הקונוס והמפה – במדבר יג, יד

שתי עבודות של שתי אמניות – האחת עשויה מפליז, דימוי ספירלי של קונוס חלול ודוקרני, ההולך ונהיה צר בקצהו. (דוריס ארקין, PELUDO, 2013)
והשנייה – שמלת אשה. שמלה גדולה (כשני מטר גובה), מבד חום בהיר בגוונים משתנים, המדמים את מתאר פני הקרקע, ועליה רקומים מעין תווים – שבילים, דרכים, או נחלים המתפתלים לאורכה ולרוחבה, כשלעיתים הרקמה יוצרת גושי חוטים שחורים – כעין דימוי של מקומות ישוב צפופי אוכלוסיה, או צללים שחורים ומאיימים. (בותינה אבו מלחם, " המפה" טכניקה מעורבת, בד , סיכות, מחטים, חוטים, 2013).
כשצפיתי בעבודות האלה,בתערוכה המצויינת בבית הספר `בסיס` לאומנות, חוויתי את הדיבור עם הארץ ועם אלוהים, כפי שהוא קיים ולא קיים, בפרקים יג, ויד בספר במדבר. 
המסע שעורכים התרים בארץ, בעריה, שביליה ונחליה – מסתיים באלימות אלוהית במוות ובמגפה. הארץ המובטחת תיכבש לבסוף כאישה ויופעלו עליה מכשירי ההרג ההשמדה והחורבן. בעצם, במקרא אין הצעה אחרת. החוטים הקושרים את העם לארץ עשויים ממתכת, על כל מופעיה, החל מכלי נשק וכלה בגדרות התיל הדוקרני המסמנים טריטוריה. זאת השפה שמנחיל לנו המקרא ביחס לארץ.
היש עוד שפה? האם אפשר לדבר על הארץ אחרת?
העבודה `המפה` מציעה התבוננות אחרת. המתכת הדוקרנית היא המחט – מציעה מעשה רקמה , בעזרת הבד הרך, החרוזים ותכי הרקמה – אני יכולה לספר לעצמי ספור של אהבה, של רוך, ושל סבלנות. ריבוי החומרים מציע לי לחשוב על מארג, על ריבוי קולות וצבעים היוצרים אחדות. והצללים הכהים מסמנים גם את החרדה אבל גם תרבות, ישוב, ותקוה. של מי המפה הזאת ושל מי הקונוס הדוקרני?
בפרק יד, משה מבקש להרגיע את האל המבקש לחסל את העם מתפלל אליו, ומבקש – " וְעַתָּה יִגְדַּל־נָא כֹּחַ אֲדֹנָי" 
והמדרש , וגם אני , תוהים – הרי אדני הוא הכי חזק – מה פירוש יגדל נא כח ה`? המדרש מספר על משה שעולה למרום , ואלהים אומר לו – "היה לך לעזרני"- ורק אז משה אומר "יגדל נא כוח ה`" – כלומר הכוח האמיתי שלי הוא באיפוק, בחסד, בחמלה – ובשמלה… רק כך הכח יש לו משמעות אמיתית. אולי נשית.

Facebook
Twitter
LinkedIn