תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טז עמוד ב
אמר רבי יוסי: סח לי אבא אלעזר: פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים, והביאנוהו לעזרת נשים, וסמכו עליו נשים. לא מפני שסמיכה בנשים – אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים.
לאחר שהתלמוד ממריא על כנפי מעשה מרכבה בדפים הקודמים, הוא נוחת נחיתה לא רכה בחצרו של בית המקדש. עם עיסוק בקרבנות ובסמיכת ידי המקריב על גוף הקרבן.
לאחר כמה וכמה דפים של דיון ולימוד במראות עליונים ובראיית עליונים – שבים עורכי התלמוד ואנחנו עימם לעסוק במראות ובמעשים תחתונים: הבאת הקרבן, סמיכת הידיים עליו ולבסוף שחיטה.
מטריד אותי הקשר בין המשנה הראשונה בפרק "אין דורשין", משנה המדברת על `דרישה` במובנים רבים ביניהם לימוד עיון וחקירה במעשה בראשית ובמעשה מרכבה, וגם בעריות. (אני מעדיפה כאן את פירושה של רחל אליאור לעריות – כעיסוק בכרובים, או ב`עירים`). מעזה לראות את המורכבות של המשנה והתלמוד כאן המבקשים להחזיק ברובד הרוחני – עיוני – הגותי- מיסטי, וגם המצוות הקשורות לבית המקדש. שהן עיקר המסכת. מסכת חגיגה פותחת בהיראות לפני ה`, ועל הלומד לחשוף יחד עם יוצרי הטקסט הזה את אופני הראיה וההיראות השונים.
ובחזרה לסמיכה – האם צריך לסמוך בכל הכוח?
התלמוד מביא סיפור מימי הבית לפיו הביאו עגל למטרת קרבן לעזרת נשים , והנשים סמכו את ידיהן על העגל – ולא חס וחלילה מפני שסמיכה בנשים – אלא כדי לעשות לנשים נחת רוח….
מאיפה באה המחשבה המוזרה שלנשים תיגרם נחת רוח אם יסמכו ידיהן על הקרבן? הנרטיב ההלכתי משתמש בספור הזה כדי להרהר במידת הכוח הדרושה להפעיל על הקרבן, בעת הסמיכה. הן עצמן לא מעניינות כאן. יתרה מזו – הרוח הנחה או נחת הרוח באה להרגיע. וכאן טקס מעורר צמרמורת ועמוס רגשי – איך טקס כזה גורם לנחת רוח??[1]
מה הקשר בין מאוורר "נחת רוח" – ובין היפהפיה המוצמדת אליו.
אולי, אם תהייה נחת רוח לאישה תהייה גם לאיש? כמו שמרמז התלמוד?
[1] … ויקרא פרק א … אָדָם כִּי־יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהֹוָה מִן־הַבְּהֵמָה מִן־הַבָּקָר וּמִן־הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת־קָרְבַּנְכֶם: (ד) וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו:בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות. רבי יוסי ורבי (ישמעאל) אומרים: בנות ישראל סומכות רשות. אמר רבי יוסי: סח לי אבא אלעזר: פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים, והביאנוהו לעזרת נשים, וסמכו עליו נשים. לא מפני שסמיכה בנשים – אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים. …(בבלי חגיגה טז ב).
