טז) וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר, וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר; אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים:(יז) נָסֹגוּ אָחוֹר יֵבֹשׁוּ בֹשֶׁת הַבֹּטְחִים בַּפָּסֶל, הָאֹמְרִים לְמַסֵּכָה אַתֶּם אֱלֹהֵינוּ: (יח) הַחֵרְשִׁים שְׁמָעוּ וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאוֹת: (יט) מִי עִוֵּר כִּי אִם עַבְדִּי וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח – מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יְהֹוָה: (כ) ראית רָאוֹת רַבּוֹת וְלֹא תִשְׁמֹר פָּקוֹחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע:
הַנִּיחוּ לָהֶם. מוֹרֵי ־ דֶרֶךְ עִוְרִים הֵם לְעִוְרִים; וְאִם עִוֵּר מַדְרִיךְ אֶת הָעִוֵּר הֲרֵי שְׁנֵיהֶם יִפְּלוּ לַבּוֹר" (הברית החדשה מתי 15)."
***
השם שניתן ליצירתו של פטר ברויגל "העוורים מוליכים את העוורים" – ניתן לה שנים רבות אחרי שצויירה. לעיתים היא מכונה – נפילת העוורים, ומתייחסת ישירות למשל העוורים מהברית החדשה שם מכונים הפרושים כמורי דרך עוורים לעוורים, ואם עיוור מדריך עיוור – שניהם יפלו לבור. ובאמת מוביל תהלוכת העיוורים נראה כשהוא נופל לתעלה. המשל בברית החדשה מדבר על עיוורון רוחני, עיוורון פנימי לדבר האלהים.
הנפילה המוחלטת של קבוצת העיוורים מודגשת על ידי הקו האלכסוני שנוצר על ידי ראשיהם וידיהם ומחוזקת גם על ידי המקלות , הקביים, והמבנה המשופע של הקרקע. הקווים האופקיים והאנכיים ביצירה חשובים גם הם. העצים והכנסייה מונגדים לכיוון האלכסון המתמוטט של קבוצת העיוורים .
הקבוצה הזאת מעניינת – וגם בה שורר מתח : בעוד שהעייור הראשון והשני כבר נפלו לתעלה או לבור כלשון המשל, הרי שהאחרים נהנים מספק של תקווה או מתקווה מסופקת. כמו למשל העיוור האחרון בקבוצה המהלך לו שאנן ומרוצה – לא מודע לגורל המחכה לו. זאת כמובן תקוות שווא כי העיוורים, בהיותם עיוורים, אינם יכולים לחזות כלל מה ניצב לפניהם וכן נועדו גם הם לחלוק את אותו גורל של הנופלים בראש הטור. ודומה כאילו כל ההתרחשות תגלוש תיכף אל מחוץ לתמונה – אל הצופה.
ככל שנביט בפני העוורים הלבושים היטב, באופן פרדוכסלי , ואף נושאים ארנקי כסף, לא נהייה בטוחים שמדובר קרבנות. ישוע ראה בפרושים מנהיגים עיוורים והיה ראוי לכאורה להציג את העיוורים כקרבנות תמימים של הנהגה של הנהגה מרושעת וחסרת אחריות. אבל ברויגל נמנע מכך. מבחינתו, העיוורים מייצגים את האנושות . אין מנהיגים, ואין את מי להאשים. כל אחד נידון לנפילה, זה הטבע האנושי – עיוורון אינהרנטי, בנוי ומובלע בכולנו.
דימוי הכנסייה הניצבת ברקע יכול להתפרש בשתי דרכים – או שהיא נצבת איתנה וחזקה בניגוד לקבוצת העיוורים המתמוטטת, או שיש כאן ביקורת על הממסד הכנסייתי שאינו מצליח למנוע את הקטסטרופה המתחוללת לנגד עינינו. אפשר גם לומר כי מדובר באלגוריה על המצב האנושי – מצב של עיוורון למסלול החיים המוביל את האנושות אל מותה. במבט ראשון אנחנו הצופים לועגים לעוורים הללו, מתוך אשלייה שאנחנו יודעים "יותר טוב" – אבל הסכנה והטרגדיה הן חלק מהחווייה האנושית, האין כולנו הולכים במסלול החיים כאותם עיוורים הנדחפים לבסוף אל הבור האפל? האם הפילוסופים, הפרופסורים, אנשי העסקים המדענים וכל אותם מנהיגים – יודעים באמת את הדרך? האם המורה יודע יותר מהתלמיד?
והאם הנביא יודע טוב יותר מאיתנו? אין דת שלא מבטיחה למאמיניה להירפא מהעיוורון. עיוורון למה ? לדבר האמת של האלים או האלהים. "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול " מבטיח ישעיהו בפרק ט. וגם בפרק מב, העיוורים מולכים ממש, מודרכים בדרך שאינם מכירים , החושך של הגלות הופך לאור הגאולה. כמה מפתה להמשיך להיות עיוור מולך על ידי מישהו מואר ויודע. כמה שקר יש בכך, כמה חוסר אחריות, כמה פטרונות והתנשאות.
הציור של פיטר ברויגל אומר את האמת המרה – כולנו עיוורים והבור מחכה לנו.
