מאחורי שורת הילדים מוצפת האור , בנין לא מזוהה שחלונותיו כחרכי ירי. השיח השחור מימין נדמה כשולח זרועותיו לחטוף מי מהם והמטפלת חבושת המטפחת הלבנה מנסה לגונן על ילדי השורה.
בחלק העליון אייקון של בתי קברות , אש המלחמה, ובדידות כידון הברוש. צילומים מכפר הולדתי, נחלת יהודה.
הו הה הנני חומה , או הי הי הננו חומה – שיר ישן שרונית נזכרה בו, וגם אני הכרתי אותו.
נזכרתי איך שרנו בהתלהבות – "מאום לא יפחידנו, מאום לא יפחידנו". במין עידוד עצמי תמים; כמה פחד יש בשיר הזה.
