שלווה לאומנית מדומה - נחום ב | יונה ארזי

מאת: יונה ארזי. מיצב - אנסלם קיפר וויטקיוב לונדון, 1917, צילום : יונה ארזי ת.פרסום: 09/06/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

שלווה לאומנית מדומה.

שַׁעֲרֵי הַנְּהָרוֹת נִפְתָּחוּ וְהַהֵיכָל נָמוֹג:

פרק ב רווי שמחת דמים. חורבנה של נינווה מזריק אנרגיית נקם לטקסט של נחום – טקסט שעבורי הוא אזהרה נגד אובססיית "אל הנקמות".

יצירתו של אנסלם קיפר המציגה נשר ענק שעל גופו מונח סלע – היא אזהרה נגד הלאומנות והגזענות המרימות ראש כעת, בכל מקום כמעט.  
האמנות של קיפר טעונה בסיוטי העבר. שכבות בוץ של מוראות הקרבות, ושל אפר הנרצחים.

תערוכתו החדשה בגלריית white cube  בלונדון ממשיכה לספר לנו כדרכו את הזוועות ולא בדרך נחמדה במיוחד. הוא מנסה להראות שלתבונה אין ממשלה בדברי ימי האדם; ויצירתו מזהירה שהדמוקרטיה היא ערך שברירי רגע קטן של אור מוקף ביערות ובצללי הרוע. מי יכול להאשים אותו כאשר שדי הלאומנות והגזענות  מזנקים עלינו מכל עבר?

מייד עם הכניסה לגלריה הצופה מוצעד במסדרון ארוך אפלולי ומאיים כקבר, מסודרות בו מיטות בית חולים צבאי עם שמיכות וכריות מעופרת יצוקה . מכונות יריה חלודות מונחות על חלק מהמיטות , נדמה כאילו אנו בספינה טבועה או בבונקר מופצץ. לאמיתו של דבר קיפר מתייחס לחלק האחרון של המחזור המיתולוגי (חלקו שונה בידי ווגנר) "טבעת הניבלונגים" שבו מסופר על נבואה אודות מלחמה בין האלים ובין יצורים אחרים שמסתיימת בשריפה ובטביעת העולם כולו, ובהתחדשותו לאחר מכן. ואכן התערוכה קרויה "וואלהאלה" , והיא סוג של קינה אודות ההשמדה הסופית של פנתיאון האלים והגבורים הפאגאניים .

באחת התמונות , באלוזיה ישירה ליצירה מפורסמת של מורו של קיפר , ג`וזף בויס, נראה חייל מתרחק והולך , אך בעוד שאצל בויס החיל צועד קדימה, מאמין בעתיד, הרי הדמות של קיפר מתרחקת אל העבר  – משאירה אותנו להרהר בצפוי לנו.

קיפר מבקר את הדרך בה  התעללו  אנשים במיתוסים בהיסטוריה המודרנית.  בחדר דמוי קבר מונח לו הנשר הגרמני  על מיטת חוליו, כנפיו עצומות בגודלן אך על גופו מונח סלע עצום. זהו הקבר של טפשות הלאומנות. נגזר על הנשר להתרסק. הסבל האנושי שנגרם בהתרסקות זאת מומחש בגרם מדרגות שמוביל לשום מקום ועליו תלויים בגדי הפליטים מכוסים באפר פיח ובוץ, ערים מופצצות מצויירות על בדי ענק,  הזכרון של ערי גרמניה המופצצות הופך לסמל אצל קיפר, סמל לחורבן והרס בכל מקום. ובימים אלה ממש מתחבר עם חלב המושמדת. ממש אפוקליפסה. 

***

אזהרה כזו כבר ראינו בשירי מכות מצרים - אלתרמן מרחיק עדותו למכות מצרים אך מזהיר מפני שמחת הנקם

כּי צָדִיק בְּדִינוֹ הַשֶּלַח -

אַךְ תָּמִיד בְּעָבְרוֹ שוֹתֵת

הוּא מַשְאיר כּמוֹ טַעַם מֶלַח

אֶת דִּמְעַת הָחַפִּים מֵחֵטְא