מנצפ"ך צופים אמרום – יחזקאל לג | ארי אלון; עריכה יונה ארזי

"בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל", כך פעמיים ביחזקאל. מעניין לראות מה קורה לצופה ולצופים בכלל כשהם מגיעים לתלמודים ולמדרשים.  הנבואה הגיעה לקיצה עם חגי זכריה ומלאכי אחרוני נביאי שיבת ציון – האם לומדים  על  הנבואה ו"על הדרך " עוסקים בעצמם, בסמכותם ביכולתם לחדש מתוך חופש יצירתי. שאלות שגם היום מעסיקות לומדות ולומדים  רבים.

מזמינה ללימוד סוגיה העוסקת בכך,– בהובלתו של ארי אלון.

א.    מנצפ"ך צופים אמרום/בבלי מגילה ב א

 אמר רבי ירמיה ויש אומרים רבי חייא בר אבא: מנצפ"ך צופים אמרום.

– והרי כתוב: (ויקרא כ"ז):" אלה המצות" –  שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה!

ועוד, הרי אמר רב חסדא: מ"ם וסמ"ך שבלוחות [דף ג עמוד אבנס היו עומדין?

– כן, כך היו, ולא ידעו מה באמצע תיבה ומה בסוף תיבה.

ובאו  צופים  ( הם הנביאים ) והתקינו: פתוחין באמצע תיבה וסתומין בסוף תיבה. –

ובכל זאת – `אלה המצות` – שאין נביא עתיד לחדש דבר מעתה!

– אלא שכחום וחזרו ויסדום. (בבלי מגילה ב א)

את האותיות  הסופיות מנצפ"ך שהן חמש האותיות שיש להן אותיות סופיות.  "אמרו" או המציאו הצופים הם הנביאים. כך אומרים רבי ירמיה ורבי חייא בר אבא.

א ב ל – הרי האותיות קדמו לתורה, התורה היא שילוב של  אותיות. העולם נוצר מאותיות ולאותיות יש ישות בפני עצמן. והנה יש פה אמירה מאד מעניינת שה`פטנט` הזה של חמש האותיות הסופיות, זאת יצירה של הצופים – נביאים.

כזכור, לפי האגדה התלמודית במסכת מנחות שכשמשה עלה למרום הוא מצא את הקדוש ברוך הוא יושב וקושר כתרים לאותיות, אז  מדוע אומרים , ש`מנצפ"ך צופים תיקנו`? הרי יש לנו אגדות שמהן עולה שכבר בלוחות שמשה קיבל  אז בסיני  הייתה מם סופית?

רש"י מציין שהצופים הם "נביאי הדורות" – ועצם זה שהוא מציין זאת מראה שהוא תהה מדוע לא נאמר  נביאים אמרום.

ב . הלכה למשה מסיני

  הירושלמי סבור אחרת:

משם ר` מתיה בן חרש אמרו : מנצפ"ך הלכה למשה מסיני.

מהו מנצפ"ך? ר` ירמיה בשם ר` שמואל בר רב יצחק :מה שהתקינו לך הצופים.

מי הם אלה אותם צופים?

 מעשה ביום סגריר שלא נכנסו חכמים לבית הוועד ונכנסו התינוקות.

 אמרו התלמידים: מה נעשה בבית הוועד , שלא נתבטל…

אמרו : מהו זה שכתוב מ"ם מ"ם נון נון צד"י צד"י פ"ה פ"ה כ"ף כ"ף ממאמר למאמר מנאמן לנאמן מצדיק לצדיק מפה לפה מכף ידו של הקב"ה לכף ידו של משה וסיימו אותן חכמים ועמדו כולן בני אדם גדולים.

