הכונס יבמתו, ונמצאת מעוברת – הרי זו לא תנשא צרתה, שמא יהא ולד בן קיימא (בבלי יבמות לו א)
ולד בן קיימא – צירוף שמכיל בתוכו את החרדה והידיעה האנושית שיכול להיות גם מקרה של הפלה. האלמנה שיהיה לה ולד בן קיימא – ההעדפה לבן בהחלט נשמעת פה – תפטור את עצמה ואת צרתה/צרותיה מיבום. למרות שחכמים לא נותנים לה פה. אני יכולה לדמיין אותה במשך ההריון, כבר נשואה לאח – נישואי עריות, שיש בהם מימד של אונס, דואגת וחוששת מה יהיה מעמדה כאלמנה /גרושה עם ולד בן קיימא.
מקרה מיוחד, היבם `כונס` את יבימתו אלמנת אחיו, והנה היא מעוברת. כלומר, יש זרע לאחיו, ולמעשה אישה אסורה על אחי בעלה – מפני עריות. כלומר היבום יותר חזק מהעריות.
פורטל הדף היומי מסביר – "לא די שאין כאן מצות יבום אלא שהיבמה אסורה על היבם דהיינו על אחי בעלה באסור ערווה של אשת אחיו,
אבל מה הדין בכונס את יבמתו ואין הוא יודע שהיא מעוברת, ונמצאת מעוברת אחר שכנס, אחר 9 חוד` היבמה ילדה מן הבעל הראשון, "בזמן שהולד של קיימא יוציא", חייב היבם להוציא את יבמתו שהרי היא אסורה עליו באיסור אשת אח, …
..ואם אין הולד בר קיימא, והיא הפילה את וולדה תוך 30 יום "יקיים" נמצא שלמפרע עיבור זה לא עיבור שפוטר מיבום ומצות היבום במקומה עומדת ולכן יכול היבם לקיים את יבמתו."
כאן בגמרא יש תוספת חשובה הוולד הזה פוטר את נשי אביו מיבום.
התינוק הזה, שנולד יתום, ללא אב – `פוטר` את האשה וצרותיה מיבום. בחברה הפוליגמית דאז – מה זה אומר ? ובכלל באיזה מקרה מדובר? האם באדם שלא המתין שלשה חודשים (כתקנת חכמים) כדי לברר אם האשה מעוברת?
ובכלל , מדוע מדובר רק בצרתה, היא עצמה יכולה להנשא גם כן, כמובן, רק אחרי שהיבם יגרש אותה. לאחר, שכנראה היה פה מעשה של עריות. ואז עולה השאלה האם יש פה גט, או ביטול למפרע של היבום, ואז אין צורך בתהליך גירושין.
החוק הזה מסבך כל כך את החיים. היה יותר פשוט לו האשה האלמנה היתה יכולה להנשא לכל אחד. אבל אולי, יש ביבום מתן הזדמנות שניה לבטחון ולזכויות.(כמו בספור יהודה ותמר שחושף את הקשיים של אישה ללא ילדים בחברה השבטית);
והרמב"ם :
יט [כ] החולץ ליבמתו, ונמצאת מעוברת וילדה–אם היה ולד של קיימה, הרי זו כמי שלא נחלצה לו מעולם; ומותרת לכהונה, ומותר בקרובותיה. ואם הפילה, או שלא שהה שלושים יום אחר שנולד–חוזר וחולץ לה, הוא או אחד מאחיו: שחליצת המעוברת, אינה חליצה; וביאת המעוברת, אינה ייבום. [כא] לפיכך הכונס או החולץ ליבמתו המעוברת–לא תינשא צרתה, עד שתלד זו, שאין הוולד מתיר, עד שייצא לאוויר העולם.
כ [כב] הכונס את יבמתו, ונמצאת מעוברת–מפרישין אותן, וממתינין לה: אם הפילה, יחזור ויקיים; ואם ילדה, אפילו מת ביום שנולד–הרי זה מוציאה בגט וחולץ לה, ואחר כך תהיה מותרת לאחרים. ואם נתקיים הוולד שלושים יום אחר שנולד, הרי זה ולד של קיימה; ואינה צריכה ממנו גט, מפני שהיא ערווה עליו.
כא [כג] ילדה לאחר שישה חודשים משנתייבמה, ולד של קיימה–הרי הוולד ספק אם בן תשעה לראשון, אם בן שבעה לאחרון; לפיכך יוציא בגט, והוולד כשר. ואם בא עליה אחר שילדה, הבנים שיבואו אחריו ספק ממזרים.
