול מלכות שמים באהבה.

אמרו לו תלמידיו: רבינו עד כאן,

אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה

"וְאָהַבְתָּ אֵת ה` אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ" (דברים ו ה) – אפילו נוטלין את נפשך,

ואמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו,

ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו?

היה מאריך ב"אֶחָד" עד שיצתה נשמתו ב"אֶחָד"

אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, זו תורה וזו שכרה?,

"מִמְתִים יָדְךָ ה`, מִמְתִים מֵחֶלֶד" (תהלים יז יד)

אמר להם: "חֶלְקָם בַּחַיִּים" (שם שם)

יצתה בת קול ואמרה לו: אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא [2] (ברכות סא ב)

 

                                               למה התחבא רב כהנא מתחת למיטת רבו בשעה שהתעלס עם אשתו?

 רַב כַּהֲנָא עָל, גַּנִי תּוּתֵי פּוּרְיֵיהּ דְּרַב,

שְׁמָעֵיהּ דְּשַׂח וְשָׂחַק וְעָשָׂה צְרָכָיו.

אָמַר: דָּמִי פּוּמֵיהּ דְּרָב כְּמַאן דְּלָא שָׂרִיף תַּבְשִׁילָא.

אָמַר לֵיהּ (רב): כַּהֲנָא, הָכָא את? פּוּק! דלָאו אוֹרַח אַרְעָא.

אָמַר לוֹ: תּוֹרָה הִיא וְלִלְמֹד אֲנִי צָרִיךְ. (ברכות סב א)

 

                                            ה` מתעצבן על דוד, מחסל 70,000 ביום, ונרגע רק עם מות הרב הגאון והצדיק אבישי בן צרויה  

 "אִם ה` הֱסִיתְךָ בִי" (שמואל א כו יט) – אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד: `מֵסִית` קָרִית לִי? הֲרֵי אֲנִי מַכְשִׁילְךָ בְּדָבָר שֶׁאֲפִלּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן מַכִּירִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל יב) "כִּי תִשָּא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ".

מִיָּד, (דברי הימים א כא א) וַיַּעֲמֹד שָׂטָן עַל יִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִיד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל", וּכְתִיב (שמואל ב כד א) "וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר, לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל", וְכֵיוָן דְּמָנִינְהוּ, לָא שָׁקַל מִינַּיְהוּ כֹּפֶר, דכְתִיב (שמואל ב כד טו) וַיִּתֵּן ה` דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד וַיָּמָת מִן הָעָם מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ…

וַיִּנָּחֶם ה` אֶל הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם: רַב (שמואל ב כד טז) – מַאי "רַב"? – אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמַּלְאָךְ: טֹל לִי הָרַב שֶׁבָּהֶן, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לִפָּרַע מֵהֶן כַּמָּה חוֹבוֹת. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מֵת אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה, שֶׁשָּׁקוּל כְּרֻבָּה שֶׁל סַנְהֶדְרִין. (ברכות סב ב)


                                                                          עֵת לַעֲשׂוֹת לָאָדָם הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ

 מִשְׁנָה: כָּל חוֹתְמֵי בְּרָכוֹת שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ אוֹמְרִים "עַד הָעוֹלָם", מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין וְאָמְרוּ "אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד", הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים "מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם". וְהִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא אָדָם שׁוֹאֵל אֶת שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם. שֶׁנֶּאֱמַר, (רות ב ד) "וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם, וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים ה` עִמָּכֶם, וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ ה`", וְאוֹמֵר (שופטים ו יב) "ה` עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל", וְאוֹמֵר (משלי כג כב) "אַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ", וְאוֹמֵר (תהלים קיט קכו) "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה`, הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ".

רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: "הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ" מִשּׁוּם "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה`"…

גְּמָרָא: "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה` הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ" – אָמַר רָבָא: הַאי קְרָא מֵרֵישֵׁיהּ לְסֵיפֵיהּ מִדְּרִישׁ, מִסֵּיפֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ מִדְּרִישׁ.

מֵרֵישֵׁיהּ לְסֵיפֵיהּ מִדְּרִישׁ – "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה`" מַה טַּעַם? – מִשּׁוּם "הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ".

מִסֵּיפֵיהּ לְרֵישֵׁיהּ מִדְּרִישׁ – "הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ" מַה טַּעַם? – מִשּׁוּם "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה`".

