אֱלֹהֵיכֶם עָנִי כְמוֹתְכֶם – תהילה ע"ד | יונה ארזי ועפרה שפי

בשעה שנכנסו אויבים להיכל והציתו אש בבית המקדש, היה הקדוש ברוך הוא יושב ובוכה, נכנס אסף אצלו ואמר ליה רבונו של עולם האור דולק בביתך ואתה יושב, קום צא מביתך, שנאמר הרימה פעמיך למשואות נצח כל הרע אויב בקודש (תהלים ע"ד ג`), —– (: מדרש זוטא – איכה פרשה א)

מדרש  זה מתמצת את כל מה שתהילה ע"ד אומרת.  בית המקדש נשרף – חורבן הבית, האוּר שולט בבית – היכן הוא הקב"ה? יושב ובוכה . אסף המשורר הקדמוני אבי שושלת משוררי בית המקדש – ממש נוזף בקב"ה , קום, הרימה פעמיך – צא מהבית, צא מהקבעונות, צא מההלכות שבהן כלאנו את עצמנו יחד איתך, תעשה משהו….הרימה פעמיך למשואות נצח.

ב`מגילת האש`  של חיים נחמן ביאליק מתואר אלהים לאחר החורבן ,מתבונן  בשריפה שהוא עצמו הצית בהתקף פירומני.  אלהים  של ביאליק יושב על המשואות ( תילי החורבות): "וְהִנֵּה יְיָ אֱלֹהִים צְבָאוֹת עַתִּיק יוֹמִין יוֹשֵׁב עִם דִּמְדּוּמֵי הַשַּׁחַר עַל- הַמַּשּׂוּאוֹת. … רֹאשׁוֹ שָׁמוּט בֵּין זְרוֹעוֹתָיו וְהַרְרֵי  הַיָּגוֹן עַל רֹאשׁוֹ. מַחֲרִישׁ וְשׁוֹמֵם הוּא יוֹשֵׁב וּמַבִּיט אֶל הֶחֳרָבוֹת. זַעַף כָּל עוֹלָמִים הִקְדִּיר עַפְעַפָּיו, וּבְעֵינָיו קָפְאָה הַדְּמָמָה הַגְּדוֹלָה." שלא כמו במדרש, אלהים לא בוכה – ביאליק לא מרחם עליו כמו בעל המדרש. אבל ברור שהוא מחבר פה בין התהילה ובין המדרש.

לטעמנו, התהילה הרבה יותר חריפה מהמדרש ומביאליק. בלבה נאמרת האמת המרה והנוקבת אודות הכזב שיש בהחלפת אלוהות באלוהות, ומיתוס במיתוס. רגע של התפכחות מרה עובר על אסף שבתהילה ע"ד. אבל כשהתהילה מגיעה למדרש היא כבר מרוככת וחומלת.

בלב התהילה מהדהד מיתוס בבלי קדום  שבו נכתב שראש הפנתיאון הבבלי, האל מַרְדּוּךּ, התחיל לברוא את העולם במלחמה שערך עם אלת הים תִּיאַמַת וילדיה המפלצות:^[1] הפסוקים הבאים  חושפים זאת:

 (יג) אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם:(יד) אַתָּה רִצַּצְתָּ רָאשֵׁי לִוְיָתָן תִּתְּנֶנּוּ מַאֲכָל לְעָם לְצִיִּים: (טו) אַתָּה בָקַעְתָּ מַעְיָן וָנָחַל אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ נַהֲרוֹת אֵיתָן: (טז) לְךָ יוֹם אַף לְךָ לָיְלָה אַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ: (יז) אַתָּה הִצַּבְתָּ כָּל גְּבוּלוֹת אָרֶץ קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם:

אתה, אתה , אתה – האתה  הוא זה שסילקת את אלת הים, ושפוררת את מפלצות הים, אתה זה שניצחת פנתאונים גדולים? אתה זה שכבשת תחת שלטונך את המאורות, אתה השולט בקוסמוס ? אתה זה שכל כך פחדת מהלויתן עד שסירסת אותו ^[2]?

ויתרנו על האמונות הישנות שלנו, נטשנו את אלי הבית, את אלי ואלות העולם, בטחנו בך – והנה  אנו כשהיינו, מכירים וחווים בעצמת המצב האנושי נטושים ובלי כוחות. ממש כמו חוף. ההתפכחות הכואבת של אסף תלווה מאז כל הוגה והוגה אמיצים – הידיעה וההכרה בבדידות הקיומית האנושית , וההיווכחות שאין בכוחו של שום מיתוס להיות מושיע וגואל. הדברים מתחזקים עם הפסוק : אֵין עוֹד נָבִיא וְלֹא אִתָּנוּ יֹדֵעַ עַד מָה. המשורר אומר שאין נביא – הנהגה רוחנית לא קיימת, החוט המקשר שהיה בין אלהים ואדם  על ידי הדיבור האלוהי נקרע.

