בְּעֶבְרַת יְהֹוָה צְבָאוֹת – ישעיהו יג/יונה ארזי

כסנופאנס הפילוסוף היווני הקדום  היה אומר שאלמלי ניתנו ידיים לשור ולסוס , היה השור צר את דמות אלוהים בצלם שור הסוס בצלם סוס , והיו עושים להם תמונות כל אחד בדמות  מינו, וניקולאוס קוזאנוס הפילוסוף הגרמני מהמאה ה 15 סובר שב צ ד ק ידמה לו הנשר את האל בצורת נשר , כי גם הוא` הנשר` `סימן` הוא לאל` גם בו חי הצלם . האמת האלוהית מתגלה לכל אחד במידת יכולתו. וזכורים לטוב  פוירבאך ואחרים שטענו שהאדם ברא לו אל בצלמו.

אבל מדוע האדם ברא אל כל כך כועס ואלים? מדוע  מלא המקרא בחרון אף, חמה, זעם, עברה ומלאכים רעים? ומה מקור ומשמעות המילה "עברה" גם כאן, בישעיהו  – "עַל כֵּן שָׁמַיִם אַרְגִּיז וְתִרְעַשׁ הָאָרֶץ מִמְּקוֹמָהּ בְּעֶבְרַת יְהֹוָה צְבָאוֹת וּבְיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ", ומה בין בעברת השם ובין בעזרת השם?

עוד מעט נשב מסובים ונקרא את הדרשה  של רבי עקיבא המופיעה בהגדה של פסח 
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר, יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. חֲרוֹן אַפּוֹ אַחַת. עֶבְרָה שְׁתַּיִם. וָזַעַם שָׁלֹשׁ. וְצָרָה אַרְבַּע. מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים חָמֵשׁ. אֱמוֹר מֵעַתָּה בְּמִצְרַיִם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּוֹת:

אני מבינה שהדרשה הזאת ורבות אחרות כמוה הן בסך הכל ביטוי ל`גבורתו` של החלש. בדורו של רבי עקיבא 10 המכות של ספר שמות שבעקבותיהן באה יציאת מצרים, לא מספקות את תחושת החורבן והקורבן שחש הדרשן. ואולי גם מבצבץ פה ספק כלשהו בדבר כוחו של האל שפעם 10 מכות הספיקו לו כדי לחלץ את עמו מעבדות ועכשיו – גם מאתיים וחמישים מכות אינן מספיקות, והוא לומד את כל זאת מפרק תהילים המתאר את יציאת מצרים. בתהילים עח מופיע הפסוק – יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים, המכניס לתוך ספור יציאת מצרים חרון אף עברה וזעם , יסודות שלא כל כך נמצאים בספור ה`מקורי` בספר שמות.

כך שבעצם הדרשה בהגדה של פסח ממשיכה את המסורת שנפתחת בתהילים המתארת את ספור יציאת מצרים כבטוי של זעם חרון אף ועברה.

רמז לכך נמצא גם אולי באיזכור הכפול ביחזקאל פרק טז , בו אלהים בדמות גבר מוצא תינוקת מתבוססת בדמה ו`עובר עליה` ומחיה אותה, ואחרי שהיא הופכת לנערה הוא "עובר עליה " שוב-

(ו) וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי:… ח) וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים

פעמיים עובר האל/גבר האלים הזה עליה פעם מציל ופעם בועל ולבסוף כועס על בגידתה מעניש אותה באונס קולקטיבי בסקילה בביתוק ובשריפה – כל העונשים על ראשה של האשה הבוגדת , כל הענשים על עם ישראל. זה האל שבראנו לנו. ורק אחר כך אחרי שהיא נאנסת וכולם עוברים עליה,  נסקלת נשרפת ועושים בה שפטים – נרגע הגבר האלים :" וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי בָּךְ וְסָרָה קִנְאָתִי מִמֵּךְ וְשָׁקַטְתִּי וְלֹא אֶכְעַס עוֹד" מכאן כנראה לקח אלתרמן את עברת הזעם שבשירו ניגון עתיק –

אך אם פעם תהיי צוחקת 
בלעדי במסיבת מרעייך, 
תעבור קנאתי שותקת 
ותשרוף את ביתך עלייך. 

ונדמה לי שסוף סוף ירדתי לסוף דעתו של הניגון העתיק הזה – קמאי קדום פטריארכלי ודכאני כנביא יחזקאל וכמשורר תהילים וכרבי עקיבא – אלתרמן מצטרף אליהם.

 

Facebook
Twitter
LinkedIn