יג) כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עניים עֲנָוִים:
מי הוא זה הדורש דמים בעל הזכרון הפנומנלי, זה שזוכר ולא שוכח? בקריאה ראשונה אני חשה מייד כי הדיבור על "זכר" ועל "לא שכח" – עוסק בנטישה בשכחה ובהתעלמות. שכחה מוחלטת ולא רק מצד התקבולת.
אחד אלוהינו הוא מי שיש לו עניינים מסובכים עם דם והיום הבנתי שנוסף לו שם חדש: "דורש דמים". לא במובן של דרשה אלא במובן של דרישה או אפילו תביעה. בנוסף ליהוה ,אלהים ,צבאות , השם ,המקום, רחמנא הוא נקרא גם "דורש דמים". זה שם מחייב יש בו שתי מילים תובעניות ותוקפניות.
העיסוק בדם מתחיל עם `קול דמי אחיך זועקים אלי מן האדמה` שאומר דורש דמים לקין לפני שהוא משלח אותו לנדודיו, ובכך נפתח הערוץ המוסרי שלו. זה אינו ערוץ הדם היחיד שלו. ברית דמים כרותה בינו ובין זכרי ישראל – דם הברית מסמל את הקשר הגלוי והסמוי בין דורש דמים ובין נתיניו. צפורה אשת משה מלה את בנה באבן צור כדי לרצות אותו – ויוצרת מחדש במדבר את חתונת הדמים הזאת. דם הברית הוא זכרון למי שברא העולם, שנאמר הנה `דם הברית אשר כרת ה` עמכם` [1]
בחנוכת המשכן מתעורר צימאון הדם אצל דורש הדמים וכהרף עין הוא טורף את שני בני אהרון נדב ואביהוא. בעצם, כל שיטת הקרבנות באה להרגיע את דרישת הדם הבלתי פוסקת. שלא לדבר על עקדת יצחק.
ערוץ הדם אינו אכזב לעולם, הוא הולך ומתמלא בנהרות דם לאורך כל הדורות. הפרשנים והמדרש הרואים בפסוק שלנו דיבור על הרוגי מלכות מתארים את אלוהים טובל את בגד מלכותו בדם הנרצחים ומבטיח שכשיבוא חשבון עם הרוצחים יזכור כל שם ושם הכתוב בדם על גלימתו.
פולחן הדם מופיע כמובן גם בפיוט שנכתב לזכר הרוגי פרעות מסעי הצלב והוא קושר בין אותו דורש דמים שידע לדרוש את הדם מקין – אבל דורש דמים ממש מבעלי בריתו –
" את אלה המזבחות זכור ואת אלה העקדות תראה ,
כי על אחת הרעיש העולם והן אראלם צעקו חוצה …
ואף כי עתה כמה וכמה עקדות עקדו בניהם על יחוד שמך הנכבד ,
נא דורש דמים קול דמי בניך צועקים אליך מן האדמה " . .
זה הרגע בו אלהים מקבל את שמו החדש `דורש דמים` – והפייטן יודע למה.
אפשר להרחיק מכאן בקפיצת הדרך עד `עיר ההריגה` של ביאליק – שם דורש דמים הופך פתאום ל`עני` מהפסוק שלנו ומצטרף לזעקת המעונים. מנער חוצנו ממערכת ההסכמים עתיקת היומין ונוזף בקרבנות.
נהרות הדם הופכים לים בתקופת השואה. והנה הפרשנים/רבנים בני זמננו אף הם נדרשים להתמודד עם אותו דורש דמים . למשל , תשובתו של הרב זילברשטיין[2] לשאלה הבאה:" המספרים שקעקעו הנאצים על ידי היהודים. האם ראוי למחקם? "
בתשובתו מביא הרב זילברשטיין שלשה טעמים מדוע לא להסיר את המספר המקועקע – האחד יש בכך משום "זכור את אשר עשה לך עמלק", והשני – שלא רק אנחנו ננקום ולא נשכח אלא גם בורא עולם – … ודורש דמים אותם זכר לא שכח צעקת ענוים, ויתקיים בנו הפסוק הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום, ונקם ישיב לצריו.
איזה מזל שיש את עמלק. תמיד שולפים אותו ברגעי מצוקה. עוד מעט פורים ועמלק כבר פה. בעצם שולפים אותו בכל פעם כשצריך אותו הוא תמיד שם ממוכן ומזומן, ככסוי לאזלת היד שלנו ושל אחד אלוהינו להתגבר עליו. שתי סיבות נותנים הרבנים מדוע לא להסיר את המספרים שקעקעו הנאצים – שתיהן קשורות בזכרון. זכירת עמלק היא הפשוטה שבהן. הנוראה שבהן היא להזכיר לאחד אלוהינו שהוא כל הזמן דורש את דמנו. זה שדרש את הדם נדרש עכשיו לעשות תשובה על שבכלל דרש אותו.
———————————————–
[1] (שמות כ"ד/ ח`).
[2] חישוקי חמד
