כסופים ופנים

מאת: יונה ארזי ת.פרסום: 13/03/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

יש הר, ועל ההר עומד אבן, ומן האבן יוצא מעין. וההר עם האבן והמעיין עומד בקצה אחד של העולם – ובקצה השני של העולם יש לב והלב עומד כנגד המעיין ונכסף ומשתוקק מאד לבוא אל המעיין וגם המעיין משתוקק אליו.  אבל החמה שורפת את הלב, ומחלישה אותו, וגם הגעגועים מחלישים אותו, עומד כנגד המעיין וצועק וצועק. וכשהוא נחלש מאד באה ציפור גדולה  ומכסה אותו.

ומפני מה אינו הולך הלב אל המעיין? כי ככל שהלב מתקרב אל המעיין הוא מתרחק ממנו, ומחמת האכזבה תצא נפשו. וכשהלב יסתלק מהעולם  יתבטל כל העולם כולו כי הלב הוא החיות של כל דבר. ולכן הוא רק יכול לעמוד מולו ולצעוק.

והמעיין ? הוא מה שהלב נותן לו.

ואיש החסד מקבץ חסדים ונותן אותם ללב והלב נותן למעיין  וכל זה על ידי שירים  וחידות של מגמגמים כבדי פה.