בראשית היתה החכמה - משלי א-ט | עפרה שפי ויונה ארזי

מאת: עפרה שפי ויונה ארזי, התמונה גירוש אדם וחווה, מיכלאנג'לו הקפלה הסיסטינית.1475 ת.פרסום: 03/02/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

בראשונה  היתה חכמה. היא היתה אלה כל כך עתיקה, עד שמסופר עליה שקדמה לבריאת העולם. חכמה היתה דמות של אישה אירוטית בעלת כוחות של אור, צדק ומשפט,  לידה ופריון, עשר שפע ושלמות. זוהי אלת אהבה  הנחבאת  בחשכת השחר, ויודעת שכוהני השחר, המשחרים אליה ימצאוה. באור היום היא נמצאת במקומות המרכזיים ביותר: זקופה ומורמת היא יושבת בשער העיר או בפתח מקדשה או בבית הנתיבות. אלה שוחרת שלום מזינה וזוהרת בשמים מרוחקת ואומרת מלכות. ובארץ היא בשערים ובשווקים. זוהי אלה פורה ומניבה, שופטת צדק - יוצרת היש בסביבה אוהבת ושופעת. מין אינו זר לה והיא משתמשת בו להגברת הפריון ופולחנו. אנו מנחשות שחכמה היתה גלגולה של מלכת השמים, אותה עבדו משפחות הישראלים ביהודה הקדומה טרום הטיהורים של ממלכות חזקיהו ויאשיהו. היא התגלגלה מאואזיס המצרית, אך כנראה קיבלה סממנים ישראליים הקשורים באפיית לחם לאור הכוכבים, פולחן משפחתי נשי. היא מופיעה בצלמיות כעונדת ענק גדול לצווארה וכתר מלכות לראשה.

אלת החכמה היא מקשה אחת של יופי כוח הולדה אומץ לב ומיניות. היא נמצאת ברחוב ובבית, שם היא מכינה מעדנים, וברחובות ובשערי העיר היא משמשת כמורה ומחנכת. מיניותה אינה מיועדת לסיפוקם של הגברים אלא היא חלק מהותי בה חכמתה שלמה ולא אנליטית, היא שוחרת שלום אולי אפילו מיוצגת בשמה של העיר ירושלים - עיר ששמה מעיד על פולחן הזריחה והשאיפה לשלום. אישה/אלה זו נתונה למשפטו  של ספר משלי.

נוכחות האלה מתגלה  בפרק ג` שם האב אומר לבן:   

(יג) אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה: (יד) כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ: (טו) יְקָרָה הִיא מפניים מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ:(טז) אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד:(יז) דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם:(יח) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר:

מפסוק  יח מציצה אלינו האלה הגדולה בכל עצמתה: העץ סמלה של האלה, השלום, סמלה של עיר הזריחה, סמלי הפנינים והתבואה והמילים״אשרי״ ו״מאושר״ מזכירים לנו את האשרה ואת העץ השתול על פלגי מים בתהילים א`. סמליה של האלה מופיעים גם בפסוקים המזכירים לבןאת הכתר והענק - סמליה של מלכת השמים.

<<<>>> 

הפתיחה החגיגית של ספר משלי מציינת ששלמה המלך שכתב את ספר משלי, מבקש ללמד אותנו להבין להחכים ללמוד מוסר השכל  ולהשליט צדק ומשפט בעולמנו.  תפיסת תור הזהב של   שלמה מתמוטטת  - לדעת ספר מלכים ב`  התפרקות הממלכה התחוללה כי לבבו של שלמה הלך אחר רוב נשים שהביאו עימן את עשתורת האלה הנעבדת עד סוף שתי הממלכות. ומכאן, שהממלכה תתפרק. גלל נשים, כמובן. אבל אנו סבורות שחכמת שלמה מתבססת מלכתחילה  על חכמת האלות  - אין חכמה בלי פולחני אלות החכמה.

<<<>>> 

בפירושו של רש"י לפסוק הראשון במשלי הוא אומר שלפנינו  שתי דמויות נשים המייצגות אלות שונות. האלה תורה שנמשלת  לאישה טובה, ואלת העבודה הזרה, שנמשלת לזונה:

"כל דבריו  (של משלי) דוגמות ומשלים

משל התורה באשה טובה

 ומשל העובדי גלולים באשה זונה"

אנו מגלות שרש"י למד זאת מן הרבנים, ולא מספר משלי עצמו: הביטוי "אשה טובה" מופיע לראשונה בספרות הרבנית. "כמה טובה אשה טובה שהתורה נמשלה בה". [1] נראה שרש"י למד מהתלמוד את הקשר בין אישה טובה ובין התורה,  ומהמקרא - בייחוד מהנביאים - את הקשר בין זונה לעבודת כוכבים.

