בני בכורי ישראל
קודם כל גילוי נאות – אני בכורה. מעולם לא חשבתי שאלהים אוהב בכורות – או בכורים. כי אם היה אוהב אותם – מדוע הוא מחסל אותם? ובכלל למה לא מכונה המכה הזאת – מכת בכורים? למה בכורות? וממתי היא מכונה מכת בכורות – חיפוש מהיר העלה שכנראה בלשון חכמים כינוי הרבים ל`בכור` הוא בכורות – דווקא סיומת נקבית. ובכלל, הצירוף מכת בכורות נובע כנראה מהפסוק בשמות פרק יב יב) וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ־מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל־בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד־בְּהֵמָה וּבְכָל־אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְהֹוָה:
כשאני מתבוננת על הפסוק הזה החלק הראשון – די ברור, מזעזע , אבל ברור. החלק השני `ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה" – ממש לא ברור. ומתחבר לשאלות התיאולוגיות הגדולות העולות מפרשת המכות ומתהליך הטרום יציאת מצרים. עכשיו אלהים נזכר לעשות שפטים בכל אלהי מצרים? או שמא המתת כל בכורי ובכורות מצרים היא היא עשיית השפטים בכל אלהי מצרים – שלא יוכלו להושיע את המאמינים בהם? לאלהי השפטים פתרונים.
ועדיין אני מוטרדת מה קורה לאלוהינו עם הבכורות /בכורים. אני נזכרת כמובן בעקדה. מין ספור פרומו קטן לרצח ההמוני המתוחכם והממוקד שמתרחש במצריים. ספור העקידה עטוף גם הוא במעטה אמוני/תיאולוגי אבל שם נמצאים כנראה שורשי הקשר המיוחד של `אחד אלוהינו` עם הבכורות.
ספר בראשית עוסק המון ברעיון הבכורה – קין והבל, ישמעאל ויצחק, יעקב ועישו, יוסף ואחיו , אפרים ומנשה, בכל הקונפליקטים הללו – הבכור מפסיד. הבן המועדף אינו דווקא הבן הבכור . א ב ל האבא הגדול שלנו, קורא לנו `בני בכורי ישראל ` – כאשר הוא שולח את משה לפרעה. משה מתבקש לומר לפרעה: `כֹּה אָמַר יְהֹוָה – בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל` (שמות ד כב) וזה רגע קצת מפחיד. אולי פרעה לא יודע, אבל אנחנו יודעים מה זה להיות בכור – מעמד מפוקפק ולא בטוח, במיוחד אצל האבא הגדול הדורש נאמנות מוחלטת והמוכן להעניש באלימות קשה. כפי שאומר התלמוד הבבלי במסכת עבודה זרה – `מאי דכתיב: ויהי ערב ויהי בקר יום הששי? מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית, ואמר: אם ישראל מקבלין את תורתי – מוטב, ואם לאו – אני אחזיר אתכם לתוהו ובוהו; (בבלי ע"ז ג/א).
שנאמר – בכורה על תנאי. ואי אפשר שלא לחשוב על מבנה מערכתי דומה שעליו מרבים הנביאים לדבר – מערכת יחסים בין איש לאישה – וגם שם – הכל על תנאי . אם האישה היא ישראל לא מתנהגת לפי הפנטזיה המושלמת של האל – סופה חורבן גירוש וגלות.
נסיון לראות בבכור את המבורך עושה רבי חייא –מהו בני בכורי ישראל, א"ר חייא בנים שאבותם ברכו אותן במעשיהם … (שמות רבה פרשת בא ט)
אכן, `בני בכורי ישראל`, יכול להתפס כאמירה חיובית,של אהבה וקשר אנטימי, גם בני וגם בכורי. אבל `קַדֶּשׁ־לִי כָל־בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל־רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא (שמות יג ב) ו -כִּי לִי כָּל־בְּכוֹר (במדבר ג יג) הם ביטויים קצת יותר מסובכים. הבנו את המלחמה באלוהי מצרים – אבל מה פשר הבחירה הנצחית בבכורים? ומדוע הלויים נקראים בכורים?
התורה עצמה מספרת לנו על הקשר בין מכת בכורות והקדשת הבכורים לאל – אבל עדיין אינה מסבירה. יש קשר דם בין מכת בכורות, בני בכורי ישראל, קדש לי כל פטר רחם, ו -כי לי כל בכור –והוא מובע בפסוקים : כִּי לִי כָל־בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל־בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם לִי: וָאֶקַּח אֶת־הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל־בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל: (במדבר ח,יז-יח) הלוויים הם במקום כל בכור בבני ישראל – מה משמעות האמירה הזאת ? `שלי היו הבכורות בקו הדין, שהגנתי עליהם בין בכורי מצרים ולקחתי אותם לי עד שטעו בעגל, ועכשיו ואקח את הלוים` כך אומר רש"י, ומשמיע סוג מצמרר של וידוי אלוהי – למעשה, נורא רציתי לקחת גם את בכורי ישראל כשעשיתי את מכת בכורות, אבל התאפקתי והגנתי עליהם. ולקחתי אותם לי – אולי תחת האני הרחמן שלי; א ב ל – כשטעו בעגל, אני מפקיר אותם, למידת הדין – ורק את הלויים אקח לי, שיהיו שלי תחת חסותי והגנתי.
והמדרש פוסק נחרצות – מיום ההוא ואילך לא יהיו הבכורות קדושים ת"ל יהיו מלמד שהם צריכין פדיון. (במדבר רבה ).
רגע של מודעות קיומית למופקרות נצחית.