אך פרי לצדיק - תהילה נ"ח | עפרה שפי ויונה ארזי

מאת: עפרה שפי ויונה ארזי ; התמונה תבליט מצרי של אשה יולדת בעזרת שתי אלות ת.פרסום: 25/04/18
שתפו בפייסבוק שתפו בטויטר שתפו בגוגל פלוס שתפו בגוגל לינקדאין

  תהילה נח נדמית לנו ככתובה בשפה זרה, אך בסופו של הלימוד בה, במדרשיה ובהקשריה היא נראית בהירה וכנה. במבט ראשון נראה שהיא תהילה חברתית מוסרית העוסקת בטרגדיה של משפט שקר.  ומביעה את המצוקה של אלה שאינם זוכים למשפט צדק. עמדתו של המשורר היא שסופו של השקר להיחשף ולא לשאת פרי, אך יחד עם זאת הקושי לזכות במשפט צדק מניב מערכת מפותחת של קללות.

אנו מרותקות לשפת הקללות. לחריפותן של המילים ולעושר הרב של הדימויים בהם המשורר מתאר את הרשעים. מפתיע שלמרות היעדרה של האישה מסיפור המסגרת החברתי/מוסרי הגברי כל כך - התהילה עוסקת בעולמה של האישה. חוויות נשיות מובהקות כגון: לידה, היריון, הפלה, והקשרים נשיים מעניינים של היחסים בין הנחש, האישה והרפואה, כמו צפים ועולים מתוך הקללות. אנו מגלות דמות אישה מרוטשת, המהדהדת קיומו של עולם נשי עשיר, המתקיים בטקסט נעדר נשים. ריטוש האישה מתוך הדימויים של עולמה נעשה בדרכים אמנותיות מגוונות, כגון, הפרדת הרחם מגוף האישה, קישור הטרגדיה הנשית של ההפלה לענישה על שקר, דימויים ציוריים של לידה ללא אישה, ובנייה אמנותית מרהיבה של הלחש הנחשי מול לחש המלחשים הרפואי כמשאיר שובל נ(ח)שי ארסי.

הקללות פותחות בזֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם, תָּעוּ מִבֶּטֶן דֹּבְרֵי כָזָב. בעוד שרחם ובטן הריונית הם אברים נשיים מובהקים, הרי הדיבור עליהם בתהילה נותן תחושה של דיבור קלישאי - אידיומטי מכליל. דיבור שמבודד את הרחם מגוף האישה, ומוחק את האישה עצמה. רחם שמוליד רשעים.

זה אינו המקום היחיד במקרא שבו הרחם והבטן מופיעים כישויות עצמאיות שאין לאישה שליטה עליהן. הביטוי "פרי בטן" הוא כינוי שכיח לוולדות או עוברים[1]. "ויפתח את רחמה"[2] הוא ביטוי שגור המנשל את האישה מכוח ההולדה האדיר שלה ומייחס אותו לאלהים. אלהים הוא זה שפותח רחם להריון ונוכח בכל לידה. נוכחות אלוהית זאת מהדהדת את פולחני הזריחה הקדומים שבהם אלת השחר פותחת את רחמה מדי יום ויולדת את השמש במי טל הבוקר. אלא שבעוד שבפולחנים הקדומים האלה נוכחת כיולדת ממש, והשמש אינו יכול להיוולד בלי כוח ההולדה שלה, המעשה האלוהי של פתיחת רחם האישה מנטרל את כוחה ללדת בעצמה. מי הלידה ופולחן השמש מופיעים בתהילה נח בטקסט המדמה את הרשעים לעובר נֶפֶל הנשטף במי השפיר:

(ח) יִמָּאֲסוּ כְמוֹ מַיִם יִתְהַלְּכוּ לָמוֹ , יִדְרֹךְ חִצָּיו כְּמוֹ יִתְמֹלָלוּ:

(ט) כְּמוֹ שַׁבְּלוּל תֶּמֶס יַהֲלֹךְ, נֵפֶל אֵשֶׁת בַּל חָזוּ שָׁמֶשׁ:

מבט נוסף חושף תקבולת בין לידת נפל של היום לבין נפל אישה : ״יִדְרֹךְ חִצָּיו כְּמוֹ יִתְמֹלָלוּ״ מקביל ל - ״נֵפֶל אֵשֶׁת בַּל חָזוּ שָׁמֶשׁ״. נפל אשת הוא עובר שלא ראה אור שמש. והחיצים הדרוכים שיתמוללו הם קרני השמש שלא הצליחו לחדור את הלילה מבעד לערפל. חיצי האור ימותו בתוך הערפל כמו המים, ונפלי האישה ימסו בתוך שבלול (שיבולת) מי הלידה. ״יִמָּאֲסוּ כְמוֹ מַיִם יִתְהַלְּכוּ לָמוֹ״ מקביל ל - ״כְּמוֹ שַׁבְּלוּל תֶּמֶס יַהֲלֹךְ״

