בן עקוּד איננו בן אהוּב

מאת: ארי אֵלון ת
Facebook
Twitter
LinkedIn

רק עד העקידה אהב אברהם את יצחק. זאת הסיבה שממש לפני העקידה כתוב – "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ"[1], ומיד לאחריה כתוב פעמיים "אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ", ולא כתוב "אֲשֶׁר אָהַבְתָּ".[2]

וזאת הסיבה שאלהים חדל לדבר עם אברהם החל מהרגע שבו הוא שלח את ידו לשחוט את בנו. הדבור הראשון של אלהים לאברהם היה "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" והדבור האחרון שלו היה קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל הַר הַבָּיִת[3] (אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ)
כל הדיבורים בין אלהים ואברהם התחוללו בין ה-"לֶךְ לְךָ" הראשון – אל הארץ אשר אראך – לבין ה-"לֶךְ לְךָ " האחרון – אל הר הבית.
בינינו, אלהים ידע שבסופו של דבר לא תצא השחיטה לפועל. הוא רק רצה לוודא שאברהם אוהב רק אותו ולא אף אחד אחר זולתו. הוא לא היה מעוניין שאבינו ישחט את ילדו, אלא את אהבתו לילדו.
והשוחט שחט.
ברגע שאבינו שלח ידו אל המאכלת לשחוט את בנו חדל אלהים להיראות אליו, ושלח במקומו שליח אשר יבהיר לשוחט כי בנו יחידו אינו עוד אהובו. זמן קצר לאחר מכן שלח אלהים שליח נוסף לוודא שהשוחט אכן הפנים שלא מדובר בטעות מקרית – בנו יחידו אינו עוד אהובו.
מרגע זה ועד מותו בשיבה רעה יהדהד בראשו של אברהם כלל הברזל הבא: או שאתה אוהב את בנך או שאתה שוחט אותו.
בן עקוד אינו עוד בן אהוב.

 שניים אוחזין בסכין – סיפור אהבתם של אלהים ואהברם

אהבתו השחוטה של אברהם ליצחק הייתה אומנם האהבה הראשונה המוזכרת בתורה הגלויה,[4] אך בתורה הנסתרת יש רמז לכך שהאהבה הראשונה היא אהבתו של אברהם לאלהים. כמה דקות לפני שהודיע אלהים לאברהם על הולדת יצחק הוא הורה לו לשנות את שמו מאברם לאברהם.[5] מכאן והלאה הפך אבינו מאב-רם לאהב-רם. אוהב אלהים.

ברית האהבה הראשונה של אבינו ואהובו התחוללה בו ביום. הייתה זו ברית דמים איומה שחתם אבינו בן התשעים ותשע בבשרו. ידו של אבינו רעדה אומנם בשעה שנטל את סכין הברית ושאל את אלוהיו: "מי ימול אותי?". "אתה בעצמך", אמר לו אלהים. "מיד נטל אברהם סכין והיה אוחז בערלתו ובא לחתוך והיה מתירא. מה עשה אלהים? – שלח ידו ואחז עמו והיה אברהם חותך, שנאמר `אתה האלהים אשר בחרת באברם… וכרות עמו הברית` – `כרות לו הברית` אין כתוב כאן אלא `וכרות עמו`, מלמד שהיה אלהים אוחז בו` ".[6]

שניים אוחזין בעורלה, שניים אוחזין בסכין –

אלהים ואהב-רם כורתים יחדיו את ברית אהבתם.

שנה לאחר מכן נולד יצחק ואברהם למד לאהוב גם אותו. הוא אהב לשחק עם יצחק, אהב לטייל אִתו, אהב לחתל אותו ואהב ללמד אותו תורה. משנה לשנה גברה אהבתו ליצחק כשם שגברה אהבתו לאלהים. משנה לשנה התגברה היראה הסמויה מפני קנאתו של האהוב האלוהי באהוב האנושי. אברהם נבהל לגלות בתוכו תשוקה מפחידה אל הקנאה האלוהית הזאת, ואל הציווי הבלתי נמנע "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה".[7]

 ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסתר מאברהם לעד

ויהי אחר הדברים האלה והאלהים ניסה את אברהם – שוב רעדה היד האוחזת בסכין. אברהם כבר לא היה צעיר בן תשעים ותשע, ואלהים כבר לא היה שם כדי לאחוז אִתו את סכין השחיטה. אברהם רעד לבד.

כשהשכים אברהם בבוקר כדי לשחוט את ילדו הוא התכונן נפשית לפרידה מיצחק, ואולי אף משרה. הוא לא העלה על דעתו שגם אלהים ייפרד ממנו בעקבות העקידה. עדיין לא חש לאיזו דרגת אכזריות מסוגלת להגיע אהבתו לאלוהיו.

ברגע ששמע אברהם את הקול הגואל "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר"[8], חש לתדהמתו שאלהים כבר לא שם. הקול השמימי הדובר אליו לא היה קולו המוכר והאהוב של אלהים, אלא קול זר של מלאך. אברהם הפגוע לא הבין מדוע אלהים עצמו לא אמר לו "אל תשלח ידך אל הנער". מדוע שלח מלאך במקומו? אף פעם לפני כן לא דיבר אליו דרך מלאכים. תמיד התגלה אליו בעצמו ודיבר אִתו דיבור ישיר.

לאחר שהקריב את האיל הבין אברהם שהמלאך הקודם לא היה מקרי. שוב שלח אהובו את אחד מנציגיו המלאכיים כדי לומר לו בשנית "יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים הכחול אשר על שפת הים הכחול…".[9]

המילים המוכרות כל-כך הסתחררו באוזני אברהם. כל כך הרבה פעמים כבר שמע אותם מאלהים עצמו. בשביל מה הוא צריך לשמוע אותם מפיו של סתם מלאך?

בשביל זה עקד את בנו? בשביל שכר?! אלהים לא מכיר את כל המדרשים המדברים על כך שאהבתו של אברהם אליו היא אהבה שאינה תלויה בדבר?!?

אז למה הוא שולח אליו דווקא עכשיו נציג עם כל כך הרבה פרסים והבטחות, וכל-כך הרבה ארבה את זרעך כחול אשר על שפת הים הכחול אשר על שפת הים הכחול?…

 

[1] בראשית כ"ב, ב`

[2] פעם ראשונה – בראשית כ"ב, י"ב – "ולא חשכת את בנך את יחידך ממני"; פעם שנייה – בראשית כ"ב, ט"ז-י"ז – "יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול…".

[3] המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם, שנאמר זה מזבח לעולה לישראל, ובמקדש נעקד יצחק אבינו שנאמר ולך לך אל ארץ המוריה (רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ב הלכה א)

[4] המלה "אהבת" בפסוק "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת" היא המופע הראשון של הפועל א.ה.ב בתנ"ך.

[5] ולא יקרא עוד שמך אברם כי אם אברהם (בראשית י"ז, ה`)

[6] על-פי מדרש בראשית רבה, פרשה מ"ט פסקה ב`

[7] בראשית כ"ב, ב`

[8] שם שם ,י"ב

[9] על-פי בראשית כ"ב, ט"ז-י"ז