עד המהפכה הציונית היה ועד הבית היהודי מורכב מרבנים בלבד. רבנים אלו גזרו על כל דיירי הבית היהודי הן את חוק הדיור והן את חוק הגיור. חוק הדיור הרבני כפה על כל דיירי הבית היהודי לחיות אך ורק על פי הנחיות הרבנים, ואילו חוק הגיור חייב את המעוניינים להצטרף לבית היהודי להיות תלויים לחלוטין בהנחיותיהם של אותם הרבנים.
מחוללי המהפכה הציונית עוררו תקווה רדומה בת שנות אלפיים, ושאפו להקים בארץ ישראל בית יהודי חדש שאיננו כפוף להנחיות רבניות. רבני ועד הבית הישן שללו מכל וכל את ההתעוררות הזאת והטיפו נגדה, אך המהפכנים הציוניים הפרו את עצתם הרעה. מהפכנים אלו החליפו את הבית היהודי הרבני בבית יהודי ריבוני.
חברי ועד הבית היהודי החדש והריבוני שאפו לשפר את איכות חייהם של היהודים השבים למולדתם על ידי החייאת שפתם, ויצירת אינספור יצירות יהודיות – עבריות – ישראליות. הם בנו כפרים וערים בבית היהודי, ושאפו להקים ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת קידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית. במקביל הם ביטלו את הגזירה הרבנית המחייבת את כל הדיירים היהודים לחיות אך ורק על פי השולחן ערוך, וחוקקו חוקים חדשים שנועדו לשפר את תרבות הדיור היהודית ולאפשר לכל נפש יהודי הומיה לחיות על פי אמונתה.
למעלה ממאה שנים עברו מיום בחירתו של ועד הבית היהודי החדש, ומאז התחלפו עשרות ועדים ריבוניים. במשך כל השנים הללו נמשכת מלחמת התרבות בין דייריו הרבניים של הבית היהודי הישן לבין דייריו הריבוניים של הבית היהודי החדש.
שלש חזיתות למלחמת התרבות הפנים-יהודית בין הרבניים והריבוניים: חזית ארץ ישראל ; חזית עם ישראל ; חזית תורת ישראל.
בחזית "תורת ישראל" מתחוללים הקרבות סביב תקפותה של התורה הזאת. על פי הרבנים תורה זו היא מקור סמכות הסטורי מחייב, על פיו יושתתו חוקי המדינה, והם (הרבנים) יהיו מיופי הכח הבלעדיים לפרשו. על פי הריבוניים "תורת ישראל" היא שם קוד לתרבות ישראל על כל ענפיה. על פי תפיסה זו אין לתורה הזאת כל תוקף סמכותי, אין לראות בה כל "קושאן" שהוא, יש להפרידה לחלוטין ממוסדות המדינה, ויש לחלן אותה לחלונות רבים ומגוונים ככל האפשר.
בחזית "ארץ ישראל" מתנהלים הקרבות סביב שתי סוגיות עיקריות: הסוגיה האחת: מה יהיו גבולותיה הסופיים של הארץ הזאת? – האם יהיו אלו גבולות בטוחים וריבוניים או שמא יהיו הם גבולות מובטחים ורבניים. הסוגיה האחרת: מה יהיה אופייה החברתי והמוסרי של מדינת היהודים אשר תשכון לבטח בתוך גבולותיה הנ"ל? – האם היא תהיה מדינה דמוקראטית ריבונית או שמא מדינת הלכה רבנית?
בחזית "עם ישראל" מתנהלים הקרבות החשובים סביב סוגיית "מיהו יהודי?" – האם קביעת זהותו הלאומית של האדם היהודי היא עניינם של רבנים או עניינו של האדם עצמו.
סוגיית הגיור היא נגזרת הכרחית של סוגיית "מיהו יהודי" – עם חופשי איננו כת ואיננו מועדון סגור. משום כך: גיור איננו אקט הצטרפות לעם חופשי ומשוחרר, אלא אקט הצטרפות לעם כת מוגבל. כל ההבדל שבעולם בין תהליך ההצטרפות לעם היהודי לבין אקט הגיור לדת הרבנית. תהליך ההצטרפות לעם היהודי (או לכל עם אחר) הוא תהליך אישי המותנה ברמת הפנמה גבוהה, ולא טקס חיצוני או פורמאלי. הקריטריונים להצלחתו או לכישלונו של תהליך זה הם סובייקטיביים לחלוטין. ברגע שמרגיש אדם שהמרכיבים הביוגראפיים-לאומיים של העם היהודי (או כל עם אחר) – שפה, מולדת, תרבות ומסורת – הופנמו לתוכו ולתוך ילדיו, הריהו מוצא את עצמו בדיעבד כיהודי. לכן: כל עוד תותנה ההצטרפות לעם היהודי בחוק גיור כלשהו (רבני חרדי, רבני צוהרי, או רבני רפורמי) לא יהיה העם הזה עם חופשי בארצו.
