ועֲשִׂים עֹלָה  - במדבר כט | יונה ארזי

מאת: כתיבה ועיבוד תמונה - יונה ארזי ת.פרסום: 02/12/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 (ב) וַלְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִםתֶ( במדבר כט)

מדוע בחודש בשביעי באחד לחודש נאמר: "ועשיתם עולה" ולא "והקרבתם עולה" – כמו ביתר המועדים?

רבי זאב ולף מז`יטומיר המכונה `אור המאיר` -  שם לב לכך וברוח `היום הרת עולם` – הוא אומר (ב`תרגום` שלי) – בראש השנה אנחנו אומרים בתפילה `היום הרת עולם` – כי בראש השנה נהרה העולם שוב מחדש, זה רגע כל כך מסוכן שבו העולמות התחתונים והעליונים תלויים בשערה אם לברוא או לא -  ולכן על האדם להכין את לבו לבנות את קומתו  מחדש, יותר מבשנה שעברה ולכן בכל המועדים כתוב והקרבתם, אבל בראש השנה כתוב ועשיתם עולה – לרמוז על בניית קומה עליונה , מלוא קומת האדם על אבריו ומידותיו – ואז אולי ראוי יהיה לברוא עולם מחדש....

ונזכרתי בספור במסכת ברכות על אותו אדם שנתן מטבע לעני בראש השנה בשנת בצורת ,למען האמת – נשמע כמו ספור של עגנון...

 בבלי ברכות יח/ב :

מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ראש השנה בשני בצורת והקניטתו אשתו .והלך ולן בבית הקברות. ושמע שתי רוחות שמספרות זו לזו,

אמרה אחת לחברתה: חברתי, בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם. אמרה לה חברתה: איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים, אלא לכי את ומה שאת שומעת אמרי לי.

הלכה היא ושטה ובאה.

ואמרה לה חברתה: חברתי, מה שמעת מאחורי הפרגוד?

אמרה לה: שמעתי, שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו.

הלך הוא וזרע ברביעה שניה. של כל העולם כולו - לקה, שלו - לא לקה.

לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות, ושמע אותן שתי רוחות שמספרות זו עם זו.

אמרה אחת לחברתה: בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם.

אמרה לה: חברתי, לא כך אמרתי לך: איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים? אלא לכי את ומה שאת שומעת בואי ואמרי לי.

הלכה ושטה ובאה.

ואמרה לה חברתה: חברתי, מה שמעת מאחורי הפרגוד?

אמרה לה: שמעתי, שכל הזורע ברביעה שניה שדפון מלקה אותו.

הלך וזרע ברביעה ראשונה. של כל העולם כולו - נשדף, ושלו לא נשדף.

אמרה לו אשתו: מפני מה אשתקד של כל העולם כולו לקה ושלך לא לקה, ועכשיו של כל העולם כולו נשדף ושלך לא נשדף?

סח לה כל הדברים הללו.

אמרו: לא היו ימים מועטים עד שנפלה קטטה בין אשתו של אותו חסיד ובין אמה של אותה ריבה. אמרה לה: לכי ואראך בתך שהיא קבורה במחצלת של קנים.

לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות ושמע אותן רוחות שמספרות זו עם זו.

אמרה לה: חברתי, בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם. אמרה לה: חברתי, הניחיני, דברים שביני לבינך כבר נשמעו בין החיים.

האשה, שבכל כך הרבה ספורים תלמודיים היא זאת שממונה על הצדקה מוצגת פה, ערב ראש השנה כמרשעת אמיתית.  לא זו בלבד שהיא ממש מסלקת את בעלה מהבית בערב ראש השנה (!) לאחר שנתן צדקה לעני, היא גם מתעללת באם השכולה וגוררת אותה למפגש של חיים ומתים בבית הקברות.  הרוחות בספור, הן שתי חברות שיודעות מה מתרחש מאחורי הפרגוד, והחסיד – שנתן צדקה בערב ראש השנה בשנת בצורת מסוגל לכן לשמוע שיח רוחות  - עומד בין החיים  והמתים ובא על שכרו.   
כנראה שזאת המשמעות של ל`עשות עולה` – להתעלות מעל לסיטואציה של מוות ברעב בשנת בצורת – לפגוש את עולם הנשמות  - כפי שאומר הדרשן החסידי, `על האדם להכין את לבו לבנות את קומתו מחדש` – וזה מה שעושה החסיד התלמודי הזה, בונה מחדש את עולמו הפנימי - וברוח הסיפור העממי המקסים , גם זוכה בגמול.


יחד עם זאת, כדאי להצביע על הבחירה של המספר - בחירה לא כל כך יוצאת דופן -  להציג את הנשים על כל מורכבותן. כמה דמויות נשיות מככבות בספור הזה. האשה הקנטרנית והמקניטה/מקטינה הדואגת לפרנסת המשפחה בשנת בצורת, הרוחות השובבות והחכמות שיש בהן משהו שטני, הן מהדהדות את השטן בסיפור איוב היוצא לשוט בארץ . והאם השכולה התגעגעת לבתה הקבורה במחצלת קנים. 
תפיסת עולם של פורענות שוררת בבית הקברות, ואף בביתו  היא אשתו של החסיד - המתקוטטת גם עם שכנתה.

מאותם ספורים מפתים ומשעשעים - אבל בכל זאת, מקוממים.