אטביל חצוצרה בירדן ואמות ואוסיף ללכת

העצים שעלו מן הטל, / נוצצים כזכוכית ומתכת,
להביט לא אחדל ולנשום לא אחדל
ואמות ואוסיף ללכת.   (נתן אלתרמן / בדרך הגדולה)

 "וילך משה – הלך לו אצל כל שבט ושבט להודיעם כי הוא מת ולא יפחדו. ולמה הוצרך לטרוח וללכת אחריהם, היה לו לכנסם בחצוצרות? אלא אמר רבי יהושע דסכנין משום רבי לוי: `חצוצרות שעשה משה במדבר כיון שנטה משה למות גנזן הקדוש ברוך הוא שלא יהא משה תוקע בהן והם באין אצלו לקיים מה שנאמר `ואין שלטון ביום המות`" (חזקוני על דברים פרק לא פסוק א, דיבור המתחיל "וילך משה")

 "וַיֵּלֶךְ משֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל.וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וְיְהׂוָה אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" – מה עשה משה? – הלך לפני כל ישראל בזריזות לארכה ולרחבה להראותם שהוא יכול לילך אבל אינו רשאי, ומטעם זה אמר להם "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום", ואף על פי כן ככחי אז כן עתה כי בכל הימים הללו לא סר כחי, וזה מופת שיכול אני אבל איני רשאי…". ( "כלי יקר" לדברים לא א)

 "כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה `לא תעבור את הירדן הזה`, אמר לו משה: `בחסדך העבירני את הירדן הזה` אמר לו הקדוש ברוך הוא: `הגיע זמן יהושע להיות מלך והמלכות אינה נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימה`. אמר משה: `אהיה תלמיד ויהושע יהיה רב`. אמר לו הקדוש ברוך הוא: `יפה אמרת`. מיד הלך משה השכים לפתח יהושע ואמר לו: `יהושע, הגיע העת שאני משרתך מפי הגבורה` הלך לשרתו עד שהלכו משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד וירא ה` באהל בעמוד ענן ויעמוד עמוד ענן על פתח האהל. אמר משה ליהושע: `מה דבר ה`?`. אמר לו יהושע: `והלא לא שאלתיך כשהייתי משרתך מה דבר ה`?` נתקנא משה ואמר: `טוב לי שאמות ואל יכנס בי קנאה` (מתוך פירוש "דעת זקנים מבעלי התוספות" על דברים ל"א ועל-פי מדרש דברים רבה)

 וילך משה – עד כה היה משה מדבר ועומד במקום אחד, וקולו הולך על כל ישראל. דשכינה מדברת מתוך גרונו של משה, והתקיים בו `משה ידבר והאלהים יעננו בקול`. אבל סמוך למותו החל לכהות לאט לאט מאור מעלה משה… וכשבא לדבר הדברים האלה אף על גב שהיה גם כן מפי ה` אליו ולצורך ענין חשוב, מכל מקום הוצרך משה להלוך בכל שבט בפני עצמו כדי שיגיעו הדברים האלה. (העמק דבר לדברים ל"א, א` דיבור המתחיל "וילך משה").

 

ארבעים שנה הקהיל משה את בני ישראל בעזרת חצוצרת הפלא, וכשהיו נקהלים דיבר אליהם מאחורי המסוה האלוהי כי יראו בני ישראל להביט אל פניו. לילה לפני מותו הורה אלוהים לנציגי ההוצאה לפועל להיכנס לאוהלו ולעקל את המסוה ואת חצוצרת הפלא. לאחר שיצאו המעקלים הבהיר למשה כי הורה לנציגיו על העיקול כדי לנטרלו מאלוהיותו, וכדי לייעל את העברת השלטון ליהושע ביום המחרת. משה ניצל את ההזדמנות כדי להתחנן בפעם המי יודע כמה "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן", ואלוהים התעבר בו פעם נוספת ואמר "לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה… כבר ניטלו ממך סממני אלוהותך, וכבר הגיעה עת מלכותו של יהושע ואין מלכות נוגעת בחברתה… ". "אעבור את הירדן הזה כעוזרו של יהושע", התחנן משה, ואלוהים הסכים והורה לו להתייצב עם שחר בפני יהושע ולקבל הוראות.

