תורתנו אוֹמנותנו

תורה, אומנות, ומה שביניהם - יונה ארזי, ארי אלון

הביטוי "תורתו אומנותו" מזוהה בתודעה הישראלית עם החוק הידוע לשמצה הפוטר בחורי ישיבות רבניות משירות צבאי. זיהוי זה מגמד ומצמצם הן את ה"תורה" על כל הסתעפויותיה והן את ה"אומנות".
באתר זה נתרום את חלקנו לחילוצם של שני המושגים המכוננים הללו מהמקום הצר והמצומצם שבו הם לכודים. נפתח חלונות משמעות מרובים ככל האפשר ונחלן את התורה ואת האומנות לקיים מה שנאמר "וברפאי את מקדש ה' ההרוס ארחיבה יריעותיו ואקרע לו חלוני". (ח.נ. ביאליק)

בשפת התורה כמו משולבים חוק והגות, סיפורים, אגדות מדרשים ומשלים בשנים האחרונות שפת התורה מתחדשת – ההיררכיה הרבנית שכה אפיינה את השפה הישנה נדרשת לפנות מקום בתחומים רבים לגישות מבקשות שינוי, גישות סובלניות ופתוחות יותר. במקומות רבים בחברה הישראלית מתגבשת שפה תורה אישית ויצירתית , המתבססת על הישן כדי לייצר את החדש, שפה בה הרבני מוחלף בריבוני ואנחנו שמחים וגאים להיות חלק מיצירת שפה חדשה זו.

גם האמנות היא שפה: המילה , הפסוק, המשפט הצבע, הכתם, הקו, הצורה. התנועה והצליל. כל אלה מייצרים שפה מאוד אינדיבידואלית ויצרית.
שאלנו את עצמנו – איך מחברים בין השפות ? היכן היא נקודת המפגש בין השפה האישית הפרטית, היא שפת הנפש המתבטאת באומנות ובין שפת התורה – שפת החוק האמונות, הדעות, והערכים?
את פירות חיבור זה תמצאו באתר ובו יצירות ספרות ואמנות – הקשורות ב'ארון הספרים היהודי'.

אנחנו מבקשים את חופש היצירה. את היכולת לקרוא את הטקסט, ללמוד אותו ולהגיב עליו ממקום משוחרר. לייצר מדרש אישי המחויב לעצמו בלבד.
מקווים שתהנו,

יונה ארזי – לומדת ומלמדת יהדות בישיבה החילונית של בינה בתל אביב ובהיברו יוניון קולג' בירושלים.
ארי אלון – דרשן נודד, סופר ומורה בישיבה החילונית של בינה, ובבתי מדרש רבים נוספים.