אמרו :  רבי ליעזר ורבי יהושע יצאו מהם.  (ירושלמי מגילה עא טור ד /ה"ט)

 ר` מתיה בן חרש אומר –  מנצפ"ך זאת הלכה למשה מסיני,  יכול להיות שיש כבר פה מסורות שונות שמנסות להתחבר, הצרוף `הלכה למשה מסיני` הוא צרוף מוכר מאד לכולנו, יחסית למוכרות שלו אינו מופיע הרבה פעמים. ש כמה דברים שביחס אליהם אין לנו שום מקור מפורש בתורה ויש מסורת שהם הלכה למשה מסיני. הדוגמאות הקלאסיות קשורות לתפילין. כמו שתפילין שחורות הן הלכה למשה מסיני, באופן כללי הלכה למשה מסיני אלו דברים שמשה קיבל בעל פה  מאלוהים בסיני ולכן זה לא חלק מן  התורה שבכתב. זזאת מסורת שמשה קבל ישירות מפי הגבורה והוא העביר את זה הלאה.  ומה שחשוב הוא  שהלכה למשה מסיני אינה ניתנת ללהלמד מכל אחת מהמידות שהתורה נדרשת. כל שאר הדברים אפשר  ללמוד מקל וחומר. מגזרה שווה, או ממידות אחרות ,  אבל דברים שהם  הלכה למשה מסיני – משה קבל אותם  כפי שהם.

ובכן, יש לנו שתי גרסאות שונות, שתי הצעות שונות לגבי המקור של מנצפ"ך:

לפי הירושלמי כלומר  לפי מתיה בן חרש בירושלמי, מנצפ"ך זה הלכה למשה מסיני, כשמשה קבל את התורה בסיני היתה לו מסורת שיש אותיות סופיות כפולות דווקא לחמש האותיות אלה.

לפי הבבלי הצופים חדשו את עניין האותיות הסופיות. אפשר לגשר על פני הסתירה ולהגיד שהיות ומשה הוא גם כן נביא אז משה הוא הצופההראשון.

 הירושלמי מספר על יום סגריר שבו לא הגיעו החכמים המלמדים לבית הוועד ונכנסו התינוקות  שאמרו  שאם ביום סגריר המורים לא באו אז בואו נלמד כדי  שלא יהיה ביטול תורה.  בואו ונעשה מעצמנו בית ועד הם מציעים, ושואלים :  

שאלו למה דווקא בחמש האותיות האלה יש כפל?  והמציאו משחק:
 ממאמר למאמר

מנאמן לנאמן

מצדיק לצדיק 

מפה לפה

מכף ידו של הקב"ה לכף ידו של משה.

ממאמר  מתחיל במם וזה מסתיים במם, בנאמן זה מתחיל בנון וזה מסתיים בנון. אגב רואים איזה דברים יצירתיים יש כשהמורים שובתים והתלמידים מחליטים לעבוד?

הפרשן `קרבן העדה`[1] מסביר: מהו זה  שכתיב מנצפ"ך כפולות?  ממאמר של הקדוש ברוך הוא למשה למאמר של משה לישראל שלא היה בהם שינוי.  שכתוב `האלוהים יעננו בקול`, שלא שינה משה ואמר לישראל בלשון רבו. שהקדוש ברוך הוא נקרא האל הנאמן, למשה שנקרא נאמןשנאמר בכל ביתי נאמןמצדיק, שהקדוש ברוך הוא נקרא צדיק שנאמר צדיק יי בכל דרכיו, למשה שנקרא צדיק שנאמר צדקות ה` עשה וגו`. מפה של הקדוש ברוך הוא לפה של משה שנאמר פה אל פה אדבר בו. מכף ידו של הקדוש ברוך הוא ניתנו הלוחות לכף ידו של משה.

 בקצור כל אות ואות מהאותיות הסופיות משותפת לקב"ה ולמשה, ולכן הכפילות.

המסַפֵּר מתערב ואומר : אומרים  שרבי אליעזר ורבי יהושע היו מהם, זאת אומרת שמהתינוקות האלה צמחו לא פחות ולא יותר מאשר רבי אליעזר ורבי יהושע.

אז מי הם  הצופים? וכאן אפשר בהחלט לחשוב שהצופים החדשים ממשיכי משה – הם ה`תינוקות` רבי אליעזר ורבי יהושע.

