האדמו"ר הכופר

מאת: ארי אֵלון,עיבוד תמונה יונה ארזי (shutterstock canstockphoto) ת.פרסום: 03/04/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

רבי יעקב הכופר הוא האדמו"ר של קהילת ההומלסים "שער השמים" השוכנת בקצה רציף רכבת נטוש הממוקם בפאתי העיר הגדולה. בכל בוקר מניח רבי יעקב אבני פלא למראשותיו ולן לינת הומלס חטופה בירכתי הרציף, בכל לילה הוא מציב את סולמו ארצה ומכריז: "אָכֵן יֵשׁ יְהֹוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה". אחר כך הוא נאחז בקרנות הסולם וחוצב להבות בדרשת חיזוק מעוררת.
בתום הדרשה מתפללים חסידיו בכוונה רבה ומתחננים על נשמותיהם. רבי יעקב לא מעז לבקשם כי יתפללו גם על נשמתו האבודה. איך יעז לגלות להם כי נשמתו תועה תעייה ארורה בעולם סופני שאין בו אלוהים? וכי להחריב עולמם הוא בא? וכי מי הוא ומהי כנותו הארורה, לעומת חיי עולם הבא של עשרות הומלסים מאמינים?
כל יום אומר רבי יעקב לעצמו: "ראה נתתי לפניך את האחריות ואת האמת, ובחרת באחריות".
כשמגיע זמן תפילה מטפס האדמו"ר הכופר על הסולם המחושמל ומעלה את תפילות חסידיו אל הואקום הגדול. חסידיו פוחדים להתקרב אל הסולם כי אין להם הארקה, והוא יורד אליהם, אוסף את תפילותיהם, כותב "יהוה" על כל תפילה, ותוחב אותה לאחד הכיסים של סרבלו. התפילות הרבות מקשות עליו את הטיפוס, ומושכות אותו כלפי מטה כמו משקולות. חסידיו מהלכים ברציף הלוך ושוב ומשוחחים על הא, ומפטפטים על דא, ומתבוננים בלוח הזמנים האוטומטי שאותיות מתרוצצות בו ושעותיו מתחלפות. אף רכבת לא עוצרת ברציף הנטוש. כל הזמן חולפים על פניהם אינספור קרונות עמוסי פחם, עצים, נשק, עגלים וכבשים.
בראשית היו קרבנות אדם, אחר כך קרבנות בהמה – תחליף. אחר כך תפילות – תחליף לקרבנות בהמה. אחר כך קרבנות אדם – תחליף לתפילות. רבי יעקב הכופר הוא קרבן אדם המושיט צווארו מרצון כדי שחסידיו יוכלו להתפלל בדבקות.
מדי בוקר הוא משכים, חובש עצמו בטלית, ומקשיב בכוונה כואבת לקרב היומי שבין האמת לאחריות. בתום הקרב, כשהאחריות מנצחת, הוא עוקד את עצמו – כורך רצועות שחורות סביב זרועו, מהדקן למצחו ולוחש: "ברוך אתה יי אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על העקידה". אחר כך באה הקלה מסוימת שמאפשרת לו לאחוז בקרנות הסולם ולחצוב להבות בדרשתו:

"אל תיראו, חסידים שלי, קרב יום שהוא לא יום ולא לילה, וביום ההוא יהיה רציף מהודר. טרמינל עם שטיחי קטיפה. הקרונות יעטו פאר, ומסילת הברזל המוצבת ארצה תהפוך לסולם שראשו מגיע השמימה. ביום ההוא תהלכו בשלווה ברציף המהודר, ומלאכים בגלימות צהובות יטעינו אלפי קרונות בתפילותיכם. על כל תפילה הם ירשמו "יהוה" באותיות של קידוש לבנה.
כשתגיעו השמימה תאתרו את תפילותיכם נעות לפניכם במעגלים. מלאכֵי מעלית במצחיות צהובות יעלו את תפילותיכם על מעליות מרחפות שתחלופנה במהירות על פני שבעת הרקיעים. ואף אתם, הומלסים שלי, תרקיעו לשחקים עד שתתנתקו מכח המשיכה של השמים, ועד שתרחפו כילדים הפוכים עם ראש למטה ורגליים למעלה.
אתם, ילדים הפוכים שלי, תצהלו ותצללו ולא תיפלו. לא תתלכלכו מארגז החול. לא יהיה חול. ודממה. כל השמים יתחברו למשתיקי קול.
אל תיראו, חסידים שלי, קחו עמכם דברים מועטים: שעון, כרטיס נסיעה חזור, ותפילת הדרך. את תפילת הדרך תשירו בלי קול, כי השמים יתחברו למשתיקי קול. ולא יהיה חול. רק קודש מימין וקודש משמאל, ותנוחו בשלום על משכבכם, בגן עדן תהא מנוחתכם, ונאמר אמן...