תַּנְיָא, הִלֵּל הַזָּקֵן אוֹמֵר: בִּשְׁעַת הַמְכַנְּסִים – פַּזֵּר. בִּשְׁעַת הַמְפַזְרִים – כַּנֵס. אִם רָאִיתָ דּוֹר שֶׁהַתּוֹרָה חֲבִיבָה עָלָיו – פַּזֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יא כד) "יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד". וְאִם רָאִיתָ דּוֹר שֶׁאֵין הַתּוֹרָה חֲבִיבָה עָלָיו – כַּנֵּס, שֶׁנֶּאֱמַר "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה` הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ". (ברכות סג א)

 

                               יְהֵא בְּנִדּוּי, יְנַגֵּן בְּכִנּוֹר, וְיִכְפּוֹר בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (עִבּוּד בבלי בעברית יפה של ירושלמי בארמית)

 אָמַר רַב סַפְרָא: רַבִּי אַבָּהוּ הֲוָה מִשְׁתָּעֵי:

כְּשֶׁיָּרַד חֲנִינָא בֶּן אֲחִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לַגּוֹלָה, הָיָה מְעַבֵּר שָׁנִים וְקוֹבֵעַ חֳדָשִׁים בְּחוּץ לָאָרֶץ.

שִׁגְּרוּ אַחֲרָיו שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, רַבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפָּר וּבֶן בְּנוֹ שֶׁל זְכַרְיָה בֶּן קַבוּטָל,

כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם אָמַר לָהֶם: לָמָּה בָּאתֶם?

אָמְרוּ לוֹ: לִלְמֹד תּוֹרָה בָּאנוּ.

הִכְרִיז עֲלֵיהֶם: אֲנָשִׁים הַלָּלוּ גְּדוֹלֵי הַדּוֹר הֵם וַאֲבוֹתֵיהֶם שִׁמְּשׁוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ,

כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ: זְכַרְיָה בֶּן קַבוּטָל אוֹמֵר: הַרְבֵּה פְּעָמִים קָרִיתִי לְפָנָיו בְּסֵפֶר דָּנִיֵּאל.

הִתְחִיל הוּא מְטַמֵּא וְהֵם מְטַהֲרִים, הוּא אוֹסֵר וְהֵם מַתִּירִין,

הִכְרִיז עֲלֵיהֶם: אֲנָשִׁים הַלָּלוּ שֶׁל שָׁוְא הֵן, שֶׁל תֹּהוּ הֵם.

אָמְרוּ לוֹ: כְּבָר בָּנִיתָ וְאִי אַתָּה יָכוֹל לִסְתֹּר, כְּבָר גָּדַרְתָּ וְאִי אַתָּה יָכוֹל לִפְרֹץ.

אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אֲנִי מְטַמֵּא וְאַתֶּם מְטַהֲרִים? אֲנִי אוֹסֵר וְאַתֶּם מַתִּירִין?

אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה מְעַבֵּר שָׁנִים וְקוֹבֵעַ חֳדָשִׁים בְּחוּצָה לָאָרֶץ.

אָמַר לָהֶם: וַהֲלֹא עֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף הָיָה מְעַבֵּר שָׁנִים וְקוֹבֵעַ חֳדָשִׁים בְּחוּץ לָאָרֶץ?

אָמְרוּ לוֹ: הַנַּח רַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ כְּמוֹתוֹ בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי לֹא הִנַּחְתִּי כְּמוֹתִי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

אָמְרוּ לוֹ: גְּדָיִים שֶׁהִנַּחְתָּ נַעֲשׂוּ תְּיָשִׁים בַּעֲלֵי קַרְנַיִם, וְהֵם שִׁגְּרוּנוּ אֶצְלְךָ,

וְכָךְ אָמְרוּ לָנוּ: לְכוּ וְאִמְרוּ לוֹ בִּשְׁמֵנוּ: אִם שׁוֹמֵעַ – מוּטָב, וְאִם לָאו – יְהֵא בְּנִדּוּי,

וְאִמְרוּ לְאַחֵינוּ שֶׁבַּגּוֹלָה: אִם שׁוֹמְעִים – מוּטָב, וְאִם לָאו – יַעֲלוּ לָהָר, אֲחִיָּה יִבְנֶה מִזְבֵּחַ, חֲנַנְיָה יְנַגֵּן בְּכִנּוֹר, וְיִכְפְּרוּ כֻּלָּם וְיֹאמְרוּ, אֵין לָהֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

מִיָּד גָּעוּ כָּל הָעָם בִּבְכִיָּה, וְאָמְרוּ: חַס וְשָׁלוֹם, יֵשׁ לָנוּ חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