***

בבבלי לא מרוצים מהאמירה שהצופים/נביאים חידשו משהו. והם מקשים :הרי כתוב `אלה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי[`2] כלומר, נאמר כבר `אלה המצות – שזה דיבור מקודד שאומר  שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. והתשובה היא : אכן, ידעו שיש אותיות פתוחות וסגורות אבל לא ידעו אם הן בסוף המילה או באמצע ובאו  צופים ותקינו פתוחין באמצע תיבה וסתומין בסוף תיבה.

וועדיין מקשים : בכל `זאת ,  סוף סוף `אלה המצות`?!  והתשובה  החדשה היא שבאמת אין נביא עתיד לחדש דבר מעתה  – אלא שכחום וחזרו ויסדום` (בבלי מגילה ב/ב)

 יש לומר ש70% מההלכות שאנחנו מכירים היום הן  חידוש פוסט מקראי. פה העורכים  מיתממים ואומרים :איך אתה יכול לבוא ולהגיד שהנביאים תיקנו את מנצפ"ך "והרי כתוב `אלה המצות` – שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. היתממות מדהימה.

ממתי הנביאים מחדשים? הגמרא מעלה את השאלה המיתממת הזאת שנמצאת  באופן סמוי בירושלמי. האם מנצפ"ך זה חידוש של הנביאים או שזה קדם לנביאים? במילים אחרות – אם באמת השפה העברית, האותיות העבריות הגיעו לנביאים ללא חמש האותיות הסופיות, הכפולות, הרי שלנביאים אין שום זכות לחדש את זה….

לפי העקרון של הלכה למשה מסיני  – כל דבר שתלמיד חכם עתיד לומר ביום מן הימים כבר ניתן למשה מסיני, ולכן אפשר ל`סגור את הבסטה` וללכת הביתה. למזלנו מיתוסים מתקיימים למרות ובגלל שהם עומדים בסתירה לכללים לוגיים; ולכן נשאלת השאלה איך אומרים שמנצפ"ך צופים אמרום הרי כתוב  שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה? זאת קושיה אחת, שאפשר להסתדר איתה.

אבל הקושיה הבאה היא הרבה יותר מוחצת:  

" ועוד הרי אמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין " – רב חיסדא מביא אגדה המשליכה אותנו ישר למתן תורה.

מה הבעיה עם המם והסמך? האותיות חרוטות על הלוחות, משני הצדדים,  כך שרואים דרכן את האור, אפשר להסתדר עם א, עם ב, עם ג, עם ד, עם ה, עם כל האותיות האחרות אבל ס ו-ם זה בעיה –  הם יפלו. אין להם על מה שיסמוכו. רב חסדא  אומר שמ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היועומדין. כשמשה קבל את התורה האותיות חרוטות על הלוחות, ואז משה הוריד את הלוחות כשהם  חרוטים משני הצדדים, יוצא  שיש בעיה עם  המם והסמך הם. מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין. …הנה ההוכחה שבזמן שהיו כבר לוחות היו כבר אותיות סופיות , זה לפני זמנם של  הצופים!  ולכן לא יתכן שהצופים המציאו את האותיות הסופיות.

כל הדיון על  `בנס היו עומדים` יוצא מתוך הנחה שהמם והסמך מבחינה גרפית הן חלולות, אם הן חרוטות הן צריכות ליפול, וצריך טריקים איך להחזיק אותן..

ועונים : כן, נכון כבר בזמן מתן תורה, היתה מם בצורה של מרובע סגור אבל הם לא ידעו איזה מ"ם לכתוב באמצע תיבה ואיזה מ"מ בסוף תיבה, יש פסוק בישעיהו פרק ט

(ו) <לםרבה> לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא דָוִד וְעַל מַמְלַכְתּוֹ … כתוב לםרבה המשרה, במם סופית, מם סגורה באמצע המילה. ואכן הם  אומרים שיכול להיות שהיה שלב שהיו אותיות כפולות אבל לא ידעו מה בסוף ומה באמצע. ומה החידוש של הצופים? באו  הצופים ותיקנו שפתוחין באמצע תיבה וסתומין בסוף תיבה. אכן ,  אלה המצות שאין נביא עתיד לחדש דבר מעתה, אבל גם זה חידוש! היו אותיות כפולות אבל לא ידעו מי באמצע ומי בסוף.

