שירה עתיקה - תהילות מ' | עפרה שפי ויונה ארזי

מאת: יונה ארזי ועפרה שפי התמונה - http://www.goddessrising.org/moon-blog/ ת.פרסום: 17/04/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

מה חידוש היה לכם בבית המדרש? שואלת המשנה במסכת ידים[1],  דומה שחידוש וחדש  היו לאובססיה במסורת שלנו. הצירוף  `שיר חדש ` מופיע 7 פעמים במקרא, בישעיהו מב :" שִׁירוּ לַיהֹוָה שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ יוֹרְדֵי הַיָּם וּמְלֹאוֹ אִיִּים וְיֹשְׁבֵיהֶם" ובתהילים בששה פרקים שונים, ותמיד בהקשר של שירו ליהוה או לאלהים שיר חדש.

מה מסתתר מאחורי הקריאה או הציווי הזה לשיר ליהוה אלהים שיר חדש.  האם היה שיר ישן? ומה הוא? על מה מתחולל המאבק הסמוי המובלע בתהילה מ`?

דומה שהשיר החדש בא לכסות על שירה עתיקה. מתוך הביטוי עצמו אנו מבינות שמדובר בשירת תהילה לאלת הירח – החדש בעברית בא להצביע על החודש המתחדש מידי ארבעה שבועות בלבנה חרמשית צנועה ההולכת וגדלה מגיעה לשיא בשלותה ופריונה ושוב הולכת וקטנה עד שנעלמת ונולדת מחודש – והרי חודש חדש.

למרות הציווי  לבקש את השיר החדש הרי עצם צמד המילים `שיר חדש` מסגיר את הסוד, ואת עליבותה של הצנזורה המקראית הלא כל כך מוצלחת כאן. מהי בדיוק אותה שירה עתיקה שמבקשת התהילה למחוק?

הפסוק הבא חושף זאת :

אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם יְהֹוָה מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים וְשָׂטֵי כָזָב:

הפרשנים  המסורתיים והמודרנים מספרים לנו שמדובר במפלצות הים – למעשה בכוחות הים העצומים ובתופעות הגאות והשפל. בני ישראל חצו את ים סוף בשפל, והגאות הטביעה את חיל פרעה ופרשיו. אם כן, הסיפור האמיתי הוא של הלבנה  – היא אשר על המים  - השולטת בהם וגורמת לגאות ולשפל.

אנו עוקבות אחר סיפורי המים, ומושות ממנו את השירה הישנה. סיפור יציאת מצרים שלפני מתן תורה. כוהנת המים הלבנה, מרים[2], היא שמובילה את החירות העברית. היא חוברת אל כוהנת מים עוצמתית בבית פרעה, הנסיכה בתיה, ויחד הן מגדלות את משה, ילד שחינוכו אמור להכשיר אותו למהפכה השיוויונית של זמנו. מנהיג שיוציא את בני ישראל ממצרים בהובלתה של מרים הכוהנת, ויתן להם תורה שיוויונית בהשפעת האלות הגדולות. מרים, כוהנת הרהבים, מחוללת את ״נס״ ים סוף – היא משתמשת בידע הדתי שלה על מנת לשלוט בזמנים וללכת בדרך השלום הארוכה, בניגוד לגירסה החמושה המקובלת.

אנו חוזרות לתהילה מ׳: במקום הקרבת קרבנות לאלה, בני ישראל יקבלו תורה כתובה. זהו השיר החדש. ואוי ואבוי למי שיספרו את הגרסה הישנה – אלה ייחשבו סוטים וסוטות. אלה הם שטי הכזב. את המלחמה בשטי הכזב מוביל אהרון הכוהן, המשמש פה למשה ומנשל את מרים ממעמד הכהונה, מורד במשה בעודו על ההר, משה נכנע לאהרון וכותב תורה חדשה, פטריאכלית ולא שוויונית (אך שמבצבץ בה יחס טוב לנשים מהרווח בעמים שמסביב), והגירסה הרשמית, גירסת הנס של קריעת ים סוף, היא שמתקבלת. בהמשך, מרים מורדת על ידי חז״ל מדרגת כוהנת בעלת סמכות לדרגת נביאה.

` אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת` -  שירה ולא שיר – גם כאן,  אנחנו מגלות, נשכח הטיפקס של הצנזורה, כנראה מרים הנביאה וכל  עם ישראל שרו שירה גדולה, שיר הלל ללבנה שירה חדשה, שירת "החודש הזה לכם" – אבל כל זה מיוחס למשה ובני ישראל ולא למרים ולנשים – הן הסתפקו כרגיל בעזרת הנשים.

