כשם שפשע עקידת יצחק הסתיים במותה המיידי של שרה[1], כך פשע מכירת יוסף הסתיים במותן המיידי של בלהה ודינה. שתי הנשים הקרובות ליוסף לא יכלו לעמוד בעומס – דינה בת גילו ובלהה שפחת אמו המתה. התורה עצמה לא קושרת את מות הנשים במעשי הפשע של הגברים, אך האגדות הקדומות מתעקשות על כך. לעולם לא נדע אם אגדות אלו מוסיפות על המקור המקראי, או שהן משמרות את מה שהתורה מעלימה.
אגדת "ספר היובלים" יודעת לספר שדינה עזרה לאחיה הגדולים לנחם את אביהם המתייסר, כמו שנאמר: "ויקומו בניו ובתו לנחמו".[2] עובדה זו מבליטה את עוצמת נבזותם של אחי דינה המסתתרים מאחורי כאבה. פעם כבר ניצלו האחים הללו את אסונה כדי לרמות ולטבוח ולנקום ולבוז ולהוריד הכל לטמיון, עכשיו הם מנצלים את שברון לִבה כדי להעניק נופך של כנות לתנחומיהם. עמוק בתוך לִבם שמחו רוב האחים על אובדן יוסף שנוא נפשם, והשמחה הייתה עלולה להעיב על אמינותם המפורסמת. הם ידעו שכאבה הכן של דינה יאפיל על שמחתם, והם נתנו לה להוביל את מבצע הניחומים.
לעולם לא תדע דינה שבתנחומיה לאביה הייתה אי של כנות בתוך ביצת מרמה טובענית. לעולם לא תדע שאביה יחזיק מעמד משך עשרים ושתיים שנה ויזכה לראות את יוסף. היא לא תזכה לכך. כאבה התמים יכריע את לִבה הצעיר, והיא תיקבר לצד בלהה מול קבר רחל, כמו שנאמר: "ויקברו את בלהה ממול קבר רחל, ואת דינה בתו קברו שם".[3]
אז אם עולים במקרה לקבר רחל, כדאי אולי להתעכב ליד קברן הסמוך של בלהה ודינה, ולהתפלל לעילוי נשמתן של כל הנשים שמתו כתוצאה מפגיעה ישירה של הגברים במשפחה שלהן.
ואם מתעכבים דקה נוספת ליד קברה של דינה, כדאי לזכור ששם נטמנה ילדה בת שבע עשרה שנולדה בארם נהריים, נאנסה בשכם, הפכה לסמל של בת ישראל יצאנית, ומתה מצער על מותו המדומה של אחיה האהוב.
[1] ראי/ה על-כך פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים), פרשה כ"ו סימן ג`. ראי/ה את המקבילות המסומנות שם.
[2] ספר היובלים ל"ד, י"ד
[3] שם שם, ט"ז
