שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ -שופטים טז/ יונה ארזי

אנדריאה מנטניה יצר את העבודה  `שמשון ודלילה` בערך ב1505 ( 48X37 ס"מ, נשיונל גלרי בלונדון), ולה מאפיינים מיוחדים ובלתי צפויים. רוב ההצגות האומנותיות של שמשון ודלילה מזוהות בדרך כלל עם דמות אישה הגוזרת את שערותיו של גבר ישן. (התיאור הזה אינו נאמן למקרא, שם היא קוראת לאיש שגוזז את שערות שמשון, אלא בהשפעת יוספוס, כפי שהדבר אינו נובע מהטקסט המקראי שופטים פרק טז. )
כאשר נוספים ליצירה אלמנטים יחודיים נוספים מעבר למה שנאמר בטקסט, עולות כמה שאלות על הסיבות לכך. למשל, מה משמעות המעיין הנובע מסלע לתוך אגן או אמבטיה? מה עושה כאן גפן מטפסת המלפפת את גזע העץ ואת הסלע? אלמנטים אלה אינם נמצאים בספור המקראי. וגם אינם נמצאים אצל יוספוס פלביוס ב`קדמוניות היהודים`. האם יש מקורות איקונוגרפיים אחרים שמקשרים את הציור לקטעים מקראיים שונים כמו – משלי פרקים ה וז`?
למשל : משלי פרק ה 
————————–
טו) שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ:
(טז) יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי מָיִם:
(יז) יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ:

 יצירתו של מנטניה היא  אלגוריה ספרותית מזוקקת, תחבולה ספרותית שמהווה בעצמה פרשנות, הניזונה מפרשנות ימי ביניימית מסובכת, אולי אפילו ניזונה מהמדרש היהודי ואיכשהוא חילחלה למרבה המוזרות לפרשנות נוצרית.
הציור נראה כמו קמיע שנהבי, בטונים אפורים צהבהבים, צוייר על בד, הרקע דמוי השיש מכוון ליצור אוירה של חפץ קלסי עתיק. זה ציור היסטורי, במקרה זה ציור תנכ"י. 
הסיפור המקראי מתאר איך שמשון בן לשבט דן אויב ותיק של הפלישתים נוטרל על ידי תאווה. קשריו עם נשים פלישתיות ועם זונות (איכשהו הטקסט המקראי נוקט לשון לא ברורה ביחס אליהן) מציגים את שמשון כגבר שתשוקותיו עולות במשקלן על כוחו כגיבור. הפלישתים המתוסכלים שכרו את ה`פאם פאטאל` דלילה כדי ללמוד מה סוד כוחו הגדול. דלילה למדה לבסוף (בנסיון הרביעי) ואחרי שהוצע לה המון כסף, ששמשון הוא נזיר מלידה, שמחוייב בשבועה לאלהי הוריו לעולם לא לספר את שערו, לא לאכול מזון טמא, אבל באופן מוזר מותר לו להתרועע עם זונות, בילוי חביב על שמשון …
בתמונה – שמשון שרוע בין רגלי דלילה: (שופטים פרק טז (יט) `וַתְּיַשְּׁנֵהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ` בתנוחה מפורשת; ידו מצביעה על חלציו – עם מחשוף מכוסה בחלקו, דלילה גוזזת את מחלפות שמשון ובידיה מספרים הדומים למספרי גוזזי כבשים; אולי כסימבול למיניות שלה ולביצועיה המיניים – לכידה במספרים. וכך היא משמידה את כוחו העל אנושי שהיה ממוקם באופן פלאי ומאגי בשערו. אין זה מפתיע שבמזרח הקרוב – חיתוך השיער ובמיוחד הזקן, היה מעשה משפיל של אובדן הגבריות ומקביל לסירוס. 


מבחינת המלומדים המיזוגניים (שונאי נשים ) ופרשנים בני ימי הביניים שחשבו על סירוס, ראשו ממוקם בדיוק במקום האנטומי הנכון של כוחה של דלילה. 

העץ – כנראה מייצג את שמשון – המוקף על ידי גפן שפריה מסמם ומטשטש כמו שנאמר בשיר השירים "כי טובים דודיך מיין"(א ב) . עצי אלון מייצגים בדרך כלל חוזק ונאמנות אבל עץ זה (שמשון, אלון) הגפן מלופפת עליו כמו שיער. הגפן היא רמז נוסף לנזירותו של שמשון.

