על המשנה במסכת מגילה:" הקורא את המגילה עומד ויושב ", נשאלת השאלה מהיכן אנו לומדים זאת. והתשובה מרתקת . לומדים זאת מהקב"ה בכבודו ובעצמו בדברו אל משה בפרשת ואתחנן :" (כז) לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם: (כח) וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ (דברים פרק ה`).
מה קשורה קריאת מגילה למתן תורה ולדיבור האלוהי. הרי שם האל כלל אינו מוזכר במגילת אסתר. התנאים מקדישים מסכת שלמה לקריאת המגילה משתדלים להעצים ולהנכיח את קריאתה, ואף חכמי בבל מעצימים (?) את המגמה הזאת ומגדילים עשות באומרם שקריאת המגילה בעמידה משולה לשיחת משה עם הקב"ה, לא פחות ולא יותר.
ובהמשך הדיון הקצרצר הזה אומר רבי אבהו :"ואמר רבי אבהו: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כביכול אף הקדוש ברוך הוא בעמידה". (בבלי מגילה כא א)
רבי אבהו מדבר גם על מערכת היחסים בין הקב"ה ומשה – עמוד עימדי, גם אני עומד. `עימדי` ו`עומד` – מצלול דומה להם, מכאן מסיק רבי אהבו שהקב"ה בעמידה.
וכך גם קורא המגילה – קורא בעמידה ומשחזר את רגע המפגש האלוהי בעת מתן התורות והמשפטים.
הדף היומי ופרשת השבוע נפגשים.
והמשפט `אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו ` – מעין תעודת ביטוח של האומר לפני דיבור נועז , לפחות בעיניו.
