רקוויאם לאיזבל- מלכים ב ט /יונה ארזי

וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ וַתֵּיטֶב אֶת רֹאשָׁהּ וַתַּשְׁקֵף בְּעַד הַחַלּוֹן: (מל"ב ט )

אחרי מות הגבורה של אחאב בקרב אפשר היה לחשוב שגם איזבל נעלמה. אבל לא. היא לא נעלמה. את ההאשמות הכי נוראות כנגדה משמיע הסופר המקראי לקראת מותה.  אחאב מת, וכך גם בנם הבכור של הזוג.  מי ששולט כעת הוא הבן השני יורם. למרות שיש מלך מכהן אחד מבני הנביאים – לא אלישע – מושח את יהוא  מפקד בצבא  ומכתיר אותו למלך כדי להכחיד ולשרש את בית אחאב. 
 וְהִכִּיתָה אֶת בֵּית אַחְאָב אֲדֹנֶיךָ וְנִקַּמְתִּי דְּמֵי עֲבָדַי הַנְּבִיאִים וּדְמֵי כָּל עַבְדֵי יְהֹוָה מִיַּד אִיזָבֶל: וְאָבַד כָּל בֵּית אַחְאָב וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל:  וְאֶת אִיזֶבֶל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל וְאֵין קֹבֵר …(מל"ב ט)

המלך ויהוא נפגשים בשדה הקרב והמלך שואל – הֲשָׁלוֹם יֵהוּא? ויהוא עונה לו מָה הַשָּׁלוֹם עַד זְנוּנֵי אִיזֶבֶל אִמְּךָ וּכְשָׁפֶיהָ הָרַבִּים:  אנחנו פוגשים כאן בפעם הראשונה לא נסיכה צידונית אלא זונה ומכשפה.  אם חשבנו שמדובר במלחמות הבעל ויהוה – הרי שהמקרא מדביק לאיזבל חטאים "חדשים" – ללא ציון עובדות מדוייקות. אחרי הדברים האלה יהוא  רוצח את יורם ומשליך את גופתו באדמת נבות.

זנוני איזבל וכשפיה הרבים – אלה הם הקשרים שהמקרא עושה שוב ושוב בהקשר לעבודת אלילים. למשל, בהושע א` , שם עבודה זרה מקושרת עם זנות.: (ב) תְּחִלַּת דִּבֶּר יְהֹוָה בְּהוֹשֵׁעַ פ וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי  זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי יְהֹוָה: הנביא הושע מצווה לשאת אישה זונה מעשה המסמל את הסטיה התיאולוגית ממנה חרדה כל כך  הדת המקראית. אבל לאורך הדורות איזבל לא נאשמת אך ורק בעבודה זרה – מה שאינו מוזר, הרי היא נסיכה צידונית –  היא נחשבת גם לזונת שומרון, אישה שטופת זימה של מלך נרגן.  ב – 1938 כיכבה בטי דייוויס בסרט איזבל שם האישה הפתיינית ההרסנית – פאם פאטאל – גוררת את הגבר לחורבנו. מה שמראה שהדמויים המקראיים העתיקים המשיכו וממשיכים להתקיים ,למרות שהמקרא אינו מספק כל עדות לכך שאיזבל הייתה  רעיה לא נאמנה במשך חיי בעלה. ובכלל.  למעשה היא אישה נאמנה ומסורה (לפי אמות המידה שלה) ובת זוג תומכת ….ובכל זאת, למרות שהניאוף בו היא מואשמת איננו מבוסס תכונה זאת  נדבקה אליה מאז ועד עולם.

איזבל עצמה מופיעה שוב בדפי התנ"ך – בסצנת מותה. יהוא כשדם יורם על ידיו שועט במרכבתו ליזרעאל בכוונה לחסל גם את איזבל. באופן אירוני – זאת שעתה היפה ביותר. היא מבינה שיהוא  נמצא בדרכו לשחוט אותה אך היא אינה נמלטת. במקום זאת היא מתאפרת ומסדרת את שערה,  ומשקיפה מבעד לחלון.  הפרשנים המסורתים  (למשל – רד"ק ורש"י) מסבירים שהיא עושה את כל זאת כדי לפתות את יהוא , לזכות בתשומת לבו כדי להפוך לחלק מהרמונו של המלך החדש – וכך להציל את חייה. זאת כמובן פרשנות שמושפעת מהמילה `זנונים` המודבקת לאיזבל. ומציגה אותה כבוגדת וכזונה. לפי גישה זאת איזבל היא אישה נחש המשילה עורה – ומשנה את פרצופה כדי לזכות בהנאות החצר המלכותית  ובביטחון אישי.