מדוע בוחר רש״י בביטוי אישה טובה ולא  באישה החכמה או באשת החכמה, או באשת חיל?  כי מבחינתו,  כמו אצל חז״ל, החכמה אינה אישה כלל, אלא היא התורה נחלת הגברים.  בעוד שספר משלי מתחיל את תהליך החלשת אלת החכמה והפיכתה למשל, חז״ל ורש״י בעקבותיהם מתייחסים אליה כאל מטאפורה רוחנית מעורפלת ואוורירית. במשפט אחד קצר ממחיש לנו רש"י את  הפקעת מעמד האישה מהיותה אשת פולחן, נביאה ושופטת כפי שהיא מופיעה פעמים מעטות במקרא[2] - והפיכתה לאשה הטובה בספרות הרבנית.  

<<<>>> 

הטקטיקה הרטורית אותה נוקט סופר משלי כדי ליישם את האידיאולוגיה הדקונסטרוקטיבית שלו היא הדיכטומיה. היא זאת שיוצרת את הפירוק הנדרש – פירוקה של האלה הגדולה החכמה  אלת הפריון היפה והחושנית הבוראת והמרפאת. המנגנון הדיכוטומי מפרק את הכוח הנשי  לשני מרכיבים ראשיים האחד"טוב" והשני "נחות ורע". זוהי רטוריקה חבלנית, המייצרת זיקה הדדית בין המרכיבים. כל אחד תלוי בנוכחות חברו והזהות שנבנית מבוססת על חסרון בִמְקוֹם שתיבנה  על נוכחות. 

מול הבן הלומד תורה ומוסר ואלת החכמה - מעמיד ספר משלי את הכסיל ואת אשת הכסילות. קריאה מעמיקה מבהירה לנו שכסיל אינוהמקרה של בן טיפש. [3] מול החכמה לא עומדת טיפשות, אלא עבודת הכוכבים.  מערכת הכוכבים ששמה המקראי הוא כסיל[4], מטעינה את המילה כסיל במשמעות חדשה של מי שעובד את מערכות השמיים  או את מלכת השמיים. כסיל הוא שם גנאי למי שדרכי הפולחן שלו מגונים ופסולים - ומכאן שהביטוי  `אשת כסילות `הוא כינוי  לאותה אלה גדולה שרש"י  ` היטיב` לפרש כזנות.

חכמה וכסילות - שתי נשים חצויות וחסרות:  החכמה חסרה את הארוטיות של הכסילות; המעניקה לה נוכחות נשית. אך הואיל ובעברן היו דמות אחת, שכללה גם ממד אירוטי, מציגה גם החכמה את עצמה בלבוש מעורר תשוקה. הטקסט כל כך מתנגד לזונה החכמה והמפתה עד שהוא מבקש גם מהחכמה להיות אהובה רכה, כמו בשיר השירים אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ, [5] החכמה לומדת מהכסילות את דרכי הפיתוי בעזרת  האכילה המסמלת בדרך כלל הנאות מיניות, שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ. [6]הואיל ואין לטקסט ברירה, ואינו יכול לנשל את החכמה/אישה ממיניותה כליל, מפריד הטקסט בין אשת החיק היהודיה לבין הזונה הנכריה, ומזמין את הבן להיצמד לאישה ששודכה לו על ידי המערכת הפטריאכלית: ״יהי מקורך ברוך, ושמח באשת נעוריך, איילת אהבים ויעלת חן, דדיה ירווך בכל עת, באהבתה תשגה תמיד״.[7] פסוק זה מבהיר את המעתק בתפקידם של השדיים האלוהיים -  מתפקיד מזין לתפקיד מיני.

אשת הכסילות למרות כינויה, מצטיינת בחלקת לשון וביכולת רטורית שאינה פחותה מיכולתה של החכמה; עליה נאמר : `אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה`. לכאורה היא אינה יודעת דבר, `אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָּה`[8] אבל  כדי לפתות – צריך ערמה, שהיא תכונתה של החכמה.  אשת הכסילות מוצגת כחכמה וערומומית, מעניינת ומלאת חיים וכלל לא כטיפשה.

מכאן  שהכינוי "אשת כסילות"  מכוון לִדְמות חכמה, פתיינית בעלת יכולות – התגלמות מה שמכונה "עבודה זרה". חכמה ומושכת אפילו מהחכמה עצמה ופיתוייה אסורים: מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם[9].  לחם הסתרים הוא ודאי אותו לחם שבזמנו אפו בכל מקום בירושלים  כפולחן למלכת השמים בימי ירמיהו.

הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת הָאֵשׁ

וְהַנָּשִׁים לָשׁוֹת בָּצֵק לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִסֵנִי (ירמיהו ז יח)

המים והלחם ה`גנובים` – מעידים אולי על פולחן האלה שהתנהל בסתר – מפחד נחת זרועם של כת `יהוה לבדו`. לאט לאט אנו מגלות שהדיכוטומיה בין אשת החכמה האריסטוקרטית ואשת הכסילות המושכת מתמוטטת  - הן די דומות, כי הן שתי פניה של אלה גדולה אחת  צבעונית ומלאה חכמה בוראת ומרפאת.

השבחים שמרעיף הטקסט על גברת חכמה – קשורים להפיכת האישה למטפורה של חכמה כדי למנוע ממנה כל מגע עם חכמה כידיעה ,  מתוך כוונה להפוך אותה לתלותית. [10]

  הצבת החרות כאישה, החכמה כאישה, המוזות כאישה – מזהה נשים אמיתיות כפחותות   מול האידיאות הנשגבות; חשוב לנו לחזור  ולומר שהמאבק בפולחן האלה משמש גם כאן, כטריגר למישטור נשים.

<<<>>> 

האלה הים תיכונית/יוונית אתנה עברה תהליך פירוק דומה למה שתיארנו כאן. אמנם התרבות הפוליתאיסטית המאוחרת שמרה על האלות בצורה זו או אחרת לעומת המונותאיזם - שחיסל אותן כליל, אבל ככל שירד מעמדן של האלות, כך ירד גם מעמדן של הנשים[11] .

פרויד האמין שאתנה המקורית   הייתה אלה אם גדולה שנושלה מכוחה. לדעתו, היא הורדה למעמד של בת ונשללו ממנה האם והאמהות. אתנה הפכה למושג חמקמק חסר זהות מגדרית מובחנת. דמות שמתנגדת להגדרה חד משמעית. האלה אתנה במהדורתה המוקטנת  נולדת מראשו של זאוס אחרי שזה הפך את אימה לזבוב ובלע אותה כשהיא מעוברת. אתנה,  זינקה מראשו כשהיא חמושה  - ובכך עוברת  טרנספורמציה מאלת שלום לאלה לוחמת  -  בצלמם ובדמותם של הלוחמים  היוונים שחיסלו את תרבות האלה הגדולה. הממצאים הרבים של דמות האלה חשופת השדיים והאוחזת בנחשים - כסמל החכמה מעידים על מהותה הקדומה. לאמור: לאתנה היו חיים לפני שזינקה חמושה מראשו של אביה זאוס.

<<<>>> 

האלה המפורקת והקשר שלה לחכמה  פותחים את ספר בראשית. ספור הולדת האישה מצלעו של האיש - זהה כמעט לספור לידתה של אתנה מראשו של זאוס. ברור לכל מי כאן הבורא ולמי שייכת באמת יכולת ההולדה. ואכן, הנרטיב המקראי מתלבט למי ניתנה ההולדה ולכן חוה היא בכל זאת` אם כל חי`  .  המזימה הפטריארכלית למנוע מהאישה דעת וחכמה נכשלת - היא אוכלת את  פרי עץ הדעת שטוב הוא למאכל,  תאווה לעיניים ונחמד להשכיל. שילוב של תשוקה תאווה יופי ודעת.

חשובה ביותר ההפרדה בין האשה והנחש. אחד מסמליה המשמעותיים של האלה הגדולה  הוא הנחש – שמייצג כוח ריפוי חוכמה ולידה. המסורת המונותאיסטית נלחמת באלה ומפרקת אותה מכוחה, שוב בעזרת כלי הדיכוטומיה. הנחש הופך ל`רע` , מנושל[12] מסמליותו החיובית והוא מוטען בתכונה שלילית של חורש מזימות. הוא בעצם `אשת הכסילות` במשלי.  

כאן הפרידו יוצרי המיתוס את תכונת החכמה מהאלה/אישה והשאירו אותה ללא הכוח היודע והמרפא שאותו הפכו למזימה וללשון חלקה גורמת אסון. הנה כי כן - הנחש שהיה חלק חיובי בלתי נפרד ממהות האלה/אישה הופך לרב מזימות, הווה אומר -  המרפאה הופכת למכשפה. ולראיה נחש הנחושת שריפא את המגפה בספר שמות מכותת לאבק ברפורמת" ה`  לבדו" של המלך חזקיהו. עץ  הדעת המסמל את האלה ואת תכונותיה : תשוקה הולדה ודעת - נטוע בגן הנמצא בשליטה פטריארכלית, אך למרות ניסיון ההשתלטות על האלה עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּוְתֹמְכֶיהָ מְאֻשר[13] - האשרה עץ החיים שוב פורצת את גבולות המשטור, בדיוק כמו בתהילים א`.

<<<>>> 

שני פסוקים מושמים בפי החכמה וחושפים את מקומה החדש והנחות של האלה -  
ה` קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז ; וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת .

כמו בסיפור הבריאה - אלת החכמה לבדה אינה יכולה לברוא. היא עצמה ברואה אלוהית, ה` יצר אותה, ובכך היא רכושו - המקנה שלו. ולמרות התפארותה על שהייתה נוכחת עם ה` בבריאה היא בסך הכל שעשוע. סוג של שפחה משעשעת.

חז״ל ממירים את האלה בתורה. המילה תורה אכן נמצאת בספר משלי אבל לא בטוח שבמשמעות של ימינו. המופע הראשון של "תורה" במשלי בא יחד עם אימא : תּוֹרַת אִמֶּךָ(משלי א  ח ).

המסורת מספרת לנו שדורות רבים רבים לפני הבריאה היתה התורה / חכמה מונחת בחיקו של הקב"ה עד שעלה ברצונו לברוא את העולם.  התורה מכונה במדרש `חמודה גנוזה`, המונחת בחיקו של הקדוש ברוך הוא תתקע"ד דורות לפני שנברא העולם, מה שמהדהד את הפרי הנחמד ואת `לא תחמוד `גם יחד. גלגולה הרבני של חכמה הוא באלה תורה. ולפי המדרש "בראשית "היא התורה ממש - בה ברא ה` את העולם .

במדרש בראשית רבה התורה אומרת: "היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורהובורא את העולם". בראשית ברא אלהיםאומר הפסוק, ואין ראשית אלא תורהשנאמר : (משלי ח כב)  ה` קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו[14] (בראשית רבה פרשה א).

 האלה חכמה הפורה החושנית והמרפאה  הפכה לאלה תורה. התבונה הפכה לפלפול להלכות ופסיקות לחומרות ולעיוותים. לדברי המשנה במסכת אבות א` , החכמה תורה נמצאת לגמרי בידי הפטריארכיה :

משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה

חכמה עברה ממשה ליהושע לזקנים ומהזקנים לנביאים ומהם לרבנים והרי  לכם אלה בתולה משועבדת לגברים ובה הם משקיעים את כל הליבידו שלהם, יונקים משדיה, אך גם מכניסים אותה לארון, מכסים אותה וגונזים אותה תחת הפרוכת בסופו של יום.

 

 

 

 ה ע ר ו ת

 -------------

 [1] בבלי יבמות, סג ב

[2]  נשות חכמה אנו מוצאות בדמותן של דבורה השופטת, אשת לפידות, המשחרת ליום לעלות והשופטת את ישראל תחת התומר, באביגיל העושה בחכמה ובערמה כאשר היא יוצאת מצלע ההר, והולכת להציל נפשות בחשכת הליל. אלת החכמה מתגלמת לחלוטין במלכה/אלה אסתר, היא עשתרת, והכוכב המתואר בתבליטים האשוריים והבבליים כמייצג אותה. , כאשר היא לובשת מלכות - מכירה בזהותה הנצחית ומביסה את עולם תחבולות הרצח הגברי.

[3] ״הכסילים נבדלים מן הפתאים שהם אינם חסרים חכמה שהכסילות יהיה לפעמים בעל דעה גדולהרק שהוא נלוז מחקי החכמה מפני ציוריהתאוה ומדות הרעות המושלים בוולבו שהוא הכח הממשלה אשר בנפש לא יוכל להתגבר על יצרוולכן יחלוק על חקי החכמה העומדים לשטןלו בפני תאותווע"כ החכמה אומרת להם שיבינו לבשילמדו למשול ברוחם ושלבם יתגבר על תאותם ובזה יפנו דרך לחכמה לשכון כבודבהיכלם״. (מלבים ח ה

מבלי משים מדגיש מלבי״ם את הדמות המפתה והמינית בעלת כוחות העל בצלמה של ערמה, אלת הרשע, שתוארה בפרק ז׳ כאישה הזרה הזנותית. הכסיל הוא אדם שיש לו ידע, אך יצרו רע. מבחינת המלבים היצר הפוך לחכמה. היא הטוב והיצר רע. בעוד שהאלה הקדומה מימשה את שניהם, בהיותה התגלמות הטוב מצד אחד, אך למעשה יצרית: יולדת, פוריה ומלאת שפע

[4] עֹשֵׂה כִימָה וּכְסִיל (עמוס ה ח ); הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה אוֹ מֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ (איוב לח לא)

[5] משלי ז ד, שיר השירים ה ב

[6] ה טו

[7] משלי ה׳ יח-כ

[8]משלי ט יג

[9] משלי ט יז

[10] שיר התהילה לאשת חיל יכול להקרא גם הוא כך – הכל למען שבעלה ובניה יהללוה בשערים.

[11] יש חוקרות פמיניסטיות כמו סוזן אקרמן שמתנגדות לאמירה זאת.

[12] בדיוק כמו הנשל שלו עצמו – אחד מסמלי התחייה וההתחדשות שלו.

[13] משלי ג יח

[14] בראשית רבה פרשה א