הרקע ההיסטורי לנבואה בפרק ב` נמצא בספר עזרא – וזהו המקור היחידי שיש לנו על הפרשה.
בספר עזרא מסופר על ועדת חקירה שמונתה על ידי עזרא לבדוק מי מהיהודים נשוי לאשה נכריה – ולהכריחו לגרשה. עזרא מספר בפרק ט:
… נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר: לֹא נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת כְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם לַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַיְבוּסִי הָעַמֹּנִי הַמֹּאָבִי הַמִּצְרִי וְהָאֱמֹרִי. כִּי נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה רִאשׁוֹנָה: . המנהיגים הם שידם במעל, לדברי הטהרנים…וכך מסתיים ספר עזרא, ואין לנו מושג מה קרה… האם גרשו אותן ואת ילדיהן ומה עלה בגורלן.[1] הפרק שלנו מגלה כי תפקיד הלויים כצבא השם הוא לשמור על טוהר הגזע.
***
ב אִם לֹא תִשְׁמְעוּ וְאִם לֹא תָשִׂימוּ עַל לֵב לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וְשִׁלַּחְתִּי בָכֶם אֶת הַמְּאֵרָה וְאָרוֹתִי אֶת בִּרְכוֹתֵיכֶם וְגַם אָרוֹתִיהָ כִּי אֵינְכֶם שָׂמִים עַל לֵב.
אל מה הכוהנים לא שמים לב? על מה הם שותקים? איזו עבירה נוראית הם עוברים, עד כדי כך שצריך לזרות פרש על פניהם? היתכן שהכהנים עצמם כפי שכתוב בעזרא נשאו נשים נכריות ר"ל?
ג הִנְנִי גֹעֵר לָכֶם אֶת הַזֶּרַע וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם וְנָשָׂא אֶתְכֶם אֵלָיו. ד וִידַעְתֶּם כִּי שִׁלַּחְתִּי אֲלֵיכֶם אֵת הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִהְיוֹת בְּרִיתִי אֶת לֵוִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.
הרבה שעות אפשר לבלות בניסיון להבין את העונש ״הנני גוער לכם את הזרע, וזריתי פרש על פניכם״. מה שברור הוא שגם זרע וגם פרש קשורים בהפרשות הגוף. אמנם הפרשנים מפרשים את זרע כזרע השדה, אולם קריאה יחפה של הטקסט אינה בהכרח מפרשת כך. הזרע נחווה דווקא כמו זרע אנשים.
וגם קשה להבין על מה העונש ולמי בדיוק הוא ניתן. אפשר לנחש שהוא ניתן לכוהנים, אבל הפסוקים מדברים על ברית בין ה׳ לבין בני לוי, והכוהן, והלוי עצמו, מתואר כמי שקיבל את החיים והשלום, והוא נושא את תורת האמת. הכוהן הוא מלאך ה׳ צבאות. שליחו של ה׳ עלי אדמות:
ד וִידַעְתֶּם כִּי שִׁלַּחְתִּי אֲלֵיכֶם אֵת הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִהְיוֹת בְּרִיתִי אֶת לֵוִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. ה בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא. ו תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן. ז כִּי ִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ יְהוָה צְבָאוֹת הוּא.
כל כך הרבה סופרלטיבים מורעפים על לוי – עד שמתעורר החשד. מה יש בו בלוי זה שה` כורת איתו ברית?
היכן מוזכרת ברית בהקשר של לוי? בפרשת דינה. שם בני יעקב מדברים מרמה עם שכם, ומתרחש טקס של ברית מילה המונית כקדימון לרצח המוני של כל הזכרים בשכם.
בראשית לד : וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם. וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנוּ. אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת לָכֶם אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ לְהִמֹּל לָכֶם כָּל זָכָר. וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ לָכֶם וְאֶת בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד.
זוהי הברית עם לוי. הברית שבה כל מי שיבוא במגע עם בת יעקב, וכל משפחתו ועירו חייבים להיות נימולים.
אלא שזוהי ברית של מרמה. כך בדיוק מציין המקרא. הערל אנס את דינה אחות שמעון ולוי חילל את כבוד המשפחה העברית, ועל כן כל עירו תושמד והגברים יירצחו:
בראשית לד "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר. כו וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ. "
והאמת מתגלה בפסוקים הבאים בדברי מלאכי :
י הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ. יא בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלִָם כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ יְהוָה אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּתאֵל נֵכָר.
המתח בין שבט לוי ושבט יהודה מגיע לשיאו בפסוקים שלמעלה. אסור לקיים יחסי מין עם בת נכר.
יהודה הוא החוטא, ואילו לוי מעלים עין. מהו חטאו של יהודה? כמובן הקשר עם תמר הכנענית כלתו ואלמנת שני בניו. בעילת בת הנכר אינה מטפורה כאן – אלא זאת התייחסות ישירה לקשר בין יהודה ותמר. למרות שקשר זה הוליד את שושלת בית דוד. ובכן, העונש ״הנני גוער לכם את הזרע…״ מוסבר בכך שמצוות הקרבת הקרבנות מתקלקלת על ידי העלמת העין מן הנישואין וההתערבבות עם נשים הנכריות.
יש כאן ״היפוך״ של אונס דינה, ובמעבר חד מיהודה האיש עוברים ליהודים – המתוארים כאילו הם אונסים את הנשים הנכריות.
ייתכן שבני יהודה , היהודים, לא רצו לשאת את בנות שבט לוי העניות וחסרות הנחלה, והעדיפו לקחת אישה שנייה ושלישית מבני המקום האמידים יותר. אלא שנשים נוכריות מביאות הביתה את אליליהן, ויגרמו לגברים לבגוד באלוהי ישראל. הבגידה איננה באישה, האישה היא רק סמל לקרבת האחים.
המילים ״החמות״ לאשת הנעורים : יְהוָה הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ. , מספרות על זאת שמותר להתחבר אליה – היא החברה, מלשון לחבור, בניגוד לבנות אלוהי ניכר, שאליהן אסור לחבור. ושוב מוזכרת הברית, המתכתבת עם ברית הדמים של שבט לוי, שרץ המוכשר כאן בנבואת מלאכי.
הזרע חוזר לתמונה – זרע אלוהים לעומת זרע אל ניכר, אף על פי שברור שהזרע הוא זרע קונקרטי לגמרי, זרע אנשים: טו וְלֹא אֶחָד עָשָׂה וּשְׁאָר רוּחַ לוֹ וּמָה הָאֶחָד מְבַקֵּשׁ זֶרַע אֱלֹהִים וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אַל יִבְגֹּד.
הפרק מסתיים במידת הדין:
יז הוֹגַעְתֶּם יְהוָה בְּדִבְרֵיכֶם וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה הוֹגָעְנוּ בֶּאֱמָרְכֶם כָּל עֹשֵׂה רָע טוֹב בְּעֵינֵי יְהוָה וּבָהֶם הוּא חָפֵץ אוֹ אַיֵּה אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט.
אלוהי המשפט רוצה את הדין. המילה משפט שוב מתכתבת עם שמה של דינה, אחות לוי, ומזכירה לנו, שכמו שלוי ושמעון רצחו את כל הגברים בשכם, כך ה׳ שכרת את בריתו עם לוי, ינהג במידת הדין במקרה של נישואים עם נשים נכריות.
האלימות הרצחנית הטבועה אצל לוי – מתגלה שוב לאחר חטא העגל : ויקומו לצחק – כך מתארת התורה את מה שקרה למרגלות ההר, וכשמשה יורד מההר ורואה את המתחולל מגייס משה את אנשי שבטו של משה ועורכים טבח בעם והורגים שלשת אלפים איש. ועל כך הם מבורכים : "לָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה". הלויים הם ממש מלאך – שליח הצד האלים שבאלוהות , אלהי הצבאות, ולוי הוא ממש צבא השם….
————————————————————————
[1] בעיית הנישואים לנשים נכריות תופסת מקום חשוב בספר עזרא נחמיה : היא נזכרת בזיכרונות נחמיה ובאמנה ( נחמיה י"ג , כג-כז ; , `י לג , ) ונידונה בהרחבה בעזרא י- `ט . ` גם במחקר המקרא הוקדשה לנושא זה תשומת לב מרובה והוא נדון מהיבטים שונים . עם זאת , כמה וכמה עניינים בפרשה זו נותרו עדיין בלתי פתורים או בלתי מוכרעים . והחשוב שבהם הוא עצם ההחלטה לגרש את הנשים הנכריות ואת ילדיהן . האם אי אפשר היה למצוא פתרון אחר , הומני יותר , לבעיית נישואי התערובת ? מדוע כללה ההחלטה גם את הילדים , וזאת ללא הבחנה בגילם או במינם ? האומנם גורשו הנשים והילדים , כפי שנאמר במפורש בעזרא החיצוני ( , `ט לו , ) אך אינו משתמע כלל מנוסח הטקסט בעזרא , (`י מד) ? האם ההצעה לגרש את הנשים ואת ילדיהן הייתה תגובה ספונטנית ורגשית לתוכחה הנוקבת של עזרא , או שהיה לה בסיס משפטי ונלקחו בה בחשבון שיקולים משפטיים ?