שושנה את חולה - תהילות מ"ה | יונה ארזי

מאת: כתיבה וציור יונה ארזי ת.פרסום: 29/04/17
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

לַמְנַצֵּחַ עַל שֹׁשַׁנִּים לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל שִׁיר יְדִידֹת

שלש פעמים  פורחות השושנים בתהילות. בכל פעם לא כל כך ברור מה זה שושנים. העמדת השושנים בהקשר עם בני קרח – משוררים שצצים בכל פעם מהקבר, ומתיימרים להשכיל אותנו, מאפילה ומשחירה את השושנים.  את שִׁיר יְדִידֹת – מתרגם חוקר תהילים רוברט אלתר כשיר אהבה, כשיר חתונה ששרים למלך משוח הנישא לנסיכה זרה המגיעה עם המון כבודה, נערות מלוות תמרוקי בשמים ואוצרות – וכל זאת ינתן למלך.

בין ידידות ואהבה משתרע מרחב תודעתי לא קטן. ולכן אולי צריך את ה`משכיל`. בעצם אנחנו צריכות את המשכיל – כי גם אנחנו כמו כל קוראי התהילות מוזמנות לחתונה הזאת.  מעל ראשם של בני קרח המשוררים צאצאי קרח ועדתו תרחף תמיד בתודעתנו עננה שחורה – מה להם `בלועי קרח ` ולשירה, במיוחד שירי חתונה?

חיפוש קצר מוביל אותנו  אל השושנים כסמל ליופיים המפתה  ולמיניותם של שני גיבורי שיר השירים -  הדוד והרעיה, השושנים מלוות את תיאורי הגוף והטבע , והדוד נרמז כנראה במילה `ידידות` :

אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים[1]

דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים [2],

שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה הָרוֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים[3] ; ש

שִפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר[4];

 דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים:[5]

בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים[6]

 כל היופי הזה כבר נזכר קודם גם בהקשר לבית המקדש שבו העמודים יכין ובועז מקושטים מעשה שושן. גם בארמון המלך שלמה מופיע דגם השושן שוב שוב – לאמור כאן חיי עולם וחיי שעה  יהיו כשושנה – כמאמר הנביא הושע : אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה [7] .

ולא רק המבנה מעוטר בשושנים גם כלי הקודש – שפת הכיור הוא ים הנחושת מעוטרת בשושנים - וּשְׂפָתוֹ כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת כּוֹס פֶּרַח שׁוֹשַׁנָּה[8].

ובכל זאת – משהו לא שמח בין שושני חתונת המלך והנסיכה הזרה. השושנה הרעננה נוטפת המור תיקטף על ידי המלך וכך גם כל הפמליה שלה – ותכלא לעד בארמון הרמון כפי שמרמזת התהילה הפטריארכלית הזאת. המשורר בן קרח החנפן  לא אומר בפירוש, אך ברור שהשידוך הזה נועד  לשרת אינטרסים פוליטיים – ולכן השושנה הכלה מוזהרת:

שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ:

וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ:

נתינה לעד, נדונה לשכחה ולכליאה - השושנה הרעיה שבטנה סוגה בשושנים וכולה טובלת בבשם  תחלה ותמות כפי שאומר לנו ויליאם בלייק בשירו האלמותי  השושנה החולה.

השושנה החולה/  ויליאם בלייק

הו שושנה, הנך חולה!

התולע הלא-נראה

 המעופף באפלה,

 בסופה המיללת,

 גילה את ערוגת מטתך

 של שמחה ארגמנית

 ואהבתו החשאית האפלה

 את חייך מכלה.[9]

 שירו של בלייק הוא  בעצם קולם הסמוי של בני קרח הצובעים את שיר הידידות הזה בצבעים אפלים – הם השושנה השחורה הנובלת החולה.   וזה הוא ה`משכיל` – הלוקח אותנו היישר אל סיפור גן העדן שם מתוארת האשה כמתאווה וחומדת את הפרי ` וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל` [10] - התאווה לא נתונה לנשים אומר לנו בעל התהילה, לא התאווה ולא ההשכלה . הם נתונים  לאדונים בלבד.

בכל שושנה , בכל שושנה, כך אומרת המשוררת זלדה  מתגוררת צפור ספירית , אפילו אם היא מתגוללת בעפר על אם הדרך ומתחננת :

אָנָּא חָנּוּנִי!
מֵעָפָר הֲרִימוּנִי,
פֶּן אֶהְיֶה לְמִרְמַס רַגְלַיִם;
בְּיֶדְכֶם שָׂאוּנִי
אֶל עֵדֶן גַּנִּי,
 אֶל גַּן מַחְמַד עֵינַיִם." (אליקים צונזר)

וזלדה עונה לה:  רק תעברי את ים האש בלי להשרף – תפרחי מחדש באור ובשקט.  

כה קרוב

אור השושנה,

כה קרוב

ניחוחה,

כה קרוב

שקט העלים,

כה קרוב

אותו אי –

קח סירה

וחצה את ים האש.

                  

 

 

[1] שיר השירים ב א

[2] שיר השירים ב טז

[3] שם פרק ד

[4] שם  פרק ה

[5] שם פרק ו

[6] שם פרק ז

[7] הושע יד

[8] דברי הימים ב פרק ד; אי אפשר שלא להזכר כאן בדימוי יופיו של האמורא רבי יוחנן – הנובע ישירות מתיאור ים הנחושתהמעוטר בשושנים

אמר ר` יוחנן: אני נותרתי מהיפים של ירושלים.

הרוצה לראות יופיו של ר` יוחנן, יביא כוס של כסף צרוף וימלאנה גרעינים של רימון אדום, ויעטר כליל (זר) של ורד אדום על פיו, ויניחנו בין חמה לצל - ואותו זוהר מעין יופיו של ר` יוחנן הוא. (בבא מציעא פד א)

 [9] תרגמה רותי שריג

[10] בראשית ג