וְכָל כָּךְ לָמָּה? – מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ב ג) "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר ה` מִירוּשָׁלָיִם" (ברכות סג א)

 

                                             אהל מועד הריבוני נמצא הרחק מחוץ למחנה הרבני וכל מבקשת אלהים תעלה ותבוא אליו

 וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה` יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה… וְדִבֶּר ה` אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל (שמות לג ז – יא) –

תָּנוּ רַבָּנָן: כְּשֶׁנִּכְנְסוּ רַבּוֹתֵינוּ לְכֶרֶם בְּיַבְנֶה הָיוּ שָׁם רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבִּי אֶלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסי הַגלילי. פָּתְחוּ כֻּלָּם בִּכְבוֹד אַכְסַנְיָא וְדָרְשׁוּ, פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים בְּכָל מָקוֹם בִּכְבוֹד תּוֹרָה, וְדָרַשׁ: " וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל, וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" – וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אֲרוֹן ה` שֶׁלֹּא הָיָה מְרֻחָק אֶלָּא שְׁנֵים עָשָׂר מִיל, אָמְרָה תּוֹרָה `וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה` יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד`, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁהוֹלְכִים מֵעִיר לְעִיר וּמִמְּדִינָה לִמְדִינָה לִלְמֹד תּוֹרָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

"וְדִבֶּר ה` אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים" – אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה, אֲנִי וְאַתָּה נַסְבִּיר פָּנִים בַּהֲלָכָה.

אִיכָּא דְּאַמְרֵי: כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי הִסְבַּרְתִּי לְךָ פָּנִים, כָּךְ אַתָּה הַסְבֵּר פָּנִים לְיִשְׂרָאֵל, וְהַחְזֵר הָאֹהֶל לִמְקוֹמוֹ,

"וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה" – אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: עַכְשָׁיו יֹאמְרוּ הָרַב בְּכַעַס וְתַלְמִיד בְּכַעַס – יִשְׂרָאֵל מַה תְּהֵא עֲלֵיהֶם? אִם אַתָּה מַחֲזִיר הָאֹהֶל לִמְקוֹמוֹ – מוּטָב. וְאִם לָאו – יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן תַּלְמִידְךָ, מְשָׁרֵת תַּחְתֶּיךָ, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב, "וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה".

אָמַר רָבָא: אַף עַל פִּי כֵן לֹא יָצָא הַדָּבָר לְבַטָּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמְשָׁרֲתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר, לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל"   (ברכות סג ב)

 

[1] התרגום מארמית הוא של יונה פרנקל כפי שמופיע ב`ספור האגדה` עמ` 209. המקור הארמי הוא על פי כתב יד פריס, ויש בו כמה שינויים מעניינים לעומת הדפוס. שינוי חשוב ביותר הוא הצירוף "ההוא מינא בר בי רב". פרנקל תרגם `ההוא מינא בר בי רב` – `אותו מין תלמיד בית המדרש`, אני בחרתי להשאירו כך… הנה המקור הארמי על פי כתב יד פריס –

רב ששת שמע דנפקי כולי עלמא למחזי אפי מלכא, נפק איהו נמי בהדייהו. אמר ליה ההוא מינא בר בי רב: חצבי לנהרא כגני לייא? אמר ליה: השתא חזית דידענא טפי מינך. שמעו קל אוושא אמרו ליה אתא מלכא, אמר להו רב ששת לא, שמעו קל אוושא אחריתי אמרו ליה אתא מלכא, אמר להו רב ששת לא, שמעו קול דממה דקה אמר להו רב ששת השתא ודאי אתא מלכא. אמרו לי מנא ידעת? אמר להו מלכותא דארעא מעין מלכותא דרקיעא, ומנלן דמלעותא דרקיעא עבדא הכי? דכתיב צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה` וְהִנֵּה ה` עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה` – לֹא בָרוּחַ ה` ; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ – לֹא בָרַעַשׁ ה` ; וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ – לֹא בָאֵשׁ ה` ; וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה (מלכים א יט יא-יב). כי אתא מלכא פתח רב ששת וקא מברך, אמר ליה ההוא מינא בר בי רב: מאן דלא חזית קא מברכת? אמר מילתא ואתו בוטטי דנורא וכבינהו לעיניה. ואיכא דאמרי יהב ביה עיניה ועשאו גל של עצמות.  

 

[2] על פי הדפוס עם שינויים קטנים לפי כתב יד פאריס כפי שמופיע אצל יונה פרנקל עיונים 49 ;