מה לא נאמר על הסיפור המזעזע של פילגש בגבעה. החוקרים מעסיקים עצמם במיקומו בספר שופטים, ובמשמעותו מול מלכות שאול, בהשוואה לסיפור לוט ובנותיו בסדום, ביחס להומוסקסואליות, ובעוד עניינים רבים. כולם נאחזים ב`אין מלך בישראל ` – כאילו שאם יש מלך בישראל – לא מתעללים בנשים.
אותנו העסיקה מערכת היחסים בין הלוי לפילגשו. מה היה שם ביניהם מה משמעות שלש המילים הללו וַתִּזְנֶה עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ ?
מסע בעקבות הפרשנים המסורתיים הופך למסע מרתק. רובם, זהירים מאד בבואם לפרש את ה`תזנה עליו פלגשו`, יש לומר שאפשר לאתר בין השורות ואף יותר מכך רגשות חמלה כלפי האשה האומללה הזאת.
רשי אינו חומל – מבחינתו היא יצאה , כמו ו`תצא דינה` – כל לשון זנות עבורו – היא יציאה מהבית אל החוץ יוצאת החוצה מבעלה לאהוב אחרים. מעניינת ההכרזה של רש"י שהוא בעלה. היציאה החוצה באמת מסוכנת, אבל גם הבית אינו מגן בטוח כפי שמספר לנו הפרק.
תרגום יונתן אומר שהיא פשוט זזה – הפסיקה לאהוב אותו, סר חינו והיא עזבה. אישה שהחליטה לעזוב, ומשדרת עצמאות ואומץ – סופה לא יהיה כל כך טוב. בכך היא מבזה את אישה/בעלה כך מעיר הרד"ק,שמספר לנו כי אשתו היתה ללא כתובה וקידושין, והעזה לעזוב ולבזות את בעלה. הרד"ק מקפיד לומר שלא מדובר באשה סוטה שנסתרה לזנות. אולי משבר? לא ברור…כך גם המלבי"ם – כולם חוץ מרש"י מתעקשים שהייתה אשתו ושלא היה פה מעשה זנות.
ועדיין – מה קרה שם בין האיש הלוי ובין האשה שברחה אל בית אביה. מתרוצצת מבית אל בית – ובסוף מוטלת מתה על סף הבית ?
מה קורה בין ״ותזנה עליו ותלך מאיתו לבית אביה״, לבין ״וילך אחריה לדבר על ליבה להשיבו״, לבין ״אוציאה נא אותם וענו אותם ועשו להם כטוב בעיניכם״, לבין ״ויאמר אליה קומי ונלכה ואין עונה״? התנהגותו של הלוי מזעזעת לאורך כל הדרך. הפרשנים ברובם מתעקשים שהפילגש לא היתה סוטה. האם ותזנה עליו, פירושו שהוא סרסר בה? כפה עליה גברים אחרים? האם ברחה מהעינויים? איך הגיעה אל בית אביה? אם היא ברחה, איך הלוי ידע היכן היא נמצאת? ההמשך אינו שולל פירוש זה לותזנה עליו. ניתן לפרש את הליכתו של הלוי לבית אביה על מנת להחזיר לעצמו את ״כבודו״. אולי היה לה ביקוש במקומו. מי יודע? יחסיהם מקבלים תשומת לב בשנית דרך תיאור התנהגות האב: האב יודע מה עבר עליה. הוא מנסה לדחות את הקץ שוב ושוב. אולי הוא חס עליה, חושש לה? הכתוב מקצר בתולדותיה שלה. היא אינה מדברת. אין לה קול. היא מוצאת כחפץ החוצה, וכשהיא שותקת, היא מועמסת על החמור כאחד השקים. הפילגש אינה אהובה. היא תשמיש. לו הלוי היה לוקח אהובה, לא היה מאפשר למארח להוציא אותה החוצה. השיחה של המארח עם בני הבליעל, מסתיימת בעינוי הפילגש בלבד. לא ברור אם הבת הבתולה מוצאת בסופו של דבר. הלוי מתנקם בפילגשו שעזבה אותו, הוא מזנה אותה לפחות בגבעה, אם לא הזנה אותה קודם לכן. בגבעה, זונה הפילגש עליו, כלומר, מוצאת אל בני הבליעל במקומו. סוף הסיפור בין הלוי ופילגשו הוא שיא במערכת היחסים ביניהם: הפילגש אינה מובאת לקבורה, הלוי אינו מתאבל עליה.
ככה ייעשה לאישה אשר הוזנתה עליו ועל ידיו.