העורכים של תהילות (והם רבים, כי מדובר בערך בחמישה קבצי תהילות שונים – על כך מעידות כפילויות רבות) מוסיפים מידי פעם כותרות לתהילות שהתגלגלו לידיהם. והפעם לא מנצח ולא גיתית לא נעימות ולא נחילות אלא לכאורה תהילה שכתב דוד בבורחו מפני אבשלום בנו.
המילה `מזמור ` אומר רוברט אלתר במבוא שלו לתהילות קשורה בזמרה. בכל פעם שאנחנו פוגשים במזמור ניתן להניח ששרו את הטקסט הזה בלווי כלי נגינה. אני מדמיינת לי את דוד המלך כפי שמציעה הכותרת יושב לו על אבן בצד הדרך ומנגן ושר את התחינה הזאת, למען האמת זה קצת מצחיק ומטעין את הטענה ההיסטורית בחוסר אמינות.
אבל גם אם נסכים שהמזמור/תהילה מתאר/ת את תגובת דוד להצלתו בידי חושי הארכי וה׳ הרי דוד המלך נמצא במזמור/תהילה זה/זאת באחת משלוש התגובות המולדות למצבי סכנה – בריחה, קפיאה, תקיפה.
התהילה עוברת מבריחה לתקיפה, כאשר הפסוק – אני שכבתי ואישנה, מתאר סוג של קפיאה במעבר הזה.
ובכל זאת, מדוע כותב/כותבת התהילה מנכסים קול תחינה לדוד? ניתן לומר שאם המלך הלוחם מכניע עצמו בפני האל הלוחם ששבר את שיני אויביו על אחת כמה וכמה אדם רגיל ראוי לו לשים עצמו במקומו – כנרדף מוחלט. תחושה קיומית מתמדת של נרדפות מלווה הרבה מהתהילות, נרדפות המלווה בתרדמה ובעיוורון. ניתן גם לפרש את הפסוק אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה הֱקִיצוֹתִי כִּי יְהֹוָה יִסְמְכֵנִי – כוידוי על חטא בת שבע ורצח אוריה.
בקריאה נוספת מסתתרת מתחת למילים אג`נדת החלשה. החלשה כפולה גם של דוד וגם של מסורות תהילות קדומות הפונות לאלות. ההחלשה של דוד ושל האלה גם יחד מתחוללת כאשר מעמידים את דוד כקרבן . ברור שהאלה לא יכולה כבר לעזור, את השיניים שובר יהוה. הקריאה `קומה יהוה ` מבליעה בתוכה גם את העמדה כלפי הפנתיאון המוחלש שכבר לא יכול לקום. `קומה ה` אומר כותב התהילה אני כבר קמתי, ואיפה אתה? או איפה את האלה, נראה אותך?!
ואנחנו – מסוגלים לקבל את הנרדפות המהותית הזאת בתוכנו?
פרופ׳ יורם יובל כותב במאמרו – פראיירים לא מתים –
״עד לא מזמן היה מקובל לחשוב שלבני אדם, כמו לכל היונקים האחרים, יש שלוש תגובות אינסטינקטיביות, מולדות, למצבי סכנה: Fight, Flight or Freeze – לתקוף, לברוח או לקפוא.
ידוע שהמערכת הזאת מופעלת מתוך אזורים מוחיים קדומים, שהם חלק ממערכות הרגש במוח – גרעיני האמיגדלה שבאונות הצדעיות.
אבל ב-20 השנים האחרונות הלך והתברר בהדרגה שלבני אדם ולכל שאר היונקים יש גם תגובה מולדת, אינסטינקטיבית נוספת למצבי סכנה, והיא ידועה כ-F הרביעי: Fraternize. כאשר הם נמצאים במצבי סכנה, בני אדם ויונקים אחרים נחלצים לעזרת בני מינם.
המערכת הרגשית שמפיקה את התגובה הזאת, שזכתה גם לכינוי מערכת "טיפול" (Care), מופעלת מגרעינים באונות המצחיות, ומאזור מוחי הידוע בשם רכס החגורה הקדמי. זאת המערכת שקשורה לדאגה ולטיפוח האימהי. ״
את האפשרות הרביעית, הטיפוח האמהי שהיה טמון באלות, את החלק הגבוה של מערכת ״טיפול״, המונותיאיזם הגברי מחסל. ובאמת שאלנו את עצמנו: איה האמא בסיפור הזה? יש רק אבות ובנים בשושלת ה׳ – דוד – אבשלום. אבינו שבשמים יודע לשבור שיניים, ואיה אמנו שבשמים שתטפל בפה המשפחתי הכואב כל כך?
העוצמה של האלה איננה בשבירת שיניים. עוצמתה הופכת לפסיבית כאשר לא מאפשרים לה להפעיל את מערכת הטיפול ונשארים במערכות תקיפה, קפיאה ובריחה. נקמת האלה שאינה מאחרת לבוא – שיער אבשלום מסתבך בענפיה של אלה גדולה והוא נרצח על ידי יואב. כך מפסידים כולם. גם דוד וגם אבשלום.
החלשתו של דוד עצמו, ב״מזמור״ לעומת האופן שבו היה ניתן לחזק אותו בתהילה, היא עדות לחיסול האפשרות הגבוהה של פשרה ואהבה בין אב לבנו. אביו של אבשלום, בתגובותיו הפרימיטיביות (אליבא דהמזמור עצמו), מחמיץ את ההזדמנות לנסות את האפשרות המשפחתית, השלום, העברת השלטון באופן רגיש, וקיום האהבה ביניהם.
כשאתם מחסלים את האלה, אומרת לנו התהילה הזאת, כשאתם הופכים אותה לפסיבית, היא תעמוד בדרככם ותתפוש אתכם בשערותיכם.
תהילה ג
א תהילה לכל מי שקמה מתקיפה אי פעם:
ב יה, מה רבו צרי, רבים קמים עלי
ג רבים אומרים לנפשי אין ישועתי לי באמי סלה.
ד ואת יה מגינה בעדי חומלתי ותומכת ראשי
ה קולי אל יה אקרא; ותעניני מהשמים ומהארץ סלה.
ו אני שכבתי ואישנה; הקיצותי כי יה תסמכני.
ז אצטרף אל רבבות עם סביבי אשר תחילה שתו עלי
ח קמה יה, תושיה אלתי כי שמת עליהם ועלינו שלום; אהבה ואור עטפתני
ט ליה הישועה; על-כולנו ברכתך סלה.