וביאליק , משורר וגם נביא, מתאר בדיוק ב`עיר ההריגה` את אזלת היד האלוהית. גם אלהים כמו האדם מכיר בעוניו ובקטנותו . אלהים ירד מנכסיו, נוכח פוגרום קישינב ועוד הרבה אחרים :

סִלְחוּ לִי, עֲלוּבֵי עוֹלָם, אֱלֹהֵיכֶם עָנִי כְמוֹתְכֶם,

עָנִי הוּא בְחַיֵּיכֶם וְקַל וָחֹמֶר בְּמוֹתְכֶם,

כִּי תָבֹאוּ מָחָר עַל-שְׂכַרְכֶם וּדְפַקְתֶּם עַל-דְּלָתָי –

אֶפְתְּחָה לָכֶם, בֹּאוּ וּרְאוּ: יָרַדְתִּי מִנְּכָסָי!

וְצַר לִי עֲלֵיכֶם, בָּנַי, וְלִבִּי לִבִּי עֲלֵיכֶם:

חַלְלֵיכֶם –  חַלְלֵי חִנָּם, וְגַם-אֲנִי וְגַם-אַתֶּם

לֹא-יָדַעְנוּ לָמָּה מַתֶּם וְעַל-מִי וְעַל-מָה מַתֶּם,

וְאֵין טַעַם לְמוֹתְכֶם כְּמוֹ אֵין טַעַם לְחַיֵּיכֶם.

וּשְׁכִינָה מָה אוֹמֶרֶת? – הִיא תִּכְבֹּש בֶּעָנָן אֶת רֹאשָׁהּ

וּמֵעֹצֶר כְּאֵב וּכְלִמָּה פּוֹרֶשֶׁת וּבוֹשָׁה…

וְגַם-אֲנִי בַּלַּיְלָה בַלַּיְלָה אֵרֵד עַל הַקְּבָרִים,

אֶעֱמֹד אַבִּיט אֶל-הַחֲלָלִים וְאֵבוֹשׁ בַּמִּסְתָּרִים

ביאליק  שם בפי אלהים וידוי  – אני עני כמותכם, ירדתי מנכסי, אין טעם במותכם, ואין טעם לחייכם – המיתוס מתמוטט לנגד עינינו, תורת הגמול מתמוססת – ונשארת רק תחושת חוסר הטעם והתפלות. והבכי, הבכי של השכינה.  הקוראים לא הסתפקו בבכי השכינה, והשיר היה אחד הטריגרים להקמת כוח מגן  כמו אירגוני בר-גיורא, והשומר. 

***

איך נחיה לאחר ההתפכחות? שהרי אי אפשר לחיות ללא אלוהים, גם אחריה. האם נאחז במיתוס שהופרך ונחכה לגאולה שאנו יודעים שלא תבוא?  האם ננסה להחיות את המיתוס ביישוב ארץ ישראל ובניית ירושלים, ונמשיך במלחמות חסרות טעם בשם האל שהכזיב?

היכן נמצא את האלוהים?  כנראה בתוכנו,  – שם המוסר הפנימי, האחריות, האומץ להיות לבד, והיכולת לחוש לעזרת עצמנו. כפי שמציעה ציפי לוין בירון :

אֵינִי פּוחֶדֶת. לֹא  בַּפַּחַד הוּא.

אֵינִי מְיַגַּעַת אותו בִּתְפִילוֹת

לֹא שוֹדֶדֶת אֶת עֲצָתוֹ,

לֹא פּוֹרֶשֶׂת לוֹ רֶשֶת יַחֲסֵי חוֹב,

לֹא מַחְנִיפָה בִּתְאָרִים.

כָּמוהוּ גַּם אֲנִי נֶהֱנֵית לִהְיוֹת לְבַד.

———————————————-

^[1] ״הָאֵם חֻבֻּר יוֹצֶרֶת כֹּל (תיאמת) הוֹסִיפָה נֶשֶׁק לֹא יֵחַת. יָלְדָה תַּנִּינִם חַדֵּי שִׁנַּיִם מַלְתָּעוֹת לְלֹא רַחֵם, מִלְּאָה גּוּפָם בְּחֵמָה תַחַת דָּם. דְּרָקוֹנִים קוֹצְפִים הִלְבִּישָׁה קַרְנֵי יִרְאָה, עִטְּרָה קַרְנֵי יִרְאָה אֵימָה, הִמְשִׁילָה כְּאֵלִים״ (תרגום: ש. שפרה ויעקב קליין, "בימים הרחוקים ההם", עם עובד, 1996). 

^[2] אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו – זכר ונקבה בראם, אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון – זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה – מחריבין כל העולם כולו, מה עשה הקדוש ברוך הוא? סירס את הזכר, והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, (בבלי בבא בתרא עד ב)