 מורגש יש פה מעין משחק בכאילו – כולם  יודעים מה המשחק פה,  החכמים מחדשים המון –  יש פה גישה שאומרת בואו נלך עד הסוף, בואו נעשה תרגיל, אין דבר חדש אחרי מתן תורה, או אחרי `אלה המצוות`. אפילו הנביאים לא יכולים לחדש, (ובינינו, הכל הוא חידוש); אולי משחק ואולי מבט פנימי על תהליכי חידוש. 

והמשך המשחק הוא- שאלה נוספת:  אמרת שהצופים תיקנו שהאותיות הסגורות יהיו בסוף והפתוחות יהי באמצע או בהתחלה, אבל  עדיין התשובה אינה מספיקה  כי עדיין הם חידשו פה!

והתשובה –  אלא שכחום וחזרו ויסדום.

 

ג . שכחום וחזרו ויסדום

הבטוי החשוב : " שכחום וחזרו ויסדום– מופיע פעמיים נוספות במסכת יומא ובמסכת סוכה. 

מה עוד שכחו והנביאים חזרו ויסדו?

נאמר: רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי, חד אמר: ערבה יסוד נביאים, וחד אמר: מנהג נביאים. תסתיים, דרבי יוחנן הוא דאמר יסוד נביאים, דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: ערבה יסוד נביאים הוא, תסתיים. אמר לו רבי זירא לרבי אבהו: האם  אמר רבי יוחנן כך? והרי אמר רבי יוחנן משום רבי נחוניא איש בקעת בית חורתן: עשר נטיעות, ערבה, וניסוך המים הלכה למשה מסיני! (דניאל ד) אשתומם כשעה אחת ואמר: שכחום וחזרו ויסדום
והאם  אמר רבי יוחנן כך? והרי אמר רבי יוחנן: שלכם אומרים אתם ?!, שלהם היא! ….   (בבלי סוכה מד עמוד א)

רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי, [3] חולקים זה על זה.

חד אמר: ערבה יסוד נביאים,

וחד אמר: מנהג נביאים.

מחלוקת חשובה.

 רש"י :  יסוד נביאים הוא – תקנת נביאים אחרונים חגי זכריה ומלאכי, שהיו ממתקני תקנות ישראל באנשי כנסת הגדולה.

 ודאי  שברמה של המחקר שואלים מהיכן כל ההלכות, אבל  גם התלמוד המסורתי מאד מודע לזה והם שואלים את עצמם מאיפה יש לנו את כל ההלכות האלה. פה כתוב יסוד נביאים אבל רש"י בשביל שלא להסתבך אומר שמדובר בחגי זכריה ומלאכי, שהם בעצם אחרוני הנביאים סוף נבואה ותחילת הלכה[4], אחרי חגי זכריה ומלאכי,  מתחילה תקופת הבניה, תקופת העשייה, עזרא נחמיה וזרובבל, הם כבר לא נביאים הם העושים.

 רבי יוחנן אומר שמנהג ערבה זה יסוד נביאים כלומר  משהו ראשוני . ואנשי כנסת הגדולה האלה שהם חגי זכריה ומלאכי הם תיקנו, יסדו את ההלכה של ערבה. לעומת זאת רבי יהושע בן לוי אומר מנהג נביאים.  יש פה הבדל מאד מעניין בין יסוד נביאים ובין מנהג נביאים.  מה רש"י אומר על מנהג נביאים?

רש"י  מנהג – הנהיגו את העם, ולא תקנו להם

והפאנצ` הבא  –  שואל רבי זירא את רבי אבהו – הרי יש מסורת בשמו של רבי יוחנן שערבה זה הלכה למשה מסיני ןאיך אתה אומר שרבי יוחנן אמר שערבה זה יסוד נביאים הרי יש לנו מקור שמיוחס לרבי יוחנן שלפיו רבי יוחנן אומר שערבה זה הלכה למשה מסיני??

שוב אותה בעיה.  מה שנאמר  לגבי מנצפ"ך,  אומרים עכשיו לגבי ערבה, כלומר, יש מקור שממנו עולה  שעשר נטיעות, ערבה, וניסוך המים הלכה למשה מסיני!  כך בונים סוגיה. אתה מוצא אמירה אחת של רבי יוחנן או של רבי עקיבא ואז אתה מוצא אמירה אחרת שלהם שסותרת ואז יש לך עבודה לשבוע, ואם אתה לא מוצא אתה ממציא, ככה עושים. זאת הדינמיקה של הרבה סוגיות, ככה יצרו הסתמאים את הפיקציה שנקראת גמרא.

 רבי זירא שאל את רבי אבהו שאלה ורבי אבהו נכנס להלם לשעה ואז הוא עונה : שכחום וחזרו ויסדום.  רבי אבהו שכח  ואחר כך  נזכר.

רבי אבהו נכנס ללחץ, רבי זירא הוא התלמיד רבי אבהו הוא המורה, רבי זירא יותר צעיר מרבי אבהו. רבי זירא עלה מבבל לארץ ישראל הוא מדור רביעי של אמוראים ורבי אבהו הוא מדור שלישי. הוא בקיסריה, הוא אבוד לשעה, הוא שכח, לא ידע מה לענות ואז הוא חזר ואמר, ובעצם התשובה שהוא אמר היתה כמו שקרה לי עכשיו זה זה קרה בגדול להלכות הנשכחות. …

שואלת הגמרא: האם רבי יוחנן אמר שכחום וחזרו ויסדום, האם רבי יוחנן יכול להסכים עם העניין של  שכחום וחזרו ויסדום? והרי אמר רבי יוחנן: והרי רבי יוחנן אמר  "שלכם אתם אומרים ? הרי שלהם היא"

וכאן עולה שאלה מאד מעניינת – ומעניין שרבי יוחנן מעלה אותה.  האם אתה מוכן לוותר ולהגיד שלא כל דבר הוא שלך, יש דברים שהם של אחרים,. תפסיק כל הזמן להיות נסיך  – פתאום אנחנו שומעים דיבור אישי.  חכמים מדברים על עצמם, דרך הנביאים. [5]. האמירה הזאת של רבי יוחנן לקוחה מהספור תלמודי ידוע על רב כהנא מבבל  שהגיע לבית מדרשו של רבי יוחנן (כמו רבי זירא) והתחולל בינם סוג של מאבק, לפחות לי הספור שרבי יוחנן מספר לעצמו. בסוף הספור רבי יוחנן מכריז את ההכרזה המצוטטת כאן "שלכם אתם אומרים ? הרי שלהם היא" (בבא קמא קיז עא)

ד . `שלכם אתם אומרים?! –  שלהם הוא`

לעומת שלוש האפשרויות, האחת שרבי יוחנן אומר שזה יסוד נביאים, שזאת תקנה, תיקון של נביאים. שזה אומר שראשוני אנשי כנסת הגדולה, יכולים לתקן הלכה. אפשרות אחרת היא שזה `הלכה למשה מסיני`. אפשרות שלישית דרך התרוץ של רבי אבהו זה `שכחום וחזרו ויסדום`.

באה האמירה האישית המרתקת של רבי יוחנן –  "אני באמת לא יודע, לגביכם אני הגדול מכולם אבל יש הרבה דברים שנשארים בספק …" עכשיו תלמדו :`שלכם אתם אומרים שלהם הוא`. השאלה היא מה זה שלכם ומה זה שלהם. הגמרא מביאה את ארבעת המילים האלה שמזוהות עם רבי יוחנן והיא אומרת שארבעת המילים האלה סותרות את הנסיון לבוא וליחס לרבי יוחנן את האמירה שכחום וחזרו ויסדום, במילים אחרות יש סתירה מהותית בין שכחום וחזרו ויסדום ובין `שלכם אתם אומרים?! –  שלהם הוא`.

***

מדוע האמירה הזאת היא סתירה?

.`צופים אמרום` – יש עתיד, אתה יכול להיות צופה מצטיין ולחדש משהו.

`שכחום וחזרו ויסדום` – גם בהצעה זאת יש עתיד.  לעומת זאת שני המשפטים האחרים, `הלכה למשה מסיני/  ו/שלכם אתם אומרים שלהם הוא`, משמעם שזה לא שלכם בכלל. שזה  מאד מתסכל, אם אתה בא ואומר שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לומר ביום מן הימים כבר נאמר למשה מסיני,  זה נורא מעצבן, אני באמת חידשתי ואתם באים ובמחי יד הורסים לי את כל החידושים שלי, את כל היצירה שלי, איזה חוצפה זאת? מה אתה בא למי שכתב את הזוהר ואתה אומר לו כל הזוהר לא שווה כלום זה כבר נאמר למשה מסיני. יש משהו אלים מאד בפונדמנטליזם שאומר הכל מן אללה, הוא גם מדכא יצירתיות והוא  גם מדכא יוצרים אמיתיים….

הגמרא אומרת שיש סתירה בין התפישה של שכחום וחזרו ויסדום לבין התפישה של `שלכם אתם אומרים שלהם הוא`…`שכחום וחזרו ויסדום`, נותן מקום לבן אדם עצמו להיות יוצר להיות יצירתי לחדש להתבטא ולבוא לידי ביטוי ולא לחיות בתחושה שהוא בסך הכל בורג, או מריונטה שמופעלת על ידי מפעיל המריונטות. זאת התחושה שאני מקבל מ`שכחום וחזרו ויסדום`.

***

רשי מסביר את האמירה "שלכם אתם אומרים?! , שלהם הוא" – בהקשר לספור הנורא על תחרות האגו שעשה רבי יוחנן עם רב כהנא . ואומר שרבי יוחנן נוזף באנשי א"י הסבורים שבגלל שנשארו בארץ התורה שלהם היא. בעצם הוא מפתח תודעה חדשה – תודעה בבלית (אחרי הכול זה סיפור בבלי) .

מדוע הסוגיה בסוכה  משבצת  את  הציטוט מהסיפור על רבי יוחנן ורב כהנא כאמירה גורפת על כל הנביאים. בהחלט יתכן שזאת הייתה אמירה לוקאלית שהתייחסה לאותו מקרה ספציפי של התנגשות  בין תלמידי חכמים מבבל וא"י, ועוסקת בעיקר באגו הנרקיסיסטי והפגוע של רבי יוחנן. מעשה עריכה זה אכן משקף את המתח בין  התחדשות וחידוש בהלכה ובין תודעה שמרנית. נראה שבניגוד לסוגיה במגילה שאינה עוסקת בהלכה אלא בדבור על אותיות סופיות – כשעוסקים בהלכה  המתח הזה נוכח יותר.

ולשאלה מה  או מי הוא הצופה/נביא של התלמודים קבלנו מגוון דעות המביע אולי את תפיסתם של חכמים את עצמם כמחדשים וכפוסקים.

 

הערות

[1] הרב דוד בן נפתלי הירש פרנקל (1707 – י"ב בניסן ה`תקכ"ב, 4 באפריל 1762), רב קהילת ברלין מ-1743 עד מותו, מחבר הפירוש "קרבן העדה" על התלמוד הירושלמי.

 [2] ויקרא פרק כז פסוק לד

 [3] שתי דמויות מאד חשובות, שני ההיפוכים המוחלטים, אחד שהוא אגוצנטרי מוחלט, ב סליחה על ההכללות, אני מדבר בקודים, והשני הוא אלטרואיסט חסר תקנה. פה באמת זה יוצא טוב  כי הם חולקים ביניהם,

[4] ככה ביאליק מסיים את הלכה ואגדה. מספיק כבר עם התקופה הנבואית הבו לנו הלכות.

[5] ספור תלמודי מפורסם (בבא קמא קיז עא) מספר על רבי יוחנן ועל רב כהנא ועל החשש של רבי יוחנן מרב כהנא שיהיה תלמיד חכם גדול ממנו, ובסוף הספור רבי יוחנן אומר בדיוק את אותם הדברים – " שלכם אתם אומרים, הרי שלהם הוא".

 

Facebook
Twitter
LinkedIn