איפור עיניים וסידור שער אכן נכרכים בתנ"ך בהקשר לפיתוי נשי –

בישעיהו – גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נטוות נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה:[1] ; בירמיהו – כִּי תִקְרְעִי בַפּוּךְ עֵינַיִךְלַשָּׁוְא תִּתְיַפִּי מָאֲסוּ בָךְ עֹגְבִים נַפְשֵׁךְ יְבַקֵּשׁוּ:[2], או – ביחזקאל- וְהִנֵּה בָאוּ לַאֲשֶׁר רָחַצְתְּ כָּחַלְתְּ עֵינַיִךְ וְעָדִית עֶדִי:[3] ובמשלי –  לִשְׁמָרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה: (כה) אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ וְאַל תִּקָּחֲךָ בְּעַפְעַפֶּיהָ: (כו) כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד:[4]

כל הפסוקים הללו מתארים אישה הצדה גבר תמים  למיטת ניאוף. במקרה של איזבל האיפור הוא הרבה יותר מנסיון להדגיש את העיניים , איזבל חוגרת את הנשק הנשי כשהיא יוצאת לקרב האחרון על חייה.  מדובר באישה לוחמת הצובעת את פניה ב`צבעי מלחמה` והיא יוצאת למלחמה בדרך היחידה אותה היא מכירה.  אלה גם צבעי הסוואה – מסווים את הפחד שוודאי אוחז בה.  כשתמות – היא רוצה למות  במיטבה המלכותי, היא בשליטה, בוחרת איך תוקפיה יזכרו אותה.

המעשה השלישי שלה  – לפני מותה בידי יהוא  הוא "ותשקף בעד החלון" –  המחבר הדויטרונומיסט עם  מציב אותה בפוזיציה של אם סיסרא, וכך הוא יוצר את ההקשר הרצוי לו עם אימו של מפקד צבא האויב שהובס על ידי דבורה וברק, בעצם על ידי אישה – יעל.  אמו של סיסרא  מצפה לשובו עטור נצחון מהקרב –בנות לווייתה מספרות לה שהוא מתעכב כי הוא אונס את בנות ישראל :

בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו:(חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ:הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָל:[5]

לאמיתו של דבר – כשהשיחה מתנהלת בבית אמו – סיסרא כבר מת. ברקתו נעוצה היתד אותה תקעה יעל.  גם מיכל, אשת דוד המלך –מביטה בעד החלון בעודו מפזז ומכרכר לפני ארון הברית המובא במסע ניצחון לירושלים. "ותבז לו בלבה". מיכל לא מבינה את האופוריה האוחזת בדוד ובקהל  וכל שהיא חשה זה כעס על דוד המתחבר להמונים. דורות לאחר מכן, גם איזבל משקיפה בעד החלון במעשה המעלה באוב את אם סיסרא ואת מיכל, שתי נשים `לא פופולאריות` בעיני  המספר המקראי.  

דמוי האישה בחלון רומז גם לאלות הפריון. תועבת המספר שלנו, ומוכר בכל המזרח. ולא מקרה הוא שלאחר האפיזודה בה בזה מיכל לדוד מעיר המספר המקראי שלמיכל לא היו בנים.

ממצאים של לוחות שנהב קטנים  מתקופת הברזל בהם מוטבעת דמות אישה המביטה בעד החלון נמצאו בחורסאבאד, נמרוד, ובשומרון – ביתה הנוסף של איזבל.  כך שבוודאות יש קשר בין האשה הצופה מבעד לחלון לאלה  שכנראה לא אבד במהלך הדורות.  איזבל  מוצגת כאישה חסרת ישע – מנותקת מכוחותיה הדמוניים – אמנם היא מביטה מהחלון כמו דמויות האלות שבתבליטים אבל מי שפעיל כאן הם הכוחות הפטריארכליים שלא נותנים לה סיכוי.

