וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ – שמות כ"ד

וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ

פסוק קשה – מה הקשר בין התגלות מרהיבה, המתוארת במילים המסתוריות:" וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר"(שמות כד י) ובין הפסוק שמפיע מייד אחר כך – וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ (שם, יא).

מדוע אצילי בני ישראל הם הזקנים האצילים שזכו לראות את אלוהי ישראל  – לא נפגעו מידו. מדוע אלהי ישראל  לא שלח את ידו אליהם? האם התורה רומזת שהיתה בכלל אפשרות כזאת? האם התורה מדהדת את העקידה  שם אמר המלאך לאברהם – אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה?

על פניו, אני לומדת מכך שההתגלות האלוהית  כרוכה בסכנת מוות. מדוע זה כך – אפשר לשער הרבה השערות. אני נזכרת בהתגלות לישעיהו הירא מאד כשהוא חוזה במלך ה` צבאות :"וָאֹמַר אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב כִּי אֶת הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי" (ישעיהו ו ה). נראה כי הזקנים האצילים כל כך שמחים על שאלהי ישראל לא שלח אליהם את ידו – ולכן הם עורכים סעודת הודיה.

מחרתיים בליל הסדר, נקרא בהגדה, בטקסט הרווי אלימות הזה שהצליח ומצליח להתגבר על יסודות החמלה הנשיים שיש בספור יציאת מצריים. ואני תוהה על הקשר בין הסעודה ובין ההתחברות וההתקשרות לאלהים. בספרו `מסע אל החרות" מקשר גבי שטרנגר את הסעודה להתגלות. לטענתו שילוב של גוף ורוח מכוננים את גאולת האדם.  ביטוי נועז לכך הוא רואה במילים `ויחזו את האלהים , ויאכלו וישתו`. באמצע ההלל מתחוללת סעודת הפסח , יחד עם הטקסים הנלווים כמו נטילת ידיים והברכה על הלחם ; הסעודה היא התגלות בזעיר אנפין – בה נגלים לנו פני האנשים המסובים לשולחן הסדר, אנשים אותם אנו פוגשים כל חיינו. כל סעודה היא מיקרוקוסמוס של החיים, התוודעות לעצמי ולאחר. שלא לדבר על כך שההזנה היא המדיום הראשון שבאמצעותו התינוק מתקשר לעולם והאימא היא המזינה היא  נציגת העולם. היא מפרשת ומתווכת לו את העולם, היא המפגש המשמעותי שלו עם העולם, ההנקה היא מפגש בין שני שותפים – מפגש רוחני גופני .

התזונה היתה ונשארה  האב טיפוס של התוודעות האדם לעצמו , לזולת ולעולם . האוכל מסמל הן את האהבה לזולת , והן את היחס הבסיסי של האדם לגופו ולעצמו .
למחפשותים את היסודות הנשיים המסתתרים בטקסט זאת הזדמנות לפגוש את הארוחה כביטוי למאבק בין היסוד הנקבי המזינה והמניקה המתבטא  בארוחה –  ובין היסוד הגברי המבקש לשלוח ידו אל אצילי בני ישראל. 

Facebook
Twitter
LinkedIn