עמידה מול המבנה הזה, שאולי היה פעם בית, אולי רפת, אולי לול.
במישור הקדמי צמחיית הבר, והעץ – או מה שהיה פעם עץ.
אחרכך עמידה מתבוננת תהייה מול החרב. מול מה שחרב.
האם שווה צילום, שווה הנצחה. שווה תיעוד
ב -2006 כל זה היה ביטוי לחלום. ועכשיו – בתים חדשים.
לא נוסטלגיה, מודעות להיעלמות. המשטח הריק בתחתית מאפשר נשימה. לקחת מרחק. ולדעת שבקרוב הדמוי יתמוסס אך תוך העץ ויהיה רשימו.
רשימו
