ישעיהו סוף טייק 2 | יונה ארזי

מה יש לומר על החטיבה המקראית המכונה ישעיהו?

פגשנו כאן מערכת מורכבת כואבת ומשוגעת שיש לכותבי הטקסטים הישעיהואים עם עצמם. המפגש לווה בתחושת סחרחורת מטורפת הנעה חליפות בין חורבן לגאולה בין אהבה לשנאה בין קללות ובין ברכות. 
איך נתפסים בעיני הכותבים את מגילות ישעיהו השונות – אירועים היסטוריים – או בעצם איך הם תופסים את החיים. מהי עמדת היסוד שלהם כלפי החיים האלה – הרצופים מלחמות, סבל, שכול, ומראות אימה שאי אפשר להם להיראות?
התחלנו את פרוייקט 929 בלימוד של חמשת חומשי תורה ולא חזרנו אליהם כמנהג. בשל שיטת הפרק היומי – הפלגנו קדימה; וזאת השעה להתבונן מעט על השיטה הזאת ולציין בצער שהיא מעודדת שטחיות, קריאה מהירה, מקדמת הערה מתחכמת או משהו אישי איזוטרי – ומייד – קפיצה לפרק הבא. וכך פרק אחר פרק. כאשר אנו יודעים שהקריאה המסורתית בתורה מלווה כמובן בהפטרות, שהבטוי `סיפור מההפטרה` – מעיד על נידחותן. 
***
עד שהגענו לישעיהו. והבנתי שכל התורה כולה נכתבה מול ישעיהו. הוא מעבר האחד והתורה מהעבר האחר . האידיאלים, הערכים, החוקים והמשפטים של יהוה – הגיבור הספרותי של התורה, מותזים על הלומד/ת בעירבוביה היסטרית של קללות ואיומים מצד אחד, ושל ברכות ואיחולי שפע מצד שני. המטאפורות העיקריות לקוחות מחיי המשפחה – יחסי בעלות אלימה בין בעל לאישתו, כאשר הגיבור שלנו גם כאן מתחפש לעיתים לאישה ואם – לא שזה מצליח לו כל כך. הסביבה האלילית ממשיכה להתקיים ומתוך הלאו אליה – אני שומעת הן מאד חזק. יהוה לבדו – כפרוייקט של עצמו נתון לאובססיות ולהתקפי זעם בעוצמות מרחיקות.
הפרוייקט של התורה מולבש ומדובר במטאפורות אנושיות מעולם הזוגיות והמשפחה – ונראה שהתורה עומדת לה מבויישת בקרן זווית אחרי יחסי הPR שעושים לה הישעיהואים למיניהם..
ועם מי מזדהה הקורא ? עם השורות הלהוטות הרודפות זו את זו במרוץ אינסופי שמגיע למפגש עם פגרי האנשים הפושעים – או שמא עם הקהילה שאולי שמעה בזמנה את קטעי הנאומים המוטחים בפניה – אבל קולה אינה נשמע כלל? כך שהאפקט המצטבר של פרק לימוד יומי יוצר סאגה של התעללות רגשית.

** תודה לעפרה על השותפות בכתיבה.

Facebook
Twitter
LinkedIn