אני יהודי חִלוני השואף לחלן את התנך ל929 חלונות קרועים לרווחה. אני גם ציוני השואף לשחרורו של העם היהודי בארצו, ויודע שיעד זה יושג רק לאחר שרוב יהודֵי הארץ הזאת יעברו תהליך של דה רָבָּנִיזציה מרצון! אני מאמין כי רק לאחר שיופקע מידי הרבנים המונופול על התנ"ך ועל נכסי התרבות היהודיים תמומש המהפכה הציונית, רק אז יזכה העם היהודי להיות עם חופשי בארצו ובמולדתו. לשם כך יש להפריד חוקתית בין מוסדות הדת ומוסדות המדינה הדמוקרטית יהודית.
***
בשנות השבעים של המאה הקודמת הגדרתי את עצמי כיהודי ריבוני, וסירבתי להיקרא "חילוני". בחברה הרבנית שאותה נטשתי היה למלה "חילוני" דימוי שלילי ביותר של ריקנות, יאוש, חוסר ערכים, סמים ומין, ואילו המלה "דתי" הכילה בתוכה את כל האור, האושר, הטוהר והאמת. באותן שנים הרציתי בסמינרים ציוניים וסיפרתי לכל שומעיי שאני יהודי ריבוני שיצא לחופשי וחדל להיות רבני. פעם אחר פעם שיננתי את כל תורתי הריבונית על רגל אחת: "אדם ריבוני הוא ריבונו של עצמו. אין לו ריבון בעולמו, ואין הוא ריבון בעולמם של אחרים. אדם רבני איננו ריבון לעצמו. הוא עושה לו רב. הרב עושה לו אלוהים." שנים רבות עברו מאז, ובמהלכן למדתי לאהוב מאד את ה"חילוני" שבי, וכיום אני מציג את עצמי כדרשן חילוני שתורתו אומנותו.
***
חילוניותי נובעת מתוך משמעות המופע הקדום ביותר של המלה "חילוני". אונקלוס (המאה ה-2 לספירה) מתרגם כ"חילוני" את המלה המקראית "זָר", שפירושה: מי שאינו נמנה על מעמד הכוהנים. "חילוני", לפיכך, הוא כל מי שאינו כהן, וזה אומר שכל היהודים (משבט יהודה) הם חילונים, וכל הישראלים (בני ישראל) חילונים. האיום "הַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת!", חוזר על עצמו כמה פעמים במקרא, ותרגומו: "חילוני דיקרב יתקטיל". יש כאן אזהרה גורפת של כהני הדת לדורותיהם לכל החילונים לדורותיהם: אל תעזו ליצור קשר ישיר עם אלוהיכם, ואל תעזו לבוא אל הקודש ללא תיווכנו!. חילוני שיבוא אל הקודש ללא תיווכנו – יומת!
בעידן הפוסט מקראי איבד המעמד הכהני את כוחו, והמעמד הרבני השתלט על כל הדרכים המובילות אל הקודש. עידן זה נמשך עד ימינו, ועד עצם היום הזה מתעקשים הרבנים להיות המתווכים הבלעדיים בין הקודש לבין הגברים והנשים בקהילתם. במיוחד נכון הדבר לגבי נשות הקהילה הרבנית שאסור להן אפילו לחצות את המחיצה החיצונית החוצצת בינן לבין הגברים, שמחיצה פנימית חוצצת בינם לבין הקודש הרבני.
***
המילה המודרנית "חִלוּן" היא תרגום ל"סקולריזציה", שמשמעותה "הוצאת נכסי תרבות מתחום שלטון הדת והכנסיה והעברתם לרשות האזרחים … שחרור מפיקוח הדת" (מתוך מילון אבן שושן 1955).
בדרשה שדרש ביאליק בתל-אביב, הוא דרש משומעיו לעשות סקולריזציה של נכסי התרבות היהודית, ולהוציא לחופשי מושגים רבניים כלואים כמו "הלכה" "אגדה" "תורה" "קדושה" ועוד. הנה קטע מדבריו : "…במשך הדורות אנחנו צמצמנו המושגים שלנו (הלכה ואגדה)… אני רוצה לגאול אותם מן האוויר המיוחד הזה לתחום האוויר האנושי, הכללי (אני רוצה להביא ל) סקולריזציה של המונחים האלה, `חילול`, אם לתרגם את `סקולריזציה` במובן חול… יש חילול של גידוף ויש חילול של גאולה (חלול הכרם). במובן זה רק נרוויח מלים (טרמינים) שלנו למושגים אנושיים ולא נצטרך לחדש מלים חדשות למושגים אנושיים כלליים. אני דרכי לגאול." מעשה החִלוּן (חִלוּל, סקולריזציה), מלמדנו ביאליק, הוא מעשה גואל. מלים כגון "תפילה" "תורה" "מצוה" "אמונה" ו"אלהים" זקוקות לגאולה דחופה. הן שבויות בכלא הרבני וכמהות להתחלן ל929 חלונות קרועים לרווחה.
כולנו ניצבים על סף בית המדרש המחלֵן של חיים נחמן ביאליק שכתב: "וּבְרַפְּאִי אֶת מִקְדַּשׁ יְיָ הֶהָרוּס – אַרְחִיבָה יְרִיעוֹתָיו וְאֶקְרַע לוֹ חַלּוֹנָי”. על כל אחד ואחת מאתנו לרפא את מקדש יי האישי שלה או שלו. אין כל אפשרות לעשות זאת על ידי פסיקת פסיקים פסקנית ואחידה של פוסקי דור פסקנים ואחידים. יש לשבור אחת ולתמיד את הפסקנות הרבנית היהירה ולעודד ספקנות ריבונית זהירה. יש לחלן את התורה לפחות ל929 חלונות קרועים לרווחה. וכל המרבה לחלֵן הרי זה מקוּדש…
רק אם נלמד את אומנות החִלוּן הקדוש תהא תורתנו אומנותנו, ונהיה עם חופשי בארצנו, ונזכה לצאת מעבדות העידן הרבני לחרות העידן הריבוני. ובתרגום אונגלוס חופשי: רק אם נשכיל לממש הלכה למעשה את אומנות החִלוּן הקדוש נזכה לחלץ את תורת ישראל מעידן ה"Dos" הסגור ולהעלותה אל המרחב הפתוח של עידן ה"Windows"
