הַאֲזִינוּ הַאֲזִינוּ: יִהְיֶה רַע!

האזינו האזינו: יהיה רע!. יהיה רוע מרהיב ביופיו. עין לא ראתה כמוהו. אוזן טרם שמעה שירת יחיד אלוהית כה מתפרצת. בגוף ראשון יחיד תתפרץ השירה האלוהית הזאת. בגוף ראשון יחיד ומיוחד שעבָרוֹ עתידי ועתידו עכשווי. "כי אֵש קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים. אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם. מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר. מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה…". [1]

האזינו האזינו: יהיה רע בארץ המובטחת שמעבר לנהר. הרבה יותר גרוע. תהיינה רעות רבות וצרות. כך מבטיח לנו אלוהינו בהקדמתו החגיגית לשירה הזאת: "וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת".[2] לשם כך, כפי הנראה, זקוק הרוע העתידי לתבנית פואטית מרשימה – כדי לשמר את הרוע היפה הזה במוזיאון הנצח, וכדי להעיד בפני עולם ומלואו עד כמה מקפיד אלוהינו לקיים את הבטחותיו הרעות. כמו שנאמר: "וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד". [3]

השמים יאזינו לשירה הזאת, הארץ תשמע אותה, וכל הפלנטות תעדנה כאלף עדים כי שם בארץ החמה היפה תרבינה הרעות התלאות. כל האבנים תזעקנה את השירה המרהיבה הזאת מכל הקירות. כה פואטית תהיה קללתה. יערוף כמטר לקחה. תזל כטל אמרתה. כשעירים עלי דשא. כרביבים עלי עשב. הללויה.

———————————

אם הפרשה האחרונה בתורה היא "וזאת הברכה", אפשר לראות ב"האזינו" המקדימה אותה את פרשת "זאת הקללה". וכבר רמזו לכך הפרשנים.[4] פרשת זאת הקללה ופרשת וזאת הברכה חותמות את יום ההקהל הגדול שהחל במעמד כריתת הברית הגדולה בינינו ובין אלוהינו. בחלקה המרכזי של הברית הזאת ניצבנו כולנו לפני אלוהינו – ראשינו, זקנינו, שוטרינו, טפינו, נשינו, והגֵּר אשר בשערינו. בחיל וברעדה ייחלנו למוצא פיו של משה שהעביר לנו הישר מפי הגבורה את כל הברכות והקללות הרשומות עד עצם היום הזה בפרשת כי תבוא. היינו המומים כשהתברר לנו שמדובר במטח כבד של קללות (66 פסוקים) לעומת טפטוף קל של ברכות (13 פסוקים).[5] אף-על-פי-כן נאחזנו בקש התקווה הטובה והאמנו שמאחורי חוסר הסימטריות הזאת מסתתרת שיטה הוגנת של שכר ועונש. "הכל תלוי בנו" ניסינו לשכנע את עצמנו, "אם שמוע נשמע בקול אלוהינו לשמור לעשות את כל מצוותיו, ובאו עלינו כל הברכות האלה והשיגונו, ואם לא נשמע בקול אלוהינו לשמור לעשות את כל מצוותיו ובאו עלינו כל הקללות האלה והשיגונו…".[6]

אבל אז, כשהאזנו בדריכות למבוא האלוהי לשירת האזינו, התברר לנו להוותנו שמטח הקללות הוא בלתי נמנע, ואין כל אפשרות לשנות את רוע הגזירה. אפשר לומר את הקללות הללו בפרוזה ואפשר להצטרף למקהלה האלוהית השרה אותן בטרגיות פואטית, אבל אי-אפשר לעצור בעדן ואי-אפשר למנוע מהן להתחולל.

לכן כתבו לכם את השירה הזאת כבר עכשיו ויפה שעה אחת קודם: הברית הנכרתת זה עתה תופר לחלוטין שם, מעבר לנהר. לא רק אלוהינו יפר אותה – גם אנחנו. הכתובת על הקיר מרצדת כבר עכשיו. התסריט הוא בלתי נמנע. בראשית נכבוש את הארץ ונתנחל בה, ונאכל מפריה ונשבע מטובה. אחר-כך ירעיף עלינו אלוהינו שפע של ברכות עד בלי די, ואנו נאכל תנובות שדי, נינק דבש מסלע, ונלקק שמן מחלמיש צור. כל יום נלקק את השפתיים מתפריט אלוהי עשיר בחלבונים הכולל בין השאר חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים עם חלב כליות. בסופו של דבר יעלה לנו החֵלֶב לראש ונשמין ונבעט וניטוש את אלוהינו. מרוב חמאה ודבש וחֵלֶב אילים נשכח אל מחוללנו וננבל צור ישועתו, וכתוצאה ישירה מכך יחרה בנו אפו של אלוהינו.

ולא יהיה זה סתם חרון אף פרוזאי, אלא חרון פואטי וחוצב להבות. אש תקדח באפו של אלוהינו ותיקד עד שאול תחתית ותאכל ארץ ויבולה ותלהט מוסדי הרים. רעות רבות וצרות הוא יביא עלינו, אלוהינו, את כל רעותיו הוא יספה עלינו ואת כל חִציו יכלה בנו,[7] לקיים מה שנאמר: "לא אשאיר שום רעה בעולם שלא אביא עליהם ולא אניח חץ שלא אהיה יורה בהם".[8]

אז כתבו לפניכם את השורה הזאת: הכל צפוי ואי-אפשר לעשות עם זה כלום…  ואף-על-פי-כן הרשות נתונה: מי שרוצה יכול לדקלם בפרוזה פרקים מתוך הרוע הבלתי נמנע, ומי שרוצה יכולה להצטרף לשירת המקהלה האלוהית המתעדת את הטרגדיה, למען תהיה השירה הזאת לְעֵד…

 

 

[1] דברים ל"ב, כ"ב-כ"ו

[2] דברים ל"א, י"ז

[3] דברים ל"א, כ"א

[4] ראי/ה, למשל, הרשב"ם, המסביר את וי"ו החיבור של וזאת הברכה כהמשך ישיר של פרשת האזינו ו- וזאת הברכה – מוסב למעלה וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם האזינו השמים וגו`. וזאת הברכה – אחר התוכחה של האזינו חזר ובירכן לישראל בטרם יעלה אל ההר למות שם כלומר זאת השירה וזאת הברכה (דברים ל"ג, א` דיבור המתחיל "וזאת הברכה".

[5] פסוקי הקללות: דברים כ"ז, ט"ו-כ"ו + דברים כ"ח, ט"ו- ס"ח. פסוקי הברכות: דברים כ"ח,א-יג

[6] על-פי דברים כ"ח, פסוקים א,ב` ו-ט"ו

[7] על-פי דברים לב (שירת האזינו) כ"ב-כ"ג

[8] מתוך פירוש דעת זקנים מבעלי התוספות אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם (דברים ל"ב, כ"ג) – אספה עלימו רעות – כלומר לא אשאיר שום רעה בעולם שלא אביא עליהם. חִצַּי אכלה בם – כפל מילה הוא שלא אניח חץ שלא אהיה יורה בהם:

 

 

 

 

Facebook
Twitter
LinkedIn