חיגר – הקבצן השביעי טייק 2

מ

תיקוני זהר דף קג/ב

… (קהלת ח יד) יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ וכו`,

תָּא חֲזִי שְׁמַענָא דְעוּבְדָא הֲוָה בְּחַד בַּר נַשׁ מֵאִינוּן בַּעֲלֵי קַבִּין, דַּהֲוָה אָזִיל בְּאָרְחָא, אַעִִרַע בִּתְּרֵין חַכִּימִין מָארֵי דְּדָרָא מָארֵי דְחָכְמָתָא דְאוֹרַיְיתָא, אָמַר לוֹן שְׁלָמָא עֲלַיְיכוּ רַבָּנָן, שְׁמַעִִנָא עֲלַיְיכוּ דְאַתּוּן חַכִּימֵי דָרָא, לְאָן אֲתַר אֲזֵילְתּוּן, אָמְרוּ לֵיהּ לְדוּךְ פְּלַן וְעִִרֶב שַׁבָּת הֲוָה, אָמַר לוֹן אֲנָא אֲזֵילְנָא תַמָּן (איזיל) וְאַתְקֵין לְכוּ אֲתַר בֵּי מוֹתְבַיְכוּ, אִי אַתּוּן בְּעִיתוּן, אָמְרוּ לֵיהּ וְהָא אֲנַן בְּסוּסְוָון וְאַנְתְּ בְּלָא רַגְלִין, אֵיךְ יִתָּכֵן לְמֶהֱוֵי הַאי, אָמַר לוֹן אַף עַל גַּב דְּאַתּוּן רְכִיבִין בִּבְעִירֵי דִרְהִיטֵי סַגִּי, וַאֲנָא חִגֵּר בְּלָא רַגְלִין, אִי אַתּוּן בְּעִיתוּ אֲנָא אֲקַדֵּם לְתַקָּנָא לְכוּ שַׁבַּתָּא, תְּוָוהוּ, אַדְהָכִי אַחְזַרוּ רֵישַׁיְיהוּ לְגַבֵּיהּ וְחָמוּ לֵיהּ (דף קג ע"ב) דַּהֲוָה רְהִיט כְּשַׁרְבִיטָא דְכֹכָבָא, עָבַד לוֹן קְפִיצָה וְאַשְׁכְּחוּ גַרְמַיְיהוּ לְפוּם מְעַרְתָּא כְּהֶרֶף עַיִן (ס"א, אמר לון שמא דמ"ב אתוון, דליג לון חמש מאה פרסי ברגעא חדא, אשכחו כו`):

אָמַר לוֹן רַבָּנָן עוּלוּ, עָאלוּ אַבַּתְרֵיהּ מְעַרְתָּא גוֹ מְעַרְתָּא, עַד דְּעָאלוּ לְחַד פַּרְדֵּסָא:

וַהֲוָה תַּמָּן הַהוּא בַּעַל קַבִּין מִתְפַּשֵּׁט מֵהַהוּא גוּפָא, וַהֲוָה מִתְלַבֵּשׁ בְּגוּפָא אָחֳרָא דְּאַנְפּוֹי הֲווֹ נַהֲרִין כְּשִׁמְשָׁא, וַהֲוָה יָתִיב עַל כָּרְסַיָּיא דְמַלְכוּתָא, וּתְלַת מְאָה תַלְמִידוֹי תְּחוֹת כָּרְסַיָּיא לְרַגְלוֹי, וַהֲווֹ קָרָאן (קהלת א ב) הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, וַהֲווֹ קָרָאן הַאי קְרָא זִמְנִין בְּלָא חוּשְׁבָּנָא, אָמְרוּ לוֹן אִינוּן חַכִּימִין מָארֵי דְּדָרָא, מַאי הַאי, וְכִי לֵית קְרָא אָחֳרָא בְּסֵפֶר קֹהֶלֶת, מִיָּד קָם הַהוּא מָארֵי קַבִּין דַּהֲוָה יָתִיב עַל כָּרְסַיָּיא, וַאֲחִיד בִּידֵיהוֹן, וְאַעִיל לוֹן לְשִׁבְעָה הֵיכָלִין, וּבְכָל הֵיכָלָא וְהֵיכָלָא הֲוָה כְּתִיב הֲבֵל הֲבָלִים, וּבְהֵיכָלָא שְׁבִיעָאָה הֲוָה נִשְׁרָא וַעֲטָרָה בְּפוּמָהָא, וּדְמוּת יוֹנָה בְּהַהִיא עֲטָרָה, וַהֲוָה כְּתִיב בַּעֲטָרָה כָּל מָאן דְּלָא יָדַע בְּאִלֵּין הֲבָלִים וּבְרָזָא דִלְהוֹן, עֲלֵיהּ אִתְּמַר (במדבר א נא) וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת, מִיָּד אִתְחַזְרוּ אִינוּן לַאֲחוֹרָא, אָמַר לוֹן הַהוּא בַּעַל קַבִּין אַתּוּן חַכִּימִין מָארֵי דְּדָרָא, דַאֲזָלִית אַבַּתְרַיְיכוּ עַד כְּעַן לְמִנְדַּע יָת חָכְמָתַיְיכוּ, וּבְוַדַּאי לַאו אַתּוּן חַכִּימִין, דְּוַדַּאי בְּהַאי קְרָא עֲבִידְנָא כָּל בִּנְיָנָא דָא, וּבֵיהּ הֲוִינָא טָס עָלְמָא בְטִיסָה חֲדָא, וּבְזִמְנָא בִתְּרֵין, וּבְזִמְנָא בִתְּלַת, וּבְזִמְנָא בְאַרְבַּע, וּבְזִמְנָא בְחַמְשָׁא, וּבְזִמְנָא בְשִׁית, וּבְזִמְנָא בְשֶׁבַע, וַאֲנַן בְּהַאי אַרְעָא כֻלְּהוּ אַזְלֵינַן בַּעֲלֵי קַבִּין, וְהַאי קְרָא יְרִיתְנָא מֵאַבָּא, וְאַבָּא מֵאֲבוֹי, עַד דָּרָא כֻלְּהוּ, יְהַב לוֹן מָמוֹנָא סַגִּיא וְשַׁוִּי לוֹן בְּאַתְרַיְיהוּ כְּהֶרֶף עַיִן:

