זעם נשי - ברכות נא ב'

מאת: כתיבה ועיבוד תמונה וציור - יונה ארזי (פריים מתוך הסרט) ת.פרסום: 28/12/16
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

(יג) וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי־בִטְנְךָ וּפְרִי־אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר־אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ:

אמר רבי יוחנן: אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר וברך פרי בטנך - פרי בטנה לא נאמר אלא פְּרִי־בִטְנְךָ. תניא נמי הכי, רבי נתן אומר: מנין שאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש - שנאמר: וּבֵרַךְ פְּרִי־בִטְנְךָ - פרי בטנה לא נאמר אלא פרי בטנך.

הקטע הזה המקומם  הזה הוא חלק מספור בבבלי ברכות נא. בספור זה אנו מתוודעים לילתא – אישה בעלת מעמד "אשתו של" רב נחמן הידוע, ו"בתו של" ראש הגולה.

אל ביתם של ילתא ורב נחמן  מגיע עולא, חכם נודד בין ארץ ישראל ובבל, ומביא עמו הלכות מפה לשם וההיפך. רב נחמן מבקש ממנו – במעשה תמוה בפני עצמו – לשלוח את כוס הברכה גם לילתא  - ואז פוצח עולא  בתורתו השבינסטית של רבי יוחנן – תורתה של ארץ ישראל. תורתו של גדול חכמי ארץ ישראל, רבי יוחנן `היפה`,קוטלו של ריש לקיש, אותו רבי יוחנן שהיה יושב על פתח המקוואות – כדי שהנשים תתפעלנה מיופיו ויהיו להן ילדים כמוהו.

תורתו היא שהאשה אינה צריכה להתברך  או להיות מבורכת. כי אין מדובר בה כלל.  והוא דורש דרשה מאד מצמצמת את הפסוק בפרקנו " וּבֵרַךְ פְּרִי־בִטְנְךָ" -  האומרת שמדובר בכלל בבטן הגברית. יש משהו מגלומני יוחנני בדרשה הזאת המהדהד את דברי משה "האנכי הריתי את העם הזה". (במדבר יא יב)

בתגובה לדבריו המעליבים של האורח קמה ילתא ושוברת 400 כדי ייו!

אני מדמיינת לעצמי את נהרות היין שזרמו כדם במרתף, ואת קולות הנפץ שנשמעו בחלל הבית.

השורה האחרונה בסיפור התלמודי מושמת בפיה כשהיא פונה לאורח –  סמרטוט אתה, מתוך בגדיך המסמורטטים יוצאים דיבורים שהם כינים. או : "ממחזרים דברים, ומסמרטוטים – כינים"

זוהי תורתה של ארץ ישראל.

בזמנו, פרופסור רוחמה וייס אנכי ורובי גת  יצרנו סרט קצר ובו נסיון לשחזר את הזעם נשי – על הפקעת הכוח הנשי, כוח פרי הבטן מידי ילתא והנשים בכלל. את הכדים המרנו בבקבוקים אבל השבירה היתה שבר ושבירה גם יחד.

***

כותב דוד שפרבר "אלא שלמעשה ילתא מעקרת את עצמה באופן סמבולי. זוהי המלכודת הטרגית בה נתונות קבוצות שיחרור של אוכלוסיות מדוכאות – במגמה להראות עד כמה המדכאים זקוקים למדוכאים, נדחפים המדוכאים, לא פעם, לפגוע בעצמם. בשולחן הסעודה בביתם של ילתא ורב נחמן, נטען כי רחמה של האשה לא מבורך וכי כל ברכת הפריון מקורה בזרעו המבורך של הגבר. על פי פרשנות שהעלתה הפסיכואנליטיקאית והבלשנית הצרפתיה ג`וליה קריסטבה בשיחה עם וייס הדברים יכולים להיות מוצגים כך: על מנת להראות לגברים עד כמה הם זקוקים לה, מנתצת ילתא את ה"רחם" שלה עצמה. עכשיו חובים הגברים שסביבה את הכסילות שבמחשבתם לייתר את הרחם מברכתו, אך על מנת לעשות זאת נאלצה ילתא "לעקר" את עצמה."
https://www.youtube.com/watch?v=d1i0Ag8rcvY