אימה וחשכה גדולה - ברית בין הבתרים

מאת: יונה ארזי, http://www.tate.org.uk/art/artworks/hirst-mother-and-child-divided-t12751 ת.פרסום: 09/06/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

אם וילד מחולקים – או מבותרים,  יצירתו של האמן הבריטי דמיין הירסט, הוא פסל המורכב משני מיכלי זכוכית המכילים שני חצאים של פרה ועגל כשכל אחד מהם  מבותר לאורכו ומשומר בפורמלין.  המיכלים מוצבים בזוגות – שני חצאי העגל מול שני חצאי הפרה.  בין המיכלים יש מירווח מספיק המאפשר למבקרים לעבור ביניהם ולראות את הקרביים של הפרה והעגל.  מסגרת לבנה עבה מקיפה את מיכלי הזכוכית . הפסל נוצר לכבוד הביאנלה בונציה  ב 1993, והיה המוקד של תחרות פרס טרנר ב 1995, שבה גם זכה הירסט. כיום  הפסל מוצג במוזיאון לאמנות מודרנית באוסלו.

מצד אחד אנו פוגשים את הקו המינימליסטטי הנקי המאפשר נשימה והרהור, מצד שני את המראה שבלשון המעטה מעורר חוסר נוחות.  הזכוכית מהדהדת את התחושה שהכל בחיים כה שביר, וכך גם מצהירות לבטח הגופות המבותרות.

שלא כבספור המקראי – שם הפגרים מונחים חשופים בשדה – כאן הבתרים משומרים לנצח, בנוזל מסוכן ושורף, אך נראה כמו מים. בין הבתרים  כבר לא עובר אברהם – אלא אנחנו המבקרים העוברים בין המיכלים התכלכלים וצופים בזוועה. כשהייתי בתערוכה הרטרוספקטיבית בטייט מודרן בלונדון, השתרך תור ארוך ודומם של מבקרים כדי לעבור בין הפגרים.

הירסט קרא ליצירתו – אם וילד, נושא איקוני כה טעון באמנות המערבית. (הוא עצמו למד בבית ספר קתולי),  במקום האיחוד המשמח בין האם לבנה כפי שהנושא מוצג במיליוני ייצוגים, הירסט  ימדבר על  היפרדות, מוות, כשהאם והילד לא רק מופרדים לעד,

אלא גם מבותרים ופגועים . חוסר האפשרות להשגת האיחוד האידיאלי בין האם לילד – מובע בברור. 

אימה וחשכה גדולה נופלות על אברהם – הוא מבין את ארעיותו,  הוא רואה את שבריריותו  ואת פנימיותו משתקפות בפגרים הללו, ושומע את ההבטחה הנוראה על גלות ועבדות וניתוק. הברית  המבותרת בין הורים וילדים. בין אמהות ואבות וילדיהם. פרומו מצמרר לגירוש הגר וישמעאל ולעקידת יצחק.

<><><><><>

בהיבט הלאומי, דבריה של אילנה פרדס מהדהדים את האישי : הסצנה בין בתרי הפגרים היא חידה תמוהה המזמינה קריאות סימבוליות . חוקרי מקרא ( McCarthy 1978 ; Sarna 1989 ) שהסתמכו על תעודות ברית במזרח הקדום וביוון העתיקה , סברו שטקסים אלה נועדו למנוע הפרות , כשהרעיון מאחורי הפולחן הוא שגורל הצד שיהין להפר את הברית יהיה כגורלם של בעלי החיים המבותרים . ייתכן שהביטוי העברי "כרת ברית , " מלשון כריתה , מחזק דעה זאת . רקע משפטי כזה מדגיש את המחויבות המוחלטת שתובע אלוהים מנבחריו , תחילה מאברהם ואחר כך מצאצאיו , אבל אין הוא מביא בחשבון את יחסי הגומלין בין המרכיבים השונים של הסצינה . 

תמונת הפגרים המבותרים שעופות הטרף עטים עליהם משמשת כעין 6 ו הטרמה חזותית של העתיד המחריד שחושף אלוהים במעמד זה . אברהם רואה כביכול בחדות את השברים והפגעים הממתינים לצאצאיו רגע לפני שנופלת עליו תרדמה , רגע לפני שאלוהים מבשר לו על גלותו העתידית של העם במפורש , בחלום מטריד . הוא חש "אימה חשכה גדולה" ( התחביר המוזר מעצים את תחושת האימה , ( אימת ארבע מאות שנות עבדות בארץ נכר , דרך מאבקו לגרש את העיטים המבשרים רעות . " פגרים " היא בדרך כלל מלה שבה מתארים גוויות אנושיות . האם  הופעתה כאן מציינת שמדובר בחיי אנוש ? אבי האומה נרדם רק כדי לגלות שהגבולות בין חלום למציאות מטושטשים , שכן חלומו מסויט בתחילה ממש כמו המראה שקדם לו . (אילנה פרדס, הביוגרפיה של עם ישראל : ספרות ולאומיות במקרא, רעננה,  מכון ון ליר בירושלים הקיבוץ המאוחד ,  2001, 18 - 19)