למי למי יש יותר כבוד - תהילות כד | יונה ארזי ועפרה שפי

מאת: יונה ארזי ועפרה שפי, התמונה : אנה מנדיאטה, http://images.tate.org.uk/sites/default/files/images/ana_menieta_untitled_tp11.jpg ת.פרסום: 27/03/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בדרכים מאובקות מתפתלת לה שיירת עולי הרגלניצבים מול ההר הגדול והמחסום יורד בחבטהמי יכנס שואלים הכהנים בהתנשאות אופיינית והקהל עונה כמאולף נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה

אבלהשאלה היותר חשובה הנשאלת כאן היא מי זה מלך הכבודוגם כאן הקהל יודע בדיוק מי זה מלך הכבוד,  אל המלחמה,  עזוז וגבור,  יהוה צבאותהנגדה חריפה נוצרת בין התכונות האנושיות והאלוהיותמעלה את השאלה – מה ליהוה ולכבודומדוע דווקא במפגש האנושי -אלוהי שוררת אוירת קרבות שכזאתבאוירה שכזאת ודאי אין מקום לנוכחותה וכבודה של האלה הגדולה.

אפילו אם נפרש כבוד כנוכחותניכרת בתהילה  דאגה לשלטונו של מלך הכבוד – המלך היחידי הנלחם על הנכחת מקומו ביקוםאנחנו חושפות זאת ע"י הבנת הימים והנהרות כאלוהויות נשיות.  פתיחת התהילה מספרת בשפה פולמוסית כי  השילטון ניטל מהימים והנהרות, מקורות החיים,וניתן ליהוה שהכניע אותן וכונן ויסד עליהן את תבל ומלואהפסוק מהדהד את היום השני של הבריאה (בראשית א׳שבו אלוהיםשתחילה רוחו רק ריחפה מעל המיםמשתלט עליהן/ם מפריד בינהן/םויוצר שתי רשויות בניהולו השמים והארץ.

שאו שערים ראשיכם אומרת התהילה – ויבוא מלך הכבודשירת שאו שערים ראשיכם הדהדה לאורך הדורות וזכתה לפירושים גבריים רבים כולם בצלם עצמם. בסופו של דבר שאו שערים היא דאגה לכבודם של הגברים.  עד כדי כך שחסידים שרו שאו שערים ראשיכם עם כניסת תלמיד חכם כאריה דרעי לאולםהרב עובדיה נשאל על כך וזאת תשובתו :

ומעתה יש מקום להתיר אמירת שאו שערים ראשיכם בקבלת פנים של תלמידי חכמים מגדולי הדורששכינה הולכת עמהםוהכבוד והתהלה להשי"ת שחפץ בכבודם..(הרבבודיה יוסףיחוה דעת חלק ג סימן עג). אמור מעתה מלך הכבוד הוא גבר מגדולי הדור.

האגו הגברי מדבר מתוך תהילה כ״דהגברים שמו בפי אלוהים את עצמם.

שדה התעופה ערב ראש השנה מתמלא עולי הרגל לאומןרובם ללא נשותיהםחלק מהנשים הסיע אותם לשדהוהן נפרדות מעולי הרגל ערב החג. מול כנפי המטוסים הגדולים המחסום יורד בחבטהמי יכנס למטוסשואלות דיילות הביטחוןוהתשובה לא מאחרת לבואנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר נפשו יוצאת אל הצדיקנקיית הכפיים וברת הלבב אשר הסיעה אותו לכאןחוזרת הביתהבדיוק כמו שאין מקום לאלה בהרכך אין מקום לאישה באומן בחג הפותח את השנהבעל הכבוד נוסע למרחקים לבוא בשערי הצדיקנושא שערים ומבורךבעוד היא מודרתלו הכבוד.לה נותר לשנן זאת ב״תהילים״ שהיא ממלמלת בבית.

אנו משוות את חלקה הראשון של התהילה הזאת עם הפסוקים בתהילה טואנחנו מבינות שהדמיון המילולי קייםאך ההבדל עצוםבתהילה ט״ו אנו יכולות לזהות כתיבה נשית מי ישכון באוהלו״עושה כל אלה לא ימוט לעולם״ בתהילה כ״ד הכתיבה גברית מי יעלה בהר לבנות את המקדשו -״ה׳ עזוז וגיבורגיבור משורש גבראו גבר מלשון גיבורהיינו הךמלך הכבוד הוא גברמלחמהצבאותעזוזגיבורוהכי הכי כבוד.