ואולי –  איזבל  מביטה `מלמעלה` על הסיטואציה, מה שנותן לה לרגע תחושה של שליטה.  ניצבת על המרפסת, המלכה אינה שותקת.היא מקנטרת את יהוא – ומזכירה לו שזמרי הבוגד שלט רק שבעה ימים לאחר שרצח את אלה, דבריה החריפים מבטלים את הנסיונות הפרשניים להציגה כמפתה. איזבל אינה חוששת להציג את יהוא כבוגד וכרוצח.

יהוא מצווה לקבור אותה – לא כמלכה ולא כאשת מלך, אלא כבת למלך זר. זוהי `מכה` נוספת של הסופר המקראי שדוחה את הדמות המלכותית הזאת לשוליים.  אבל כשבאים לקבור אותה – זה מאוחר מידי. נבואת אליהו התגשמה.

ובכל זאת, למרות שנבואת אליהו התגשמה – פעולותיה האחרונות של איזבל לפני מותה מלאות בהדר מלכות. כאן היא כבר אישה קשישה לא פתיינית, כפי שהפרשנים מפנטזים . כבת מלך, אשת מלך, מלכה, אם, ורעיה, סבתא וחותנת היא יודעת משהו על פוליטיקה ומבינה את הרווח שיהיה ליהוא מהריגתה.  המלכה המטרונית  המודחת יכולה להוות מוקד משיכה לגורמים חתרניים בחצר יהוא, ולכן אין לה שום אשליות בנוגע לגורלה.

מבחינת הסופר הדויטרונומיסטי האחראית היחידה לחטאי אחאב זאת איזבל, ולראיה – מות הגבורה של אחאב ניצב איתן במרכבתו. אחאב נכשל בשל `אישה רעה` , היא איזבל המושמצת שעליה הושמו כל חטאי  העבודה הזרה של אנשי ישראל. כל מילה בטקסט מגנה אותה, איזבל היא אישה שמדברת גלויות בימים בהם הנשים נטולות מעמד, זרה בארץ שונאת זרים, לא היה לה כל סיכוי מרגע בואה ליזרעאל, עובדת אלילים שנצבת בחזית המלחמה ביהוה האל הזכרי האחד, רוצחת, ששולחת ידיה בענייני המדינה, מכשפה וזונה.  ובכל זאת – יש בה משהו במלכה העתיקה,  אפשר לראות בה אישה נחושה, המשתווה בעוצמתה רק לאליהו, נאמנה למסורת ולמנהגים שלתוכם גדלה,  וגם לבעלה.  חיתה את חייה לפי תפיסותיה – ומתה באצילות.

הפסוקים מספר משלי פרק ז מדברים המספר המשקיף מחלונו ורואה את הנער חסר הלב ניצוד על ידי האשה הזרה האורבת לו….כל המוטיבים של הפתוי מתקיימים בקטע – ההשקפה בעד החלון,האשה המפתה נצורת הלב והנער חסר הלב. כמה הרבה לב אין  בסצנה…

לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה
כִּי בְּחַלּוֹן בֵּיתִי בְּעַד אֶשְׁנַבִּי נִשְׁקָפְתִּי,
 וָאֵרֶא בַפְּתָאיִם אָבִינָה בַבָּנִים נַעַר חֲסַר לֵב-
 עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ וְדֶרֶךְ בֵּיתָהּ יִצְעָד,
בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה,
 וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב...

 

 

בתמונה : לוח שנהב שנמצא בצפון סוריה, מוטיב נפוץ שמופיע על שנהבים פניקיים, האישה בחלון מייצגת את האלה עשרתרת או האשרה המקראית, יתען שהדמוי הנפוץ הזה הווה השראה לתאר את איזבל, מביטה מבעד לחלון אל יהוא הבא להרגה.

 

לוח שנהב שנמצא בשומרון, (התמונה – רשות העתיקות)

 

[1] ישעיהו פרק ג פסוק טז

[2] ירמיהו פרק ד פסוק ל

[3] יחזקאל פרק כג פסוק מ

[4] משלי פרק ו  

[5] שופטים ה כח – ל

 

Facebook
Twitter
LinkedIn