ובגין דא יש הבל אשר נעשה על הארץ

ת ר ג ו ם

… (קהלת ח יד) יֵשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ וכו`,

בא ראה, שמעתי שהיה מעשה באיש אחד מאותם בעלי קבים שהיה הולך בדרך. פגש בשני חכמים בעלי הדור, בעלי חכמת התורה. אמר להם : שלום עליכם חכמים שמעתי עליכם שאתם חכמי הדור, לאן אתם הולכים? אמרו לו : למקום פלוני. וערב שבת היה.  אמר להם : אני הולך לשם, אלך ואתקן  לכם מקום בית מושבכם, אם אתם רוצים. אמרו לו והרי אנו עם סוסים ואתה בלי רגלים, ואיך יתכן שיהיה זה?

אמר להם: אך על גב שאתם רוכבים על בהמות שרצות הרבה, ואני חגר בלי רגלים, אם תרצו אני אקדים לתקן לכם את השבת. תמהו.

בינתיים החזירו ראשיהם אליו וראו אותו שהיה רץ כמו שרביט של כוכב, עשה להם קפיצנ ומצאו עצמם על פי מערה כהרף עין. אמר להם: חכמים היכנסו. נכנסו אחריו למערה בתוך מערה עד שנכנסו לפרדס אחד והיה שם אותו בעל קבים מתפשט מאותו הגוף, והיה מתלבש בגוף אחר שפניו היו מאירים כשמש.  והיה יושב על כיסא של מלכות ושלש מאות תלמידיו תחת הכיסא לרגליו והיו קוראים " הבל הבלים אמר קהלת" והיו קוראים פסוק זה פעמים רבות, בלי חשבון.

אמרו להם אותם חכמים מחכמי הדור : מה זה, וכי אין פסוק אחר בספר קהלת?

מיד קם אותו בעל הקבים שהיה יושב על כיסא ואחז בידיהם והכניס אותם לשבעה היכלות  ובכל היכל והיכל היה כתוב הבל הבלים

 ובהיכל  השביעי היה נשר  ועטרה בפיו ודמות יונה באותה עטרה, והיה כתוב באותה עטרה: מי שלא מכיר את ההבלים הללו ובסוד שלהם עליו נאמר "והזר הקרב יומת  (במדבר א נא).

ומיד הם חזרו לאחור. אמר להם אותו בעל הקבים: אתם חכמים בעלי הדור? שהלכתי אחריכם כדי לדעת את חכמתכם?

ובוודאי שאינכם חכמים, שוודאי שבפסוק הזה עשיתי את כל הבניין הזה. ובו הייתי טס עולם בטיסה אחת, ופעם אחת בשתיים, ופעם בשלש, ופעם בארבע, ופעם בחמש, ופעם בשש ופעם בשבע.

ואנו בארץ הזו כולנו הולכים על קבים . והפסוק הזה ירשתי מאבא, ואבי מאביו, על כל הדורות.

נתן להם ממון רב ושם אותם במקומם  כהרף עין.  ומשום זה יש הבל אשר נעשה על הארץ.

 

Facebook
Twitter
LinkedIn