 
הסרקופג – מסמל את איסור הטמאותו למתים – אבל גם את מותו שלו הקרב ובא. 

המים – שמקורם כנראה מעיין או פלג בסלע, הנשפכים לאמבטיה המזכירה סרקופג (ארון קבורה) ולו טבעות אחיזה בצדדיו. מי החיים של שמשון נשפכים היישר לתוך ארון קבורה. 
המים הנשפכים מהמעיין לתוך התעלה והסרקופג מעשה ידי אדם, מזכירים את הפסוק במשלי ה 15-18 : "שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ: יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי מָיִם: יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ"

הרבה פרשנים (נוצרים ויהודים – למשל האלשיך) מסכימים שהפסוק מטיף נגד בזבוז אנרגיות מיניות ללא אבחנה…אפילו המים כאן ביצירתו של מנטנייה נשפכים לאדמה בגובה הרגל של שמשון לפני שהם זורמים ימינה … ממש סימולציה של הפסוק במשלי. 
ועוד, גברים מוזהרים במשלי ה` ד כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ: וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת: רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת שְׁאוֹל צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ: החרב הם המספרים כמובן, והרמז למוות הוא הסרקופג.
המוות נרמז גם בהבעת פניו של שמשון כמי שכבר שקוע בשינה ארוכה ונצחית. 
הקטע ממשלי מרחיב גם את הציפיה והרצון שאחריתה של האשה הלא מוסרית תהייה מרה וקשורה בקשירה – וזה נרמז בגפן הלופתת את עץ האלון, ומקבילה לקשירת שמשון על ידי הפלישתים, וגם מתחברת לכל אמצעי הקשירה עליהם הוא מדבר עם דלילה. כמו שהיא קשרה אותו – כך היא תקשר, בין כה וכה היא קשורה בעוונותיה –
עֲווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ:(כג) הוּא יָמוּת בְּאֵין מוּסָר וּבְרֹב אִוַּלְתּוֹ יִשְׁגֶּה: (משלי ה כב)
מדובר אם כן בתמונה ריאלית/סמלית התמונה שתוכנה נשען על שופטים פרק טז, ומשלי ה` ו-ז`. כהסבר ציורי וגרפי כפול של הטקסטים בשני מקורות אלו. (כנראה המזמין של היצירה היה הבישופ לודוביקו גונזגה.)

על גזע האלון חרותה כתובת מרתקת: Foemina Diabolo Tribus Assibus Est Mala Peior משל מיזוגני עתיק מהמאה ה-14 שפירושו בתרגום חופשי: כשאישה היא רעה, היא יותר גרועה מהשטן – אישה רעה יותר גרועה מהשטן. יכול להיות שהמזמין ביקש ממנטנייה שירשום זאת על גזע העץ. 

שמה של דלילה יכול להקרא באופנים רבים – השורש ד.ל.ה יכול להיות במשמעות של להעלות מים – ואז הציור של מנטניה כל כך מתאים – 
כמו כן גם הדליה – תליה – קשירה וכו`. בציור שערו של שמשון אינו תלוי כבר – התלתלים נעלמו, אבל הגפן תלויה והענבים התלויים ממנה מרמזים על דלילה , אבל גם על נזירותו של שמשון. כפי שהאלון מרמז עליו. 
ואולי – מדללת – מחלישה – כמו במדרש. בקיצור פאם פאטאל סטריאוטיפית ומסוכנת. 
וההקשר החזק מכל הוא הפסוק משיר השירים ז` :  (ו) רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים: (שיר השירים ז)הפסוק הזה ממש מתאר את שמשון כמלך אסור ברהטים. בזיקה לשרש דלל-דלה;  במשמעות של בעלת תלתלים תלויים ויורדים.י` זקוביץ (חיי שמשון [שופטים יג ט-טז]: ניתוח ספרותי-ביקורתי [ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 1982], עמ` 182-183), מוצא קווי דמיון בין שיר השירים לבין סיפור חיי שמשון, ומפרש לאור שיה"ש ז 6 את השם דלילה מלשון דלה, מחלפות שער, וטוען שלפנינו מדרש שם על-פי מלה נרדפת, שהיא לדעתו במקרה זה מסכת, שהיא מקלעת או נוּל אריגה. 

 
 

 
 
 
 

 

Facebook
Twitter
LinkedIn