זוהר של הבל הבלים - קהלת א' |יונה ארזי

מאת: כתיבה וציור יונה ארזי ת.פרסום: 23/01/18 ת.פרסום: 03/02/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

 תשמעו ספור : 

מעשה באיש אחד מאותם בעלי קבים שהיה הולך בדרך. פגש בערב שבת ,שני חכמים גדולי הדור, בעלי חכמת התורה. אמר להם : שלום עליכם חכמים שמעתי עליכם שאתם חכמי הדור, לאן אתם הולכים? אמרו לו : למקום פלוני. אמר להם : אני הולך לשם, אלך ואכין לכם מקום , אם אתם רוצים.

אמרו לו והרי אנו עם סוסים ואתה בלי רגלים, ואיך יתכן הדבר?

אמר להם: אף על גב שאתם רוכבים על בהמות שרצות הרבה, ואני חגר בלי רגלים, אם תרצו אני אקדים לתקן לכם את השבת. תמהו החכמים.

בינתיים ראו החכמים אותו שהיה רץ כמו שרביט של כוכב, עשה להם קפיצה ומצאו עצמם על פי מערה כהרף עין. אמר להם: חכמים היכנסו. נכנסו אחריו למערה בתוך מערה, עד שנכנסו לפרדס אחד והיה שם אותו בעל קבים מתפשט מגופו הפצוע, והיה מתלבש בגוף אחר שפניו היו מאירים כשמש.  והיה יושב על כיסא של מלכות ושלש מאות תלמידיו תחת הכיסא לרגליו והיו קוראים " הבל הבלים אמר קהלת" והיו קוראים פסוק זה פעמים רבות, בלי חשבון.

אמרו להם אותם חכמים מ`חכמי הדור` : מה זה הדבר הזה , וכי אין פסוק אחר בספר קהלת?

מיד קם אותו בעל הקבים שהיה יושב על כיסא ואחז בידיהם והכניס אותם לשבעה היכלות  ובכל היכל והיכל היה כתוב הבל הבלים

 ובהיכל  השביעי היה נשר  ועטרה בפיו ודמות יונה באותה עטרה, והיה כתוב באותה עטרה: מי שלא מכיר את ההבלים הללו ובסוד שלהם עליו נאמר "והזר הקרב יומת  (במדבר א נא).

 אמר להם אותו בעל הקבים: אתם חכמים בעלי הדור? שהלכתי אחריכם כדי לדעת את חכמתכם? הרי אנו בארץ הזו כולנו הולכים על קבים . והפסוק הזה ירשתי מאבא, ואבי מאביו, על כל הדורות.

נתן להם ממון רב ושם אותם במקומם  כהרף עין.  ומשום זה יש הבל אשר נעשה על הארץ. (תיקוני זהר קג ב)

****

מאז שפגשתי לראשונה את הספור הזה - הוא מייצג עבורי את ספר קהלת.  מקובל לראות בו פסימיסט וניהיליסט מיואש. אבל אפשר לראות בו מורה רוחני גדול.  הזהר תוקע סיכה בבלון הנפיחות, החשיבות העצמית והיהירות. הזהר שואל, כמו קהלת מה היא חכמה? האם חכמה היא  ידע - או אנושיות? מה שמייד מהדהד את הסיפור התלמודי על `המכוער` על אותו תלמיד חכם שכרסו מלאה תורה שישב לו על סוסו ולא חשש להעליב ולהשפיל אדם שנקרה לו בדרכו. כך גם כאן - גדולי הדור, החכמים, אלה שחושבים עצמם כיודעי כל, מנהיגי הקהילה, מרגישים "על הסוס" בטוחים בכוחם, מרשים לעצמם להעליב את אותו בעל הקביים הנכה הפצוע. למרות שמקהלה ענקית אומרת להם - הבל הבלים הכל הבל, הם לא רוצים בתורה הגדולה הזאת - שמדברת על ארעיות מקומנו בחיים ומבקשים - תן לנו פסוק אחר. הם מאויימים  כמונו, מהפסוק שבעל הקביים ירש מאביו ומאבי אביו עד סוף כל הדורות - פסוק שמבקש מאיתנו להבין את מקומנו בעולם, פסוק שמבקש צניעות ונדיבות. והוא כתוב בכל מקום, והוא סוד גדול. התורה האמיתית היא רק בידיו של מי מבין שהכל הבל - בין נשימה ראשונה לנשימה אחרונה, ומפנה מקום בלבו ובנפשו לתורת האנושיות. לכולנו מום, וכולנו הולכים על קביים.

לכן, הישות האלהית שבאה ללמד אותם משהו על עצמם ועל עולמם- עולמנו  נותנת להם רק כסף. מתנה רוחנית - אינם רוצים ומסוגלים לקבל.