ביָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבוֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהֹוָה צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה:
התמונה הפותחת את פרק לח תמוהה מאד. המצור מעל ירושלים הוסר, נס גדול היה שם –
וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהֹוָה וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה וּשְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים:
והנה מיד לאחר הדברים האלה, תוך כדי חגיגות הנצחון "בימים ההם" – חולה המלך חזקיהו. ישעיהו בא אליו ומכריז : צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה.
הסצנה הזאת מייצרת חטיבה דרשנית עמוקה בתלמודים, הן בתלמוד הבבלי והן בתלמוד הירושלמי – נסיון של ברור תיאולוגי מדוע חלה חזקיהו, מה מהות הסבת פניו אל הקיר ומה משמעות תוכן תפילתו.
***
המדרש בקהלת רבה[1] שם לב לתוקפנות שבדברי הנביא :"אמר לו חזקיה לישעיה, ישעיה בנוהג שבעולם אדם שהולך לבקר את החולה אומר לו מן השמים ירחמו עליך . ואפילו שיראה אותו נטוי למות אינו אומר לו צו לביתך שלא יחלש דעתו, ואתה אומר לי צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה?!" כמה מחאה יש בדברי הדרשן, וכמה רגישות אנושית ובקשה לחמלה. בכך מציב המדרש את מעט הפסוקים הללו בתוך ז`אנר הסיפורים והאגדות על ביקור חולים. וזה, למען האמת מאד מפתיע.
****
במשנה במסכת פסחים אנו מוצאים שחזקיהו עשה שני מעשים הקשורים ברפוי מגפות ומחלות. האחד הוא ריסוקו של נחש הנחושת מעשה זה מוזכר במלכים ב יח[2] , והשני – גניזת ספר הרפואות. נחש הנחושת הוא כלי מאגי לחיסול מגפות ונשמר כנראה בין אוצרות בית המקדש, האגדה רומזת בהמשך לסיפור המקראי שברוב התלהבותו של חזקיהו במסע ההחזרה בתשובה האלים שלו – ניתץ גם את נחש הנחושת בין שאר סמלים שנחשדו כסמלי עבודה זרה – מעשה איקונוקלסטי של ממש. גם ספר הרפואות אותו המקרא כמובן אינו מזכיר, נגנז על ידי המלך החסיד הזה – והרמב"ם מפרש שהיה כנראה איזה ספר עם הוראות רקיחת סמים וכשתחילו להשתמש בו לרעה גנזו חזקיהו. האגדה מנסה לתאר את חזקיהו כמחולל מהפכה דתית עם מסרים רדיקליים המכריזה שה` לבדו הוא זה שירפא לו ולעמו. והנה חזקיהו זה נזקק לרפואה וכל הכלים הקשורים בכח נשי של התחדשות ומחזוריות שעמדו לרשותו פעם – אינם.
*****
המעשה הראשון שעושה המלך הוא הסבת פניו אל הקיר. תרגום יונתן מפרש – אל קירות בית המקדש. ורבי שמעון בן לקיש אומר מקירות לבו , שנאמר מעי מעי אוחילה קירות לבי וגו` ( ירמיהו ד יט )
הצעה אחרת היא שהוא פנה לקירות האישה השונמית :" אמר לפניו : רבונו של עולם , ומה שונמית שלא עשתה אלא קיר אחת קטנה החיית את בנה , אבי אבא שחפה את ההיכל כולו בכסף ובזהב על אחת כמה וכמה?[3]
אומרת דליה חושן[4] – הקשר בין עליית הקיר ( החדר , הבית ) שעשתה השונמית לאלישע ובין ההיכל שעשה שלמה לקדוש ברוך הוא , הוא ששניהם עשו בית לנוכחות האלוהית . השונמית לא הסתפקה בהכרה : `הנה נא ידעתי כי איש אלוהים קדוש עובר עלינו תמיד` ( מל"ב ד ט ) היא רצתה לעשות לו משכן של קבע נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה.