דברים שנשמעים דומים הופכים למאוד שונים כשאומרים אותם אנשים שוניםבעוד שאת תהילה ט״ו פירשנו כתהילה חתרנית אנטי כוהנית ואנטי ממסדיתאולי אפילו פרו פגאנית ואנטי מונותאיסטיתאנו תופסות את תהילה כ״ד כמזמור ממסדי מושר בטקס במקדשאו בטקסי תהליך בניית המקדששירה שבה השורות ״נקי כפיים ובר לבב״ הוא תשלום מס שפתיים למוסר החברתי. בפועלמי שעולה בהר הוא למעשה משלם המיסיםהמתנדב לבנותאו המביא מתנות לכהנים.

השיר `מאחורי השערמאת חיים נחמן ביאליק,  הוא טייק אירוני לתהילה כד – זהו השיח של עולה הרגל הבודד,  בן זמננו אשר כבר אינו עולה אל הר אדונימזכה את הקוראת במבט רפלקסיבי מהורהר פנימהאל מחוזות האשמה והבושה.  הנפש מתוארת כיםכפי שמתחיל המזמור "על ימים יסדה" – מתנודדת אנה ואנה מוכת ספיקות ותודעת השער הנעול מכה בהחיים נחמן מתפלל להנחייה אבל לא לאלהי הכבוד אלא לבת יונים – הלא היא בת דמותה של השכינה  שכנפה הלבנה מהדהדת את מפרש הנפש הנודדת של עולה הרגל המושגי של ביאליקאנו סבורות שגם העמדה של ביאליק באה ממבט נשי ושהוא שם ללעג את מלך הכבודאיש הצבאאיש המלחמה הפתטי שמפחד מנשים.

המשוררת זלדה מפליגה אף היא בספינת התודעה הנשיתאך לא כנטושה ובלי כוחות כחיים נחמןהיא שטה בספינה של זיו עם כל נשות המשפחהואנו מעזות להציע שכל הישויות הנשיות החל מהאלות הגדולות המסומנות בתהילה שלנו על ידי הימים והנהרות,  ועד אחרונת נשות העולם מפליגות יחד איתה ויחד עם הזכרונות המתוקים  הצפים ממעמקי הזמן והיםכל השערים פתוחים בגלל הויתור על הכבוד הגבורה המלחמה והצבאותבמקום המחסומים והחסימות שהאחרונים מייצרים בתודעהאנו מקבלים תודעת זרימה ושלום עם יושבי תבלוהסמלים הקדומים.

פנאי/ זלדה

הָיָה לָנוּ אוֹצָר סָמוּי שֶל פְּנַאי

עָדִין כַּאֲוִיר הַבֹקֶר.

פְּנַאי שֶל סִפּוּרִים, דְּמָעוֹת, נְֹשיקוֹת

וְחַגִּים.

פְּנַאי שֶל אִמָּא, סַבְתָּא, וְהַדּוֹדוֹת

יוֹשְבוֹת בְּנַחַת בְּסִיָרה

ֹשֶל זִיו,

ֹשטוֹת אַט-אַט

בְּדוּגִית הַֹשָלוֹם

עִם הַיָרֵחַ וְעִם הַמַּזָלוֹת.

 פתחו את השער פתחוהו רחב אומרת קדיה מולודובסקיעבור תעבור פה שרשרת זהב – ההזמנה היא לכולם לא לצדיקים בעיני עצמםלא למתחסדים וחסידיםלא ליפי נפש וברי לבב ובטח לא לרודפי הכבוד העזוז הגבורה והמלחמהכולם נכנסים בשער של הרחבת הלבללא סלקציה אלוהית ואנושית.

 וכהרגלנו בחולאנו רוצות לכתוב את התהילה בצלמנוכאילו נכתב מפיה של נביאה או כוהנת.

תהילה כ״ד

תהילה למנצחת על המים

רנה תבל ויושבי בהנהרות יסודותיה וימים יכוננוה.

מי זו טובלת בנהר?

נקיית כפיים וברת לבב אשר נשמתה יתרה וליבה ישר.

תישא ברכה תבל  כולה,

לקראת אביב היא צוהלה,

זה דור דורשיהמבקשות פניךאמאסלה.

שאנה להרים ראשיכןוהינשאו רוחות עולם,

ותשרה השכינה.

מיהי השכינה?

יהזרימה ושפעיה שוחרת שלום

מיהי זו השכינה?

יה זרימה ושפע היא השכינה סלה.