וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו – בראשית כה

המגורש והעקוד –  קוברים יחד את אבא.

פסוק אחד מחזיק בתוכו את זכרון רגעי הכמעט מוות – האב שכמעט המית אותם, מת. אבל שניהם נושאים בלבם מאכלת. התנכ מדייק כל כך – יצחק וישמעאל בניו, הוא אומר. ומסדר כך שהצעיר יהיה לפני הבכור.. מכת הבכורות של המקרא מתחילה כאן.

והרי יש עוד המון בנים  המכונים `בני הפלגשים` – מה קורה איתם? מה קרה ל ־`זִמְרָן וְאֶת־יָקְשָׁן וְאֶת־מְדָן וְאֶת־מִדְיָן וְאֶת־יִשְׁבָּק וְאֶת־שׁוּחַ `

הפרשנים מעדיפים לחשוב שישמעאל חלק כבוד ליצחק, ומציעים שישמעאל עשה תשובה. ממה עשה תשובה? הרי לא מסופר שחטא.

   הרד"ק מציין ששניהם היו אהובים ולכן שניהם עסקו בקבורתו; אהובים? גם  על כך אפשר להרהר. 

לאחר כל הסבל והגרוש – מדביקים לישמעאל חטאים אלמונים. וכל זה בגלל שקודם מנו את יצחק ואחר כך את ישמעאל.