גם בתלמוד הירושלמי שאלו על חזקיהו : באי זה קיר נשא עיניו ? רבי יהושע בן לוי אמר : בקירה של רחב נשא עיניו , כי ביתה בקיר החומה[5] -אמר לפניו רבונו של עולם רחב הזונה שתי נפשות הצילה לך , ראה כמה נפשות הצלת לה ? אבותי שקירבו לך כל הגרים האילו על אחת כמה וכמה[6]
הקיר , הבית הוא משכן לשכינה , אולם גם קירות הלב . הקיר ששיכנה בו רחב את שני המרגלים אף הוא ביטוי להכרת הלב : `וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם כי ה` אלוהיכם הוא האלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת` ( יהושע ב יא . ) המרגלים נתפשו על ידי רחב כנושאי דגל אלוהים בעולם . שיכונם בביתה אשר בקיר החומה שיקף את משכנו של אלוהים בקירות הלב של הגר שנתרוקן מרוחו , ולבבו נמס לקבל אל תוכו את אלוהי השמים .
על פי הפרשנות התלמודית טענת החיים של חזקיהו ומילוטו מההליכה בדמי ימיו עומדת על החיים עצמם בהיותם קיר , משכן , בית לנוכחות האלוהית , אם בקיר המקדש , הבית או הלב .
חשוב לראות איך התלמודים במודע או שלא במודע שמים לב לקשר בין הנשים הבונות לבין המחלה והתפילה של חזקיהו.
****
וַיֹּאמַר אָנָּה יְהֹוָה זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם
וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי.
וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל
פסוק אחד בלבד יש בתפילתו של חזקיהו – פסוק הכולל דבור ובכי גדול.
אמר רב יהודה אמר רב: שסמך גאולה לתפלה .
רבי לוי אמר שגנז ספר רפואות ( ברכות י ע"ב )
שתי הצעות לפנינו – האחת מציעה קשר בין תפילה לגאולה. תפילתו של חזקיהו היא בקשת צרכיו של כל אדם אבל גם הכרה בכך שבקשה על עצמנו קשורה לפחות לדעת רב ורב יהודה בהכרה במלכות שמים ובגאולה. יש קשר בין הדברים לפחות מבחינתם – הגאולה נולדת מתוך החורבן והיא כרוכה בו. חזקיהו נתון היה אך לפני רגע באופוריה של גאולה – היא הסרת המצור של סנחריב מעל ירושלים – והנה הוא שוב נתון במעגל של חורבן אישי , מחלה קשה ואיום המוות. ובציפיה לגאולה. הוא אינו מבקש להירפא רק מזכיר את היותו מאמין אמיתי שלבו שלם. התפילה היא הבכי הגאולה היא ההכרה בתפקידו כמשכין השכינה – האלוהות בעולם. לא במקרה הדרשות על הקיר מספרות על השכנת האלוהות בבית. הגאולה היא השכנת השכינה בעולם.
הפנייה לשונמית ולרחב מקבלת גם בזהר מימד שכינתי. "בגין דשכינתא כל נוקבי עלמא קיימין בסתרהא"
הקיר הוא אדון כל הארץ – מכיל את המימד הנשי והזכרי של האלוהות , השכינה היא ארון הברית, הקיר מבחינת הזהר הוא ישות חיה ומקרקרת משמיע קולות נהמה – כתפילתו של חזקיהו, וכאשר נחרב בית המקדש המימד הבוכה הוא של רחל המבכה על בניה. הזהר שותל בתוך תפילת חזקיהו לא רק את הממד של השכינה והאדון אלא גם את תודעת החורבן. סמיכת הגאולה לתפילה גם בתלמוד וגם בזהר היא הנכחת החיבור בין אדני והשכינה או בשפת הזהר "ליחד היחוד כיאות", ומשום כך הבכי הגדול – שאין שער שעומד בפני הדמעות שהרי כל השערים נעולים חוץ משערי דמעה. על הנתק הזה אחראי חזקיהו כנציג ה` לבדו – ולכן הזהר נזעק כל כך על התיקון הזה.