לפני עלות השחר, בחושך של ערבות מואב, התייצב משה בפני יהושע שהורה לו להישאר מחוץ לאוהל ולשמור שאף אחד לא יפריע לו לדבר ביחידות עם אלוהים. שעה ארוכה התייחד יהושע עם אלוהים, וכשיצא שאל אותו משה: "מה דיבר האל?".

"למה מה?", סינן יהושע בבוז, "אתה היית אומר לי?…"

בבת אחת קלט משה כי למרגלות הירדן הזורם לים המות יש ירדן ירוד יותר, ואת הירדן הזה הוא לא יוכל לעבור לעולם. אז התוודה משה בפני אלוהים ואמר: "טוב לי שאמות ואל תיכנס בי קנאה".

מיד לאחר מכן מיהר משה אל המחנה והשכים את כל העם להתייצב לנאום הפרידה שלו. כולם השתאו לראותו מכתת רגליו בין האוהלים כמו חניך תורן אנושי. אף פעם לפני כן לא ראו את פניו. אף פעם לא התהלך ביניהם במסירות כה נוגעת ללב.

כעבור זמן קצר התייצבו כולם ברחבת ההקהל והאזינו בדממה דרוכה לנאום המוות שלו: "כולכם מתייצבים היום בפני מותי – ללא כל אמצעי הגברה אנכי מדבר אליכם, ובקולי הטבעי אנוכי כורת את הברית הזאת עִמכם. בכל דרשותיי עד כה ניצבתי במקומי וקולי הלך מקצה המדבר עד קצהו. עד אתמול בקע קול אלהים חיים מגרוני, אבל אמש החזרתי ציוד והזדכיתי על הכל.

ארבעים שנה נדדתי ממרגלות הר סיני למרגלות הר נבו. ארבעים שנה ירדתי אל המקום הנמוך ביותר בעולמי כדי שלא אעבור את הירדן הזה. כשאלהים אמר לי לא לעבור את הירדן הזה הוא לא התכוון לירדן ההוא שאתם תעברו אחרי מותי. שאת הירדן ההוא ניתן לעבור אם מדלגים באומץ על ציר הטשטוש ומנווטים בזהירות בין שדות המוקשים, אבל את הירדן הזה אל תעזו לחצות בכל דרך שהיא. לא בגלשני רוח ולא באומגה ולא ברכב אש ופרשים. ואל תתחילו בכלל לחשוב על חתירה צפונה, נגד הזרם…

כי המצוה הזאת אשר אנוכי מצוך היום לא בשמים הצפוניים היא ולא מעבר לים המות הדרומי. כי קרוב אליך הדבר מאד, ועליך להקשיב לזרם הירדן הפנימי הזורם בתוכך ולקצב שבו הוא נשפך אל ים מותך השוכן במקום הירוד ביותר בעולמך.

זו המצווה אשר אנוכי מצווך היום, ביום הולדתי המאה ועשרים שהוא היום שבו מלאו שנותיי. ביום זה נולדתי, וביום זה אמות ואוסיף ללכת.

אל תראוני שהייתי אלוהי לכאורה, ששזפתני השמש ועיני לא כהתה. שגמאתי מרחקים בקצב העצב שאין לו סוף. שקיפצתי ודילגתי ביניכם וטסתי ברקיע בין מלאכים ושרפים. כל זה יהיה כלא היה, ומאחורי כל זה מסתתר פחד מוות אחד גדול.

בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום. היום מלאו ימיי, היום מלאו שנותיי – ביום זה נולדתי, וביום זה אמות ואוסיף ללכת…

Facebook
Twitter
LinkedIn