ספור מחאה, אך גם ספור לידתו של מנהיג רוחני.
בעיני, הכיוון המחאתי דומיננטי יותר. והביקורת הפנימית נוקבת מאד. המספרים הסתמאים מרחיקים עדותם עד לימי בית שני, אבל ברור שהם מדברים על חייהם, ועל נורמות של התנשאות וניתוק ששררו בבית המדרש הבבלי.
שמא יום המעונן הוא….אדם כמעט קופא למוות על הגג. יש שומר הגובה שכר ממי שרוצה ללמוד.
והחכמים יושבים בבית המדרש המחומם בתקופת טבת ופשוט לא אכפת להם.
האם שמעיה ואבטליון מודעים לכך שיש שומר בפתח בית המדרש – ושאותו שומר גובה כסף מהבאים ללמוד תורה!!
כנראה שלא.
אחרת, היו גם שמים לב שאותו יום הלל איננו בבית המדרש ושאדם קופא בשלג על הגג.