ו`ספר רפואות` המביא חיים ללא הכרה בנוכחות האלוהית מהוה מכשול למימושה של נוסחת החיים של חזקיהו . גניזתו , כמוה ככתות נחש הנחושת , סוללת את הדרך לרפואה אחרת , ולתפיסה אחרת של החיים המתבטאת בריפויו שלו והצלתו מחוליו הוא . כאשר אומר הקדוש ברוך הוא לחזקיהו : `הנני רופא לך`[7] מתברר ההבדל בינה ובין ספר רפואות.[8] כתות נחש הנחושת מסמל כמובן את השמדת וחיסול כוחן של האלות הגדולות כוח ההתחדשות והלידה מחדש , כך גם גניזת ספר התרופות – חיסול הרפואה העממית, הידיעה הטבעית ידיעת סוד הלידה – כוחן של המרפאות. והפקדת והפקרת הגורל באחד.
***
אז מה עם התמיהה שהעליתי בתחילת הדברים – מדוע חלה חזקיהו?
התלמודים שמים בפי ישעיהו האשמה חמורה – חזקיהו לא נשא אישה ולא הוליד בנים. חזקיהו מתגונן ואומר כי חזו לו החוזים שהבנים לא יהיו מוצלחים – ומבקש מישעיהו לשאת את בתו חפציבה לאשה (בבלי ברכות,שם). לפי תפיסה זאת חזקיהו אינו ממש מאמין בהתחדשות ובמשכיות של הבריאה – וזה חטאו כפי שהזהר מציין – פעולת הולדת בנים היא מעשה של פעולה בעולם, מעשה של ייחוד של האדון והשכינה מעשה של קשירה בין שמים וארץ הכרה בכך שהשכינה `כל נקבות העולם` עומדות בסודה ומי שהיא לא שורה אצלו – חוטא כנגדה וכנגד אדון כל הארץ. זה מעשה של גאולה, אופטימיות, לוחמה מעשית בחורבן.
וישנה גם ההצעה השניה – לא נעשה חזקיהו משיח כי לא אמר שירה. "ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל, שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך – לא עשיתו משיח, חזקיה, שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך – תעשהו משיח?!" (בבלי סנהדרין,צד ע"א) – למרות שכאן אין מדברים במחלתו של המלך אפשר להבין את כעסה של מידת הדין שהיא כעסם של יוצרי המדרש – הנה הנה .. כמעט כמעט באה הגאולה, בא המשיח – אבל לא. חזקיהו לא הודה ב ש י ר ה על הנס הגדול של הסרת מצור סנחריב – ולכן לא נהיה משיח, ואולי אף חלה.
***
בדמי ימיה מתה אמי – כך מתחיל עגנון את ספורו `בדמי ימיה` – וחזקיהו – לא מת בדמי ימיו, זכה לעוד 15 שנות חיים שלא כמו לאה אמה של תרצה מספרת הספור ושהבטוי הזה נטען במשמעויות כה רבות לאחר המסע הקצר שעשינו בספור מחלתו והחלמתו של המלך חזקיהו האומר : אֲנִי אָמַרְתִּי בִּדְמִי יָמַי אֵלֵכָה בְּשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל פֻּקַּדְתִּי יֶתֶר שְׁנוֹתָי: ספור מחלתו של המלך חזקיהו קשור בחיסול כח נשי.
—
הערות
[1] קהלת רבה פרשה ה
[2] מל"ב יח -וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן:
[3] בבלי ברכות י ב
[4] בספרה עגנון: סיפור (אינה) סוגיא בגמרא, ירושלים, 2006 ,ראובן מס
[5] יהושע ב טו .
[6] ( ירושלמי ברכות , ד ד , ח ע"ב)
[7] מלכים ב כה
[8] דליה חושן, שם
