לא יאה יהירות לנשים -יהושע ד

בתודעה הקולקטיבית שלנו– דבורה היא גבורה. היא מובילה ומנהיגה צבאית ורוחנית בעלת עוצמה של אלה ממש. המקרא מגדיר אותה גם כנביאה, גם כשופטת גם כאם וגם כ`אשת לפידות` כולה אש.

למרות שרוב ערכי היהדות עוצבו על ידי  מה שאנו מכנים `היהדות הרבנית` , הרי שהדמות הזאת חמקה מבעד למשקפיים החזליות  ומצטיירת במלוא חיוניותה, ומהווה השראה לכתיבה פמיניסטית נרחבת.

בתלמוד הבבלי במסכת מגילה , מתקיים דיון תלמודי – אודות שבע נביאות : שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה, ואסתר,  כל אחת מהן זוכה לשבחים, ולפסוק המייצר דרשה אודות נבואתה של אותה גבורה מקראית. 
כשמגיע השיח לדבורה אשת לפידות –  אנחנו מתבשרים שדבורה היתה עושה פתילות למקדש.  תהליך ההקטנה של הלוחמת השופטת והנביאה מתחיל כאן –  והלומדים (גברים כולם) מוזהרים שאין מדובר בלפידי אש אלא בפתילות קטנות למקדש  – לאיזה מקדש? לא ברור. יש המפרשים – למקדש בשילה. שברור שבעלי הבית שם הם הכהנים.  מבלאי בגדי כהונה היו עושים פתילות למקדש – לא בדיוק מלאכה שהיינו מצפים שדבורה הנביאה תעשה.

ומה משמעות "תחת התומר"?  לישראל ולתמר יש לב אחד, אומרים החכמים : `מכאן אנו למדים שאף ישראל שבאותו הדור לא היה להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים`.

לכאורה , אמירה תיאולוגית תמימה – אבל כל החרדות של המקרא מתנקזות אליה. אישה שיושבת תחת תומר מייצגת בדיוק את הפתוי והמתבטא  בהטיית הלב, ואולי אפילו את ה`אשה הזרה` , זאת שקוראת לפתי לבוא ולסור אליה. אבל הלב של ישראל היה אחד עם אביהן שבשמים – אין מה לדאוג, מרגיעים החכמים וחושפים מיניה וביה את הדאגה מהסכנות שאורבות  לציבור מאשה מנהיגה.

 ורב נחמן, מנהיג הקהילה בבבל, הנשוי לילתא בתו של ראש הגולה, מה יש לו להגיד על דבורה? (מתורגם מארמית, בבלי מגילה יד ב)

אמר רב נחמן: לא יאה יהירות לנשים,

שתי נשים יהירות היו – ושנואים שמותיהן

האחת שמה זיבורתא,  (=דבורה)
והשנייה שמה כרכושתא (=חולדה)

זיבורתא – שנכתב עליה ותשלח ותקרא לברק, ואילו איהי לא הלכה אצלו.

כרכושתא שנכתב עליה שאמרה `אמרו לאיש` ולא אמרה `אמרו למלך.`

בראש ובראשונה גם שמה של אשת רב נחמן קשור לעולם החי. `ילתא` פירושה איילת, או יעל, כך כנראה מבלי משים רב נחמן מדבר על עצמו ועל חייו. ואם  אציע ש`ילתא`  משמעה יעל – השותפה של דבורה הרי שרב נחמן ממש מדבר מ`הפוזיציה`.

דבורה מואשמת ביהירות, ולכן היא מכונה זיבורתא ( ז`וד` מתחלפות בשפה הארמית ). בדיקה מהירה חושפת שזיבורתא היא גם  צירעה כך שאפילו דבש  אין מהזיבורתא הזאת. והקריאה לברק שהמקרא מציג כשיתוף פעולה הופכת  אצל רבי נחמן להשפלה.  האות ז` שבתחילת המילה `זיבורתא` – משמיעה ממש  באוזנינו את הדיבור הנבואי ההופך כאן בתהליך ההקטנה של דבורה הנביאה לזמזום של בזזזז צורמני ומטריד. 
אותו טיפול מקבלת חולדה הנביאה  – היא הופכת לחולדה ממש, יצור בזוי,  מזיק ונרדף.

והרב עוזיאל  ברצונו לברר את הטענה `שבשם השיווין (כדבריו) לכל היושבים בארץ  בלי הבדל מין, שגם הבנות נטלו חלק בארץ ועובדות שכם בבניינה, ולהן זכות שווה בכל מוסדות הצבור והמשפט. `
עוסק הרבה בטקסט זה בדבורה ובמנהיגותה כמודל הלכתי שיאפשר לנשים להיות דייניות – ולדון בדין תורה, ואחרי דיון מרתק בסוגיה זו הוא כותב : "ואוי לדור שלא ימצאו לו אנשים ראויים לדון ויצטרכו לבחור בנשים וכן אמרו ז"ל חשיך דרא דאיתתא דברייתא "(שות משפטי עוזיאל כרך ד חושן משפט סימן ה).

 

Facebook
Twitter
LinkedIn