אלא שהפולחן הישן לא מת. הוא החליף צורה והוא מבצבץ ועולה בדברי התלמוד במסכת סנהדרין[3] -

אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: כל המברך על החדש בזמנו - כאילו מקבל פני שכינה, כתיב הכא: החדש הזה וכתיב התם זה אלי ואנוהו.

הלבנה הופכת לשכינה – מימד נשי של אלהים שיש בו מחזוריות, התחדשות, פוריות והכלה, וכל זה מבוסס על מדרש  מילות "זה" "חודש" ו "אלי". הלבנה הופכת ל "אלי" -  כדי שלא נשכח שאף על פי שיש פה קבלת פני שכינה – לא מדובר באלה נפרדת אלא  בפניו המגוונות של “אלי". מכאן קצרה הדרך וההכשר למסורת קידוש הלבנה: עדת גברים המרקדת מול פני הלבנה – פולחן האלה  במלוא משמעותו, אלא בלי כוהנות ו״בלי״ רהבים. דבריו של רב יהודה מהתלמוד הבבלי מאשרים זאת: `ללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו ברוך אתה ה` מחדש חדשים`

הדרשן החסידי בעל המאור ושמש[4] מיטיב לומר את כל מה שאמרנו עד כה  - שירה?  הוא אומר,

זה רק זמני  - לעתיד לבוא ישירו שיר חדש כמו בישעיהו ובתהילות . בעת ההיא היו ישראל במעמד של `נקבה` –  במצב של קבלה  ושמשה אומר "אשירה" -  הוא מתכוון לזמן עתיד שבו ישירו שיר חדש...

- אבל מרים שהמסורת הורידה אותה ממעמד הכוהנת למעמד הנביאה היא בכלל רק נקבה. גם לעתיד היא במצב של נקביות  תמיד תשאר אישה... על כן מה לה להמתין עד לעתיד - טוב גם בעת הזאת לשיר מיד שירו לה`, על כן אמרה לכל הנשים: אנחנו למה לנו לומר לשון עתיד `אשירה לה``, עלינו לעת עתה מיד לומר שירו לה` כי גאה וגו` . המאור ושמש מבחין בין "אשירה" ובין "שירו" – המיידי . ואכן בקריאה זהירה נראה  כי מרים אומרת : שירו  עכשיו – זה הרגע לפני האחרון – עוד מעט ישתיקו אותנו לעולמים. מרים, כוהנת המים, העומדת להתמעט כמו לבנה זו, נמצאת במצב טראגי של התייבשות, והיא תישאר בתודעה היהודית רק בדמות של באר המתגלגלת בצחיחות  נדודי המדבר. בכל חודש מעתה תסמל עבורנו הלבנה את עלייתה ונפילתה של כוהנת החירות, נביאת הדרור והאישה החופשית.

 למנצחת למרים תהילה:[5]

קוה קיויתי יה, ותט אליי ותשמע שוועתי

ותעלני מבאר מרים, מטיט היון

ותקים על סלע רגליי, תכונני אשוריי.

מי זאת עולה מן המדבר, מתרפקת על דודה?

יהי רצון מלפניך יה אלוהיי ואלת אמהותיי, למלאת הלבנה

ותהיה בה הכלה חדשה

ויהיה אור הלבנה כאור החמה על המים,

וכאור פניהן של האמהות המולידות בראותן את יוצאות חלציהן.

ותתקיים בנו שירה ישנה, ובקשו את יה ואת מרים הכוהנת, אמן.

ברוכה העושה, ברוכה היוצרת, ברוכה הבוראת, ברוכה את הלבנה.

כשם שאני רוקדת לכבודך ואת נוגהת עלי ועל תבל ומלואה, כך אורי יאיר על כל רואי,

שירתי אשמיע לכל שומעי, בגאון ובשלום.

_____________________________________________________________

[1] משנה ידיים פרק ד  משנה ג

[2] השם מרים מכיל את המילה ים בתוכו, והשם בתיה מכיל את המילה יה. ייתכן מאוד שהמילה יה והמילה ים הן אותה המילה, כאשר ים היא יה סגורה במ׳ כמקובל בעברית עתיקה. ייתכן מאוד שהשם יה הוא גלגול של אלת המים האדירה. 

[3] תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מב עמוד א

[4] ר` קלונימוס קלמן הלוי עפשטיין תלמידו של בעל הנעם אלימלך

[5] השירה היא שילוב של תהילה מ׳ וברכת קידוש הלבנה מותמרים להחזרת מעמד הכוהנת, הנביאה, והאישה באשר היא, לתורתנו.