משמעות הפעלים יתהלכו/יהלוך כאן היא מוות. [3] אנו מוצאות הקבלה חזקה בין הטרגדיה של ההפלה, העובר המתמסמס במי השפיר, לבין הפחד העיקרי של נשות פולחן הזריחה - פן השחר יהיה ערפילי כל כך, עד שלא יהיה לשמש כוח להיוולד וקרני השמש יתמסמסו בתוך טיפות הגשם. בשני הפסוקים - הקללה מכוונת לנולדים ולא ליולדת. השמש לא מצליח ללדת את עצמו ומת בערפל, ועוברי האישה ״הולכים״ כמו שיבולת מי הלידה. האישה ואיילת השחר שבלעדיהן לא היו נוצרים הדימויים הללו - נעדרות מהטקסט.

כמסיח לפי תומו, התלמוד הירושלמי מגלה לנו מסורת של ניחוש מין היילוד על פי צורת מי השפיר (שבלול). אולי מסורת נשית של מיילדות או של יולדות - ( ירושלמי נדה פרק ג)[4] החכמים עוסקים בפרקטיקה נשית עתיקה הקושרת בין צורת השבלול לבין מין היילוד. כאן כנראה נוצר הקשר המילולי בין השרץ לבין שיבולת המים. במקרה של הפלה, יודעת האישה את מינו של העובר על פי צורת מי השפיר. זה חשוב עבור קביעת מספר הימים לאחר הלידה, (או ההפלה של עובר בגיל מתקדם) שבהם היא מורחקת מהקהילה[5], חכמי הירושלמי מסיימים את סוגייתם באמירה חריפה, מדירה, ללא אסמכתא. "נאמנת אשה לומר ילדתי ולא ילדתי. ואינה נאמנת לומר זכר הוא נקבה היא"(ירושלמיי נידה ג). פירושו של הפני משה לדברים אלה מסביר לנו שאין לסמוך על נשים בענייני טומאה וטהרה. [6]

אנו רואות כי כן, איך התלמוד ממשיך לנשל מהנשים את יתרונותיהן - הלידה, והשליטה על גופן ועל גופי הידע שעליהם שמרו מאות בשנים. אך חמור מכך, נישול האישה מהפרקטיקות הגופניות שלה, מפקיר אותה להחלטת הגברים בדבר מספר ימי הרחקתה. היא יכולה לומר במקרה של הפלה - ילדתי, אך לא מה ילדה. לא סומכים עליה, ולא היא שתקבע כמה זמן היא נידה - מורחקת.

רש״י, מפרש שבלול גם כחיה אך גם כשיבולת מים. ייתכן שהוא שואב את פירושו מהירושלמי, או אולי גם ממדרש תנחומא המפרש את הפסוק `וה` המטיר על סדום ` בעזרת הפסוק שלנו "כמו שבלול תמס יהלך". לדידו של המדרש , שבלול יכול להיות מערבולת של אש אך גם שיטפון של מים. רשעי סדום ששטפו את העולם ברשע , נשטפים ונשרפים במערבולות של אש ומים, ולא יהיה להם זכר ממש כאותו עובר שמת טרם זמנו.[7]

הדרשנים ב`תנחומא` מבינים היטב את הקללה לרשעים. הם קושרים את פסוקי המים לפסוק האש - ׳בְּטֶרֶם יָבִינוּ סִּירֹתֵיכֶם אָטָד, כְּמוֹ חַי כְּמוֹ חָרוֹן יִשְׂעָרֶנּוּ` שנאמר על האש האוחזת בשיחי סירות האטד בטרם יעלו קוצים או פרי.. שיח הסירה ושיח האטד הם עקרים ונוטים להישרף בקלות.[8] האטד מוכר לכל ממשל יותם[9] - שם כל עושות הפרי - התאנה, הגפן והזית מסרבות להפסיק את תנובתן, ואילו האטד העקר הולך למלוך על העצים. גם שם אש יוצאת מהאטד ושורפת את בני שכם הרשעים, והאש היוצאת משכם שורפת את האטד הרשע. ה׳תנחומא׳ מתעלמים מההקשר הנשי של השיבולת, ומפירות האטד הנשרפים עוד לפני שהם מבשילים. לדעתנו יש מקום להצביע על הקשר בין פרי העץ הנשרף, ופרי הבטן הנשטף.

פרי העץ ופרי הבטן - הבקשה שהרחם שהרה את הרשעים לא יתן פרי ויסתיים בנפל. מונגדת לברכת הריונו של הצדיק שישא פרי. הצדיק נוכח במלואו כבעל לידה/תנובה מוצלחת. התהילה מסתיימת ביכולתו של הצדיק להניב פרי: ויֹאמַר אָדָם: אַךְ פְּרִי לַצַּדִּיק, אַךְ יֵשׁ אֱלֹהִים שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ.

הפסוק אמנם קושר בין הפרי ובין האמת היוצאת לאור, אך מתכוון לפרי גם במובן של פרי בטנו של הגבר. ניתן ללמוד זאת מברכת אלוהים לגבר בספר דברים:

וְהוֹתִרְךָ יְהֹוָה לְטוֹבָה בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ: (דברים כ״ח י״א).

וכמובן - תהילה א׳: החוטר מגזע ישי אינו זקוק לרחם כדי לגדול, רק לפלגי המים עצמם, כדי לתת פריו בעתו: ״ וְהָיָה   כְּעֵץ שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ. (תהילים א ג).

כל כך בקלות הפך הגבר לבעל הפרי והיולדת עצמה - נידה.

***

בסופו של דבר, כשאנו מתבוננות בתהילה המורכבת והמרובדת הזאת, נמצא שהיא מדמה את דוברי הכזב ושופטי השקר אל עקרות, הפלה, ורחם הנשלט על ידי כוחות זכריים בלבד. האישה מודרת מהתהליכים הנשיים המתוארים בה.

העונש לרשעים מוצמד אפוא לטרגדיה הנשית. שערו בנפשיכן אישה שהפילה את עוברה בשיבולת מי השפיר. מה היא למדה? שמשהו לא בסדר, שהיא נענשת על ידי אלוהים בגלל מעשיה הרעים. ההוויה הנשית המוטבעת בתהילה זו היא הוויית איום מתמיד לא רק על יתרונותיה ומעמדה של האישה, אלא על צדקתה ויושרה. כל אישה חשופה לטרגדיה הריונית או טרגדיה של הפלה. לכאבי וסת, או לעקרות זמנית. הוסיפו לכך את חוקי הסוטה - העונש על בגידה - בטן צבה וירכיים נפולות, או השכר על צדקתה אם לא בגדה - ״היפקדות״ ולידה תקינה, המעוותים את המשמעות של התהליכים הטבעיים הקשים שעוברת כל אישה באשר היא. אך מלבד זאת, בטקס הסוטה, עליה לומר על השקר הזה פעמיים שהוא אמת:

וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן יְהֹוָה אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת יְהֹוָה אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה:

וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן: (במדבר ה)

 

אל תשחת, פותחת התהילה, ומשחיתה את חוויית הלידה. אלה הם דברי הכזב של התהילה אשר חשפנו כאן, ואנו מקוות שיימסו בתוך שיבולת רעננה. האמונות הטפלות בקשר להפלות ולידות יימסו כמו חיצי השמש הנמוגים בשחר ערפילי, והאמת תיוולד כמו אור היום בשחר חדש.

 

  

 

 

 הערות

[1] וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן:(בראשית ל׳ ב)

 [2] וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ:(בראשית ל כב)

 [3] כך גם בימינו - בביטויים ״הלך לעולמו״ ו״הלך הבנאדם״.

[4] רבי חייה בשם רבי יוחנן: אותן נשים שאומרות שבלול זכר או שבלולה נקבה אין אנו סומכים עליהן, רבי יעקב בר זבדי רבי אבהו בשם רבי יוחנן נאמנת אשה לומר ילדתי ולא ילדתי. ואינה נאמנת לומר זכר הוא נקבה היא.(ירושלמיי נידה ג)

[5] ויקרא יב, א-ז

[6] פירוש הפני משה: `שבלוליה דכר שבלולה נוקבה`. מלשון `כְּמוֹ שַׁבְּלוּל תֶּמֶס יַהֲלֹךְ`, והוא שרץ הגדל בנרתיקו ואומרות הנשים אם השפיר הוא כצורת שבלוליה והוא הזכר שבאותו המין ודאי הולד זכר היה, ואם כמו שבלולה היא נקיבת המין נקבה היתה, ואין אנו סומכים עליהן לענין ימי טוהר וימי טומאה. (אם ילדה בן או בת יש הבדל במספר ימי הטהרה שלה).

[7]"וה` המטיר על סדום". זה שאמר הכתוב:" כמו שבלול תמס יהלך" (תהלים נח ט),כמו שהשבולת הזו נשטפת, כן אנשי סדום נשטפו, "תמס יהלך", שהמסה אותם הקדוש ברוך הוא באש, "נפל אשת בל חזו שמש" (שם /תהלים נ"ח ט`/) שלא חזו אנשי סדום, שנאמר השמש יצא על הארץ (בראשית יט כג), מה כתוב שם? וה` המטיר על סדום וגו`.

דבר אחר: מהו כמו שבלול? כמו שהשבולת הזו של מים שוטפת כל מה שהיא מוצאה, כך תוריכוס (שטפון) שעומד במדינה, כל מה שנמצא עמו נשטף עמו, שנאמר `כמו שבלול`, וכיון שמת אינו רואה עוד שמש, למה שהוא תוריכוס. (תנחומא וירא יז)

[8] ר׳ בהרחבה על פסוק זה - נגה הראובני - שיח ועץ במורשת ישראל.

[9] שופטים ט`