כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא -ישעיהו ו/יונה ארזי

א) בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת  הַהֵיכָל:

(ב) שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף:

(ג) וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהֹוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:

(ד) וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן:

(ה) וָאֹמַר אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב כִּי אֶת הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי:

 ברגע הרעש  אולי באותו רגע בו עוזיהו המלך מבקש לראות את כס הכבוד בקודש הקדשים – אותו רגע שהרעיד את סיפי המקום הקדוש רואה ישעיהו את אדני יושב על כסא רם ונשא וכבודו ממלא את ההיכל – להבות האש נדמות לו כדרקוני אש שרפים מעופפים  הלוחשים קדושש קדושש קדוששש – ואילו הוא – פיו נדם, ואינו אומר קדושש קדושש כשהוא מבין את גודל המעמד הוא נבהל שמא ייענש…

***
כל עסקיו של הקב"ה הם בקדושה, כך המדרש. דיבורו בקדושה,קילוסו בקדושה,  הלוכו בקדושה חשיפת זרועו בקדושה, ישיבתו בקדושה שנאמראלהים ישב על כסא קדשו (תהלים מז ט) , בדי הרבה מקומות במקרא מתואר כס המלכות האלהי – ירמיהו (יז)מדבר על כסא כבוד מקום מקדשנו, ומזמר יא בתהילים מתאר ממש את ה` בהיכל קדשו – ד) יְהֹוָה בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ יְהֹוָה בַּשָּׁמַיִם כִּסְאוֹ עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם:  המבט של `הכל צפוי` בוחן את בני האדם נתיני המלך העליון. ב`מגילת האש` ביאליק הופך את המבט הבוחן הזה למבט שורף, כמו השרפים המעופפים בהתגלות לישעיהו המהווה קדימון מצמרר למה שעשוי להתחולל בעתיד. מופע האש ההתגלותי הוא רק דוגמא זעירה לעוצמות החורכות האלוהיות.

כסא הכבוד הוא בריאה מיוחדת שנבראה בין שאר בריאות קודם שנברא העולם. לכסא הכבוד יש מקום של כבוד בין התורה התשובה, גן העדן והגיהנם. ושמו של משיח ובית המקדש. [1]

 

 בית כסא, בית הכבוד

אז מה קרה לכסא הכבוד שהפך לבית כסא ובית הכבוד?

במשנה, מסכת תמיד, (פרק א א) מסופר מה עושה כהן שנטמא –הוא מגיע לבית הטבילה ומדורה היתה שם ובית כסא של כבוד – ומה היה כבודו? שאם היה שם אדם היה נעול ואם הוא פתוח – אות הדבר לכך שאין שם אדם.

הכבוד האנושי והפרטי נכרך בתא שירותים נעול ששמו בית כסא של כבוד. 
המשנה  מעבירה את משמעות הכסא והכבוד מהמקום האלוהי הרם והנשא למקום האנושי הפרטי והאינטימי.

 

יהי רצון שיכבשו רחמי את כעסי.

בלבה של סוגיית הכעס האלוהי, לאחר שהחכמים בתלמוד כבר קבעו שהקב"ה מניח תפילין, ואף ידעו לומר מה מכילים בתי התפילין הם שואלים על תפילתו של הקב"ה. יש קשר מצלולי בין תפילה לתפילין, אבל יותר מכך אפשר לומר שהחכמים מתעקשים  שאדון העולם יעשה את אותן הפעולות שהם עושים והמזהים אותם כיהודים – כדי שההזדהות עם עמו המושפל  תביא אותו להקים  מחדש את הברית המרוסקת ביניהם.

 אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: 
יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי, 
ויגולו רחמי על מדותי, 
ואתנהג עם בני במדת רחמים, 
ואכנס להם לפנים משורת הדין.(בבלי ברכות דף ז)

 
האם זאת תפילתו של  של האל החוזר בתשובה שבאה לכפר לכאורה על הפרת הברית ? האם  הוא עדיין לומד חזור ושנן את המשנה בברכות שאין מידותיו רחמים אלא גזרות,  אך טרם הפנים? האם הוא מודע לכך שחמת כעסו הפכה את כסא הכבוד לבית כסא של כבוד?

 

אלהים בועט בכסאו

ביצירתו `מגילת האש  – מאגדות החורבן` מפליא  חיים נחמן ביאליק לתאר את רגעי התפרצות הזעם והכעס של האל המתפלל הזה.  – 
הִנֵּה הוּא אֵל נְקָמוֹת, הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ. 
שָׁלֵו וְנוֹרָא הוּא יוֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא אֵשׁ בְּלֵב יָם הַלֶּהָבָה. …
 וְהוּא שָׁלֵו וְנוֹרָא יוֹשֵׁב וּזְרֹעוֹתָיו נְתוּנוֹת עַל-לִבּוֹ.

מַרְחִיב לֶהָבוֹת בְּמַבָּט עֵינָיו וּמַעֲמִיק מְדוּרוֹת בְּנִיד עַפְעַפָּיו.

 הָבוּ לַיָי, דּוֹהֲרִים דּוֹלְקִים, הָבוּ לַיָי מְחוֹל לַהַט וָאֵשׁ!

ים להבות , מדורות, מחול להט ואש  –  ביטוי ביאליקי לא בלתי  מחובר למקורות. אגדת  האל המתפלל  היא שיאה של הסוגייה העוסקת בכעס האלוהי , כמה זמן נמשכת התפרצות הזעם  ואיך אפשר להפסיק אותה או להסתתר עד יעבור זעם.

 מה קורה לכס הכבוד , כסא האש בלב הלהבה?    הזהו כס הכבוד המסמל את השליטה האלהית בעולם, את הברית שכרת האל עם עמו  -או שהאל עצמו בעט בכסאו וניפץ לרסיסים את כתרו.

 ברגע תודעתי זה של חורבן –  הופך כס הכבוד לבית הכבוד ולבית הכסא.

 ואולי  ביאליק הצעיר, בן ה 18 הכותב מישיבת וולוז`ין והיוצא לשדה בערב שבת ומקדש את הטבע  – מקים מחדש בהתגלות אוניברסלית את כס הכבוד :  

: קדוש קדוש! ירעש ה`תפוח בעצי היער` ; קדוש קדוש! ינתר ויקפץ הזמיר על בדי הגפן ; וקדוש קדוש קדוש! יענה הד קולם בלבי פנימה…

 

 

[1] (בבלי פסחים נד א)

 

Facebook
